יום הבוחר
מי שהחליט לא להצביע רואה בכך מחאה דמוקרטית בלתי אלימה, אך מקדשי ההצבעה מזהירים מחולשתה של הדמוקרטיה
אל תתנו להם קולות / ארוין ערן שחר
בבחירות הקרובות החלטתי שלא להצביע. זאת הפעם הראשונה מאז בגרתי שאני מחליט להימנע מללכת ולממש את הזכות הנחשבת לחשובה מבין הזכויות הדמוקרטיות. אך תהיה זו מחאתי ומחאתם של כל האחרים שיחליטו כמוני, נגד המערכת הפוליטית הבלתי מתפקדת של מדינת ישראל.
פעם אחר פעם, בגשם ובשמש, לרוב במלחמה אבל גם בעת שלום, הלכנו להצביע. חשבנו, התחבטנו, השקענו מחשבה - דווקא מתוך התייחסות רצינית לעניין הבחירות ולמשמעותן. אנו הבוחרים, היינו רציניים. הם, לעומת זאת, הנבחרים, הפרו לרוב את אמוננו.
בכל סקר וסקר רואים את העדר האמון המוחלט של הציבור במערכת הפוליטית. האנשים הטובים אינם נוטים להצטרף לפוליטיקה נוכח החידלון שהם עדים לו בכל התחומים.
אם כך השאלה הנשאלת הינה מהי תרומתי האישית לשינוי המערכת הפוליטית הזאת, שבמסגרתה אני נדרש להצביע? האם אנו אמורים להסכים לשמש פעם בכמה שנים קול הצבעתי ותו לא? האם אנו אמורים להסכים להישכח מיד אחרי הבחירות למשך ארבע שנים נוספות?
אני טוען שהתשובה לכל השאלות היא לאו מוחלט. איננו משמשים כמאגר הקולות של האנשים הללו הפונים אלינו מפעם בפעם, ומבקשים שנצביע עבורם. מה עשיתם עבורנו בכל השנים שחלפו? זו השאלה הנכונה שהציבור שואל. התשובה קשה מנשוא והיא ידועה לכל האזרחים מכל המגזרים: חילונים, דתיים, מתנחלים, ערבים, עולים חדשים.
אומרים אנשים טובים שאם לא אצביע אחזק בכך את המגזרים המגוייסים יותר, כמו החרדים או המגזר הערבי. על כך אני משיב שאיננו מוכנים לשמש קולות חוסמים. אנחנו לא מוכנים לתת את קולנו בשיטת הנגטיב – רק כדי שאחרים לא יצליחו. לא לשם כך ניתנה לי זכות ההצבעה. זו איננה תרופה. על ידי הצבעה אני אמור להביע אמון או תקווה לשינוי או לסדר יום מסוים.
אך לא אסכים ששוב ושוב יתרברבו הפוליטיקאים במערכת הבחירות באג'נדה מסוימת, ומיד עם עלותם לשלטון יפעלו נגד מצע הבחירות של עצמם. הם נוהגים לתרץ זאת ב-"מה שרואים מפה לא רואים משם". אבל מה שראינו אנחנו מהמקום שלנו כמצביעים, הוא שהקולות שלנו ניתנו לשווא. מה שהתחוור לכולנו הוא שמיד לאחר הבחירות, ההבטחות הופרו. אחרי שהם ספרו את קולותינו, אותנו הם דווקא לא ספרו ממטר.
ההחלטה שלא להצביע היא החלטה קשה. יחד עם זאת, מדובר במחאה דמוקרטית ובלתי אלימה, שמהווה תמרור "עצור" לפוליטיקאים. "עצרו, כי אנחנו לא ממשיכים לשחק את המשחק שלכם. עצרו, כי אנחנו עוזבים את המגרש".
שיעור מצביעים נמוך נוטל מהפוליטיקאים את הלגיטימציה לשלוט. יתרה מזאת, הוא מחייב אותם להכניס שינויים מהותיים למערכת הפוליטית, תוך הפיכתה למערכת דמוקרטית מתפקדת – ולא רק דמוקרטיה פורמאלית נטולת תוכן מעשי.
