יוני ארליך: "מתגעגע לאנדי, אפילו לריבים שלנו"
אחרי חמישה חודשים מחוץ למגרשים בגלל פציעה במרפק, טניסאי הזוגות המצטיין חזר לאימונים. בראיון ל-ynet הוא מדבר על הקשיים, הרצון לחזור למגרשים ("רעב וטוב יותר מלפני הפציעה") והחיים החדשים כאבא ("הפציעה אפשרה לי ליהנות מהחודשים הראשונים של התינוק"). ראיון לא זוגי
באמצע ספטמבר האחרון, ערב מפגש הדייויס מול פרו, הפתיעה את כולנו הידיעה שיצאה מהמחנה הישראלי: "יוני ארליך פצוע במרפק ולא ישחק בסוף השבוע". שחקן הזוגות המצטיין של ישראל, שעוד קיווה להחלים בימים שנותרו עד למפגש על מקום בבית העליון, הבין כי לא יוכל לשחק מול הפרואנים, אך קיווה כעבור מספר ימים לשוב לפעילות מלאה.
אלא שאחרי ימים נוספים של בדיקות ומתח, התקבלה החדשה הלא נעימה בכלל: שותפו של אנדי רם ייאלץ לעבור ניתוח במרפק. מאז עברו לא רק כמעט חמישה חודשים, אלא גם נסיעה לניתוח בלוס אנג'לס, חזרה לארץ, המון שעות טיפולים ופיזיותרפיה (בעיקר אצל רפי וירשובסקי), געגועים לטניס ובשעה טובה, גם חזרה למגרשים.
"האמת שהגיע הזמן. התגעגעתי לטניס, זה היה חסר לי מאוד כל התקופה הזו", אומר ארליך בראיון ל-ynet, בשבוע השני של תחילת חזרתו למגרשים. אחרי ימים ראשונים של תרגילים עם המרפק, לאחר מכן תרגילים עם כדור ותפיסה ראשונה של המחבט, יוני מתחיל להיזכר שוב איך זה להיות שחקן טניס.
"אני כבר כמעט עשרה ימים על המגרשים, בעיצומו של תהליך השיקום. אני מקווה לאט לאט לחזור ועוד שבועיים או שלושה כבר אשוב לאימונים מלאים. אני מקווה", מתפלל ארליך, שיחגוג באפריל הקרוב 32 ולא שיחק משחק רשמי מאז ההפסד בסיבוב השני של ה-US Open, באוגוסט האחרון.
אז מתי נראה אותך שוב על המגרש, עם מחבט, לצידו של אנדי?
"הצפי חזרה שלי הוא לתחילת מרץ. אני אופטימי לקראת הדייויס ומקווה שאשחק בשבדיה (בין ה-6 ל-8 במרץ), מאוד חשוב לי להיות שם. אם לא אספיק, אז לפחות לאינדיאן וולס, הטורניר הראשון מסדרת המאסטרס. בכל מקרה, בדייויס אהיה בטוח, מקווה שכשחקן. אם לא אשחק, אז אעודד מבחוץ. אני מרגיש חלק מהנבחרת שגדלה וצמחה ביחד".
אתה מרגיש שצריך להתחיל מאפס? לא מעט טניסאים התקשו לחזור מפציעות דומות.
"לא מעט טניסאים לא חזרו מפציעות כאלה לכושר שלהם מערב הפציעה. אני לוקח את זה בחשבון, אבל התאמנתי הרבה בשלושה חודשים האחרונים, אני בן אדם מספיק חזק. בטוח שאנדי יתמוך בי, הוא, המאמן נועם בר וכל הצוות ימשכו אותי לרמה שלי מלפני הפציעה".
תוכלו לחזור להישגים מלפני הפציעה שלך?
"אני לא בא בציפיות שניקח את התחרות הראשונה או השניה שנשחק בה. אחרי חצי שנה בחוץ לוקח זמן להחזיר את הגוף לכושר מלא ולהחזיר את הביטחון, נלך צעד צעד. קודם אחזור, אראה שאני מרגיש טוב ומאמין שנחזור מהר לכושר. את הטניס לא איבדתי, הראש עדיין שם ובטוח שאחזור יותר טוב ממה שהייתי. אהיה יותר רעב, זה בטוח".
אבא ארליך מוכן לחזור לסבב: "מתגעגע לאדרנלין בתחרויות"
כמעט במקביל לפציעה, ארליך וזוגתו, מור, חגגו את הולדת בנם הבכור. לפחות בהקשר הזה, הפציעה באה בזמן ואפשרה ליוני ליהנות מהחודשים הראשונים בעולם של עמית. "האמת שקיבלתי ברכה עם התינוק הטרי. עם כל הכאב שבפציעה, נהניתי מילד מקסים בן כמעט חצי שנה וכמעט כל התקופה הזו יצא לי להיות איתו. אם לא הייתי פה לא הייתי רואה את זה ונפגע מזה, אז זו הוכחה שגם בכל דבר רע יש משהו טוב".
עם אנדי על המגרש, "עוד הרבה שנים ביחד" (צילום: AFP)
יותר קשה להסתדר עם אנדי או להחליף חיתולים לתינוק?
"התינוק לפחות ממושמע ועושה מה שאני רוצה, את אנדי קצת קשה לאלף בגיל כזה. אני מתגעגע לאנדי, חוץ מלתחרויות גם לרגעים ביחד, לצחוקים, הטיסות,
החברות. הרבה זמן לא היינו ביחד וזה חסר לי. יש לנו עוד הרבה שנים ביחד, בטוח שנחזור חזקים מאוד".
צפו בראיון ותשמעו על הגעגועים של ארליך למגרשים ("אני מתגעגע לתחרויות, יש בזה אדרנלין. כיף להיות אבא ולראות את הילד שלי, אבל גם כיף להיות בסבב ולשחק טניס. זו העבודה שלי וצריך להתפרנס"), על הקשיים עם אנדי רם ("מתגעגע לכל הביחד שלנו, אפילו לריבים"), על הקושי בחזרה מפציעה ארוכה ("זה קשה מאוד, אבל יודע שאחזור טוב יותר ממה שהייתי") והמתנה עליה הוא מפנטז להעניק לבנו, כאשר יחגוג שנה (רמז: טורניר גראנד סלאם).
לפנייה לכתב/ת 
