לתת הכל, לא את הקול
המפלגות הסרוגות מייצגות ציבור נרחב ביותר שעומד בחוד החנית הלאומי, ולמה הן לא מתרגמות את חלקם היחסי באוכלוסיה לכח פוליטי? אסף וול רוצה לחזור להיות סקטוריאלי ליום אחד
להצביע למפלגה אחרת מזו המשרתת את האינטרסים שלך - זו תופעה ייחודית למגזר הסרוג. בסקטורים אחרים אין שום בעיה. לכל פלח אוכלוסיה יש פחות או יותר את המפלגה שרובו יצביע עבורה. ניקח למשל את ש"ס כדוגמא סקטוריאלית. היעלה על הדעת שרוב המזרחיים-דתיים לא יצביעו עבורה? הרי המפלגה דואגת לג'ובים, לתקציבים, לתלמודי תורה. האפשרות להצביע עבור מפלגה אחרת, לא משנה כמה תפעל עבור האינדיבידואל המזרחי, כלל אינה עולה על הדעת. כך פחות או יותר גם לגבי מפלגות המייצגות חרדים, עולים חדשים, ערבים ואנשי ההתיישבות העובדת.
מדוע רבים כל כך מבני הציבור הסרוג מביעים באזני תמיכה בלתי מסויגת במפלגות הפועלות במובהק כנגד הקו הדתי-לאומי שלהם?
המפלגות הסרוגות מייצגות למעשה ציבור נרחב ביותר. מתנחלים, בורגנים, חרדל"ים, מסורתיים, דתיים-לייט, חפיפניקים, דתיים במשרה חלקית, חובבי דת ומסורת, דתלש"ים. עם עצום ורב. כיצד אם כך מתנהל ויכוח - האם בכלל בכוחם לעבור את אחוז החסימה? האין הם מעוניינים לתרגם את חלקם היחסי באוכלוסיה לכדי כח פוליטי שיפעל עבורם? קטונתי מלהבין.
מדוע עושים זאת הסