טאץ' וודי
השחקנית הבריטית רבקה הול כבשה את המסך ב"ויקי כריסטינה ברצלונה" של וודי אלן. עכשיו היא מככבת ב"פרוסט/ניקסון" ומספרת איך זה לעבוד עם וודי אלן, על החיים במשפחה שבה כולם קשורים לשואוביז ועוד
בטקס חלוקת פרסי גלובוס הזהב שנערך לאחרונה בהוליווד התקוטטו על פרס שחקנית הקומית הטובה ביותר ארבע שחקניות מפורסמות (מריל סטריפ, פרנסס מקדרמונד, אמה תומפסון וסאלי הוקינס) ואחת קצת פחות - רבקה הול, הבריטית בת ה־26, שהגיעה למעמד הנכבד הזה בזכות הופעתה כוויקי, בלהיט הנוכחי של וודי אלן, "ויקי כריסטינה ברצלונה".
בקרב הזה ניצחה בסופו של דבר הוקינס על תפקידה ב"חופשייה ומאושרת", בעוד הול הסתפקה בזכות להצטופף לצד כאלה פיגורות. בכל מקרה, הזמן של הול לזכות עוד יגיע: היא אחת השחקניות היותר מבטיחות ומוכשרות שצצו לאחרונה. השנה נראה אותה בשני סרטים, שבהם היא חושפת את כישרונה: "דוריאן גריי", עיבוד מסקרן לספרו הקלאסי של אוסקר וויילד, וב"פרוסט/ניקסון" (עכשיו אצלנו), המועמד לחמישה פרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר.
מתוך "ויקי כריסטינה ברצלונה"
"פרוסט/ניקסון" משחזר את העימות הטלוויזיוני שנערך בין דייוויד פרוסט (אותו מגלם מייקל שין), אחד הכוכבים הגדולים של הטלוויזיה הבריטית, לבין נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון (בגילומו של פרנק לנגלה המועמד לאוסקר). העימות נערך ב־1977, שלוש שנים אחרי שניקסון נאלץ לנטוש את הבית הלבן ואת משרתו הרמה, לאור פרשת ווטרגייט.
"פרוסט/ניקסון" מהווה עיבוד של הבמאי רון האוורד למחזה מצליח של פיטר מורגן. "אני מגלמת את קרולין, חברתו של דייוויד פרוסט", דיווחה הול כשראיינתי אותה בפסטיבל קאן האחרון. "מדובר בעיתונאית ואשת חברה שבאה מהמעמד הבריטי הגבוה. מישהי שמאוד אוהבת לבלות וליהנות ועבדה כעורכת ב'וניטי פייר' וב'ניו יורקר'.
קרולין הצטרפה לנסיעה של פרוסט לעימות בלוס אנג'לס, אבל נשארה ברקע והסתפקה בהכנת סנדוויצ'ים למשתתפי העימות ובלגימת אלכוהול עם ניקסון. לקראת ההכנה לסרט פגשתי את קרולין ושמעתי ממנה סיפורים. היא עדיין שומרת על קשר עם דייוויד. לטענתה הוא לא היה כזה פלייבוי כמו שהסרט מציג".
הול ערכה תחקיר על התקופה שבה נערך הסרט ועל פרשת ווטרגייט. "אני חושבת שניקסון עדיין מרתק אנשים ומגרה את הדמיון כסימבול. הוא לא ייעלם מהתודעה הציבורית - ניקסון תמיד יהיה מטאפורה לשחיתות פוליטית, להשחתה של כוח, לפרנויה - אלה הם דברים שאף פעם לא נעלמים ותמיד יהיו".
הול באה ממשפחה מכובדת של אנשי תיאטרון: אביה הוא הבמאי הנודע והנערץ פיטר הול, ואמה מריה היא זמרת אופרה. "אני השחקנית היחידה במשפחה. ממש הכבשה השחורה", היא מתלוצצת. "ויש לי המון חצאי אחים מנישואין שונים של הוריי, כשהתגרשו כשהייתי בת חמש. כן, היו במשפחה שלנו הרבה חתונות והן היו מאוד תיאטרליות".