להמשיך במתכונת הקיימת משמעו לקבל עוד מאותו הדבר, כלומר לא לקבל כלום. כמצביעים יש לנו אינטרס שהקול שלנו יהיה חשוב ומשמעותי. דווקא הבחירה לא להשתמש בו, מחדדת את המסר הזה יותר מכל.
עו"ד ארוין ערן שחר, יו"ר הקואליציה האזרחית
אם הדמוקרטיה תפסיד / גדעון רהט
הסיסמה "כי מי שמצביע משפיע" היא סיסמה קליטה וככזו היא כנראה מוצלחת. אולם האמת היא שהסיכוי שהצבעתו של יחיד או יחידה תשפיע על התוצאה הכוללת של הבחירות היא זניחה.
הסיבה שחייב כל בן אדם וחייבת כל בת חווה לטרוח ולהצביע נעוצה בעובדה שזוהי פעולה מרכזית של השתתפות פוליטית בדמוקרטיה הייצוגית, פעולה שבה כל אחד ואחת מסמיכים את נציגיהם ונציגותיהן לפעול בשמם ובשמן למשך תקופה קצובה.
כיוון שאין דמוקרטיה ללא בחירות תקופתיות (זהו תנאי הכרחי גם אם לא מספיק), הרי שניתן לקבוע כי זוהי למעשה ההזדמנות הניתנת לאזרח להביע את תמיכתו בדמוקרטיה גופא, בצורת המשטר, ללא קשר להצבעתו. במילים אחרות, אי העשייה, אי ההצבעה, מחלישה את הדמוקרטיה אל מול אויביה.
טועה מי שחושב שהגיע קץ ההיסטוריה וכי הדמוקרטיה הליברלית ניצחה ניצחון סופי ומוחלט. בכל דור קמים עליה לכלותה, באופן גלוי וברור ולעיתים במרמה ובתחבולות ובנגיסות קטנות. מי שלא הולך או הולכת להצביע צריכים לזכור שזכות ההצבעה היא לא זכות טריוויאלית. לפני מאה שנה זו הייתה זכות שרק נשים בודדות נהנו ממנה. באותה תקופה וקצת לפניה גם רוב הגברים בדמוקרטיות לא נהנו ממנה.
לא קשה להשיב לטענה "אין לי למי להצביע" משום שבהשוואה לדמוקרטיות אחרות אנו מפונקים. אצלנו יש מבחר מפלגות שמבטאות עמדות וזהויות רבות ומגוונות ושסיכוייהן לזכות במושבים בכנסת טובים יחסית תודות לשיטת הבחירות היחסית. אנו לא מוגבלים לבחירה ריאלית בין שתי מפלגות כמו בארה"ב ובבריטניה, ואין לנו מצב דומה כמו שם כאשר יש מחוזות רבים שבהם באופן רציף, משך עשרות שנים, נבחר מועמד אותה המפלגה. אצלנו הבחירה מגוונת יותר מנקודת המבט של הבוחר.
השאלה היותר קשה היא "האם עדיפה הצבעה למפלגה אנטי דמוקרטית על אי הצבעה"? כאמור, ההצבעה שקולה לאישור של המערכת הדמוקרטית, ולכן גם הצבעה למפלגה לא דמוקרטית היא למעשה אישור דה פקטו למערכת הדמוקרטית על ידי לקיחת חלק בה. אולם רוב לא דמוקרטי דוגמת זה שהיה ברפובליקת ווימאר, עלול לסכן את הדמוקרטיה.
המסקנה ברורה. כדי לחזק את הדמוקרטיה צריך להצביע וצריך להצביע למפלגה אשר תומכת בדמוקרטיה. ומי שתומך בדמוקרטיה אך מתעצל מגדיל את כוחו של מי שהתאמץ והצביע למפלגה המתנגדת לדמוקרטיה. ומי ששואל את עצמו, מה זו הדמוקרטיה הזו שצריך להתאמץ כדי לשמרה, במקרה הזה לא מאמץ גדול במיוחד, כדאי שיסתכל על החלופות.
אז לכו להצביע, נשים וגברים, יהודים וערבים, חרדים, דתיים, מסורתיים וחופשיים, אתם מבססים את חוסנה של הדמוקרטיה. כולנו נפסיד אם הדמוקרטיה תפסיד.
ד"ר גדעון רהט, מרצה בכיר במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים
