האופניים: מאז ועד היום

מאת: קובי אזולאי

שמה של ההמצאה החשובה הזו בעברית הוא בעצם תרגום ישיר מהמילה הלועזית bicycle (דו-אופן), כלומר שני אוֹפָנִים, או שני גלגלים. בשנת 1817 המציא קָארְל דְרַייִס מכונת הליכה שהייתה דומה במבנה הכללי שלה לאופניים אך לא היו לה דְּוָשׁוֹת. המכונה הייתה עשויה מעץ, היה בה מושב, והתנועה שלה התבצעה באמצעות תנועה הדומה להליכה - מעין קורקינט עם מושב. בהמשך המאה ה-19 החלו לייצר אופניים ממתכת.

בשנת 1870 הומצאו אופני "הגלגל הגבוה" שנקראו גם אופני "פֵּנִי ורבע". פֵּנִי הוא שמו של מטבע בריטי, ושני הגלגלים אכן הזכירו מטבע גדול ומטבע קטן, בדיוק כפי שמטבע פֵּנִי היה גדול ממטבע רבע פֵּנִי. באופניים הותקנו דְּוָשׁוֹת ישירות על הגלגל הקדמי. האופניים היו מצויָדים בצמיגים מגומי קשיח והגלגל הקדמי היה גדול מאוד. שרשרת או הילוכים טרם הומצאו אז, והגלגל הגדול היה פתרון שאִפְשֵר להגיע למהירויות גבוהות יחסית. הנסיעה באופניים אלה הייתה נעימה הרבה יותר מאשר באופני העץ המגוּשמים, אולם הרכיבה הייתה מְלוּוָה בסכנה גדולה – זה היה ממש לא נעים ליפול מהמושב הגבוה המותקן מעל הגלגל הקדמי הגדול.

בשנת 1885 הוכנסה לשימוש שרשרת האופניים והיא שיפרה מאוד את יעילות הדיווּש. משמעות השיפור הייתה שסיבוב אחד של הַדְּוָשׁוֹת גרם למספר סיבובים בגלגל האחורי, וכך יכלו האופניים להגיע למהירות גבוהה ולמרחקים ארוכים, ובו בזמן להיות בטוחים לרכיבה. שימוש בהילוכים אִפְשֵר לכל רוכב להתאים את המאמץ הנדרש לשיפוע הדרך ולכושר הגופני שלו. אופניים הם כלי רכב ייחודי. בניגוד לרוב אמצעי התחבורה, כשרוכבים על אופניים אין צורך בדלק, וזה הופך אותם לידידותיים לסביבה. רכיבה על אופניים גם משפרת את הכושר הגופני, והם נחשבים לכלי התחבורה היעיל והזול ביותר גם היום.

דגם מוקדם של אופניים ממתכת, גרמניה 1863 (צילום: גטי אימאג'בנק)

הַטוּר דֶה פְרָאנְס

הַטוּר דֶה פְרָאנְס הוא מרוץ האופניים היוקרתי, הוותיק והנצפה ביותר בעולם. הוא התקיים לראשונה בשנת 1903 בצרפת, והפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות הצרפתית והעולמית. למעשה, הסיבה היחידה לאי קיום המרוץ הייתה מלחמה (עקב מלחמת העולם הראשונה לא התקיים מרוץ בשנים 1918-1915, ועקב מלחמת העולם השנייה לא התקיים מרוץ בשנים 1946-1940).

המרוץ, שנחשב לאחד מענפי הספורט הקשים והמפרכים ביותר בעולם, עובר דרך הרים, עמקים וקטעים מישוריים באורך כולל של יותר מ-3,000 ק"מ. כדי לעבור את המרחק העצום הזה נזקקים הרוכבים לשלושה שבועות של רכיבה מאומצת ומאמץ פיזי שקרוב מאוד לקצה היכולת האנושית.

הטור דה-פראנס לא המציא כלום. מרוץ אופני "פני ורבע" בלונדון, 1933 (צילום: גטי אימאג'בנק)

הַטוּר דֶה פְרָאנְס הוא מרוץ קבוצתי ולא אישי. פעמים רבות במהלך המרוץ ניתן לראות רוכבים בִּדְבֻקָה אחת, הנראית כמו גוש של אנשים ואופניים. לַדְבֻקָה הנוצרת על ידי הרוכבים יש משמעות גדולה, מפני שהרוכבים שבחזית מתאמצים מאוד ו"חותכים את האוויר", כלומר עליהם להשקיע מאמץ רב יותר משום שהתנגדות האוויר מאיטה את תנועתם. כל כמה דקות, ולפעמים אפילו כל כמה שניות, הם מתחלפים עם חבריהם לקבוצה ש"נחים" מאחוריהם. באופן זה שאר חברי הקבוצה חוסכים עד כ-40% מהמאמץ שהיו צריכים להשקיע אם היו רוכבים כבודדים.

בַּטוּר דֶה פְרָאנְס יש משמעות רבה לצבע החולצה של הרוכבים: המוביל בדירוג הכללי לובש את החולצה הצהובה הנחשקת. הרוכב שנותר עם החולצה הצהובה לאחר סיום התחרות מוכרז כמנצח. מאז התחיל המרוץ הצליחו מספר רוכבים להתבלט, עם חמישה ניצחונות רצופים לכל אחד: זָ'אק אנקטיל, אֵדִי מרקס, בֵרְנָאר הינו וְמִיגֵל אינדוראין. על כולם התעלה רוכב נוסף, ששמו נקשר להתמדה והתגברות על מכשולים פיזיים ונפשיים, והוא לֵאנְס אַרְמְסְטְרוֹנְג. ארמסטרונג האמריקני ניצח במרוץ 7 פעמים ברציפות בין השנים 2005-1999, ונחשב בעיני רבים לספורטאי הטוב ביותר בהיסטוריה.

הכתבה התפרסמה בגיליון פברואר של המגזין "גליליאו צעיר "