לאור הייחוס המשפחתי, הול לא יכלה שלא לנשום שואוביז מגיל פעוט. "כשאתה גדל בכזאת אווירה, קשה שלא להיות מושפע ולא להתפתות. זה תמיד נכח בשיחות הסלון ואין לך הרבה ברירות אחרות. יחד עם זאת, זה תמיד כרוך בקונפליקט, בגלל שאתה מכיר היטב את התעשייה ומודע לצדדים השלילים שלה, כשם שאתה מודע לצדדים הטובים".
זה קשה להיות בת של אגדה?
"כן, זה לא קל. בסך הכל זה בסדר מבחינתי, בגלל שאני מאוד גאה באבא שלי. הוא אדם נפלא ויש בינינו יחסים נהדרים. באופן פרברטי, התגברתי על הבעיות בינינו בזכות זה שעבדתי איתו. כבר בעבודה המשותפת הראשונה שלנו, כולם ידעו שאני הבת של".
הול ביססה את מעמדה בתיאטרון, כולל הופעה במחזות של שקספיר ומולייר, ורק לפני שנתיים החליטה לנסות כוחה בקולנוע. תחילה ב"יוקרה" של כריסטופר נולאן ואחר כך ב"ויקי כריסטינה ברצלונה".
איך וודי אלן הגיע אליך?
"המלהקת שלו ראתה אותי במחזה 'כטוב בעינכם' שהועלה בברוקלין, והיא הפגישה אותי עם וודי. הפגישה הראשונה היתה מגוחכת ועסקה במזג אוויר. זה נמשך שלוש דקות. אחרי המפגש חזרתי ללונדון ואז שמעתי שהוא מגיע לאנגליה. ישבתי בבית וקיטרתי: 'פספסתי את ההזדמנות לעבוד עם וודי אלן'. כשנסעתי לניו יורק, קיבלתי פתאום שיחת טלפון ונשאלתי אם אוכל לפגוש את וודי שנית. באתי לפגישה אפופת ג'ט לג, והוא אמר: 'היי, נפגשנו כבר בעבר', ועניתי: 'כן, אני זוכרת'. הוא שאל אם אני מסוגלת לגלם בחורה אמריקאית, השבתי בחיוב, ואז הוא אמר: 'או.קיי. שלום'".
כעבור שבועות אחדים של המתנה, הול קיבלה את התסריט על שתי חברות אמריקאיות, ויקי וכריסטינה שיוצאות לחופשה בברצלונה ונתקלות באמן יצרי וסקסי . "גיליתי שמדובר בתפקיד נהדר ומאתגר של בחורה אמריקאית בסטייל וודי אלני. בכלל, הוא כותב תפקידים נהדרים לנשים ומצליח להוציא משחקניות את המיטב. בעבודה על התפקיד המבטא של הדמות היה מאוד חשוב עבורי. רציתי שהוא יהיה מאוד ספציפי - וואספי וניו יורקי".
הול מרעיפה שבחים על אלן. "הוא מישהו שלא מפסיק להתבונן על כל דבר שקורה מסביב, למשל על סתם שיחה ביני לבין סקרלט ג'והנסון. הוא אפילו הבחין בחולצה חדשה שלבשתי. וודי מאוד משתף פעולה עם השחקנים שלו. הוא רוחש להם כבוד ואמון ומעניק להם חופש יצירתי מוחלט. הוא זה שמביא את האינטלקט – רעיונות וקונספט, ואז השחקן צריך להפיח חיים ואנושיות ברעיונות האלה. אחת הסיבות שהפכתי לשחקנית זה העניין שלי באיך יחסים עובדים, ואלן מאוד מתעסק בשאלה הזאת".
את הכתבה המלאה ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס
לפנייה לכתב/ת 
וודי. פגישה על מזג האוויר
מומלצים
