בזמן שישנת

לסג"מ אהרון קרוב

מחלקת שיקום, ביה"ח "שיבא -תל השומר"

אהרון היקר,

יחד עם כל עם ישראל נפעמנו והתרגשנו לראות את תמונותיך בדרכך מבית החולים "בלינסון" לשיקום ב"תל השומר". בתהליך התאוששות מעורר השתאות, הצלחת להפתיע את כולם. בכח רצון אדיר, במוטיבציה, באמונה. נכון אהרן, דרך ארוכה עוד מחכה לך. תהליך שיקום מורכב ולא פשוט. ארוך, מתיש, רצוף עליות ומורדות. אבל אם ידעת להתגבר בקצב כה מהיר ולהתמודד עם מצב רפואי אנוש וכמעט חסר תקווה, השמים הם הגבול עבורך.

בברנז'ה הרפואית מגדירים אותך כ"נס רפואי". רופא יהודי מפורסם אמר פעם בהכנעה: "רופאים מטפלים, אלקים מרפא". מי אנחנו שנתווכח איתו? השילוב בין העוצמות שלך, התפילות של כולנו, חסדי בורא עולם, הטיפול הרפואי המסור והמקצועי ותמיכת המשפחה החמה והאוהבת, עשו את שלהם. רציתי שתדע שכולנו התפללנו. יחד, כאיש אחד בלב אחד. ספרדים ואשכנזים, עירוניים וכפריים, דתיים וחילונים, עולים חדשים ותושבים ותיקים, אנשי שמאל וימין. עקבנו כולנו בחשש, בדריכות ובתקווה אחר מצבך. בדרכך אמש מ"בלינסון" ל"תל השומר", היו אתך בני המשפחה הקרובה. אולי לא הרגשת, אבל כולנו הצטרפנו אליך. כולנו נסענו יחד אתך. בהערצה לגבורה שלך, בהוקרה לכל מה שאתה מסמל. באופטימיות לקראת הבאות, בתודה על החיים החדשים שזכית בהם. ליווינו אותך עם חיבוק חזק, עם תמיכה מכל הלב.

אהרון, "בזמן שישנת", כמו שאומרים, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", התרחשו בעם שלנו תהליכים נפלאים שבודאי היית גאה בהם. מי שחשב שכבר הפרטנו את עצמינו לדעת, הופתע. תכונות שסברנו שנעלמו ללא שוב, הופיעו והתגלו במלוא עוצמתם. לכידות, אמונה בצדקת הדרך, סולידריות, שותפות של אמת, אחדות וערבות הדדית אמיתית. נכונות להקריב למען האחר, למען הכלל, ולא להתמקד רק בתועלת האישית. בקיצור, אהרן, כל הערכים עליהם גדלת וחונכת. מצבור הערכים שהביאו אותך לעשות צעד כה נדיר וחריג ולעזוב את רעייתך הטריה בבוקר שלאחר ליל חופתכם, ולהצטרף לחייליך בצנחנים הלוחמים בתוככי עזה להגנת תושבי דרום הארץ.

יוצא לדרך ארוכה (צילום: יריב כץ)

ועכשיו אהרן בודאי תשאל ותתעניין: האם נשאר מכל אלה משהו? האם הרוח הגדולה שסחפה את כולנו ממשיכה לנשוב ולפעום? עם יד על הלב, אהרן, אני רוצה להאמין שכן. אבל לא תמיד אני משוכנע. מחלון הרכב בו נסעת ודאי נשקפו אליך שלטי ענק של תעמולת בחירות עמוסה בעלבונות אישיים, הלבנת פנים ברבים ולא מעט שנאת חינם. נו, בסדר, ודאי נסנגר, ככה נראית כל מערכת בחירות. אנחנו לא תמימים. לדמוקרטיה יש מחיר. אולי הצלחת לשמוע בחדשות על מאות ישראלים שלא עומדים בפיתוי של דיל אטרקטיבי לאנטליה בתורכיה ומוכנים לטוס לנופש למדינה שמנהיגה התגולל עלינו באנטישמיות מובהקת ושרחובותיה הוצפו בהפגנות מלאי שטנה לישראל. לא נורא, ודאי לא נטיל דופי ונפסול בהכללה. בכל חברה יש אנשים שהכסף אצלם יקנה את הכל. בטח ראית את שלל הפרסומות והקדימונים לקראת תכנית ריאליטי חדשה בטלוויזיה. שוב מלעיטים אותנו בתחרות שטחית וחלולה, עם מסרים רדודים ואינטרסנטיים. אין מה לעשות, אנחנו הרי מספיק נבונים

 לדעת שלא נשנה את העולם. לרייטינג חוקים משלו. גם הערוצים המסחריים צריכים להתפרנס.

אהרן, אתה נראה לי בחור צנוע וענו. רק ענוה גדולה יכולה להניע בחור צעיר לנקוט בדרך בה אתה נהגת. אולי לא תאהב את האינדיקציה שבעיני מוכיחה כי למרות הכל, למרות שחזרנו לכאורה לשגרה האפורה, אנחנו אכן עוד נושאים איתנו את הרוח הגדולה. אולי במינון מופחת, אבל הרוח בהחלט עוד נושבת בקרבנו. ההוכחה הטובה והפשוטה ביותר שמשהו מכל הטוב הזה כן נשאר, היא עצם העובדה שמתעניינים בך. שחושבים עליך. שמבליטים במהדורות החדשות את הסיפור שלך. שמראיינים את הוריך. שרואים בך גיבור ודמות מופתית. שמדברים עליך בהפסקת הצהריים במקום העבודה, שמספרים עליך לילדים שלנו בבית הספר ובארוחת הערב בבית. כל עוד זה קורה, אהרן, כל עוד תדע החברה הישראלית מי הגיבורים האמיתיים שלה, את מי היא צריכה להבליט ולהעלות על ראש שמחתה - דיינו. ה"מעט" הזה, אינו מעט בכלל. יש בו דרך, כיוון, סמן חינוכי וערכי ברור וחד משמעי לחברה ולמנהיגיה.

אנחנו מחזיקים לך אצבעות, אהרון קרוב. ממשיכים ללוות אותך יחד עם כל הפצועים. תדע לך שאולי אתה רחוק מהעין, אבל תמיד, קרוב קרוב אל הלב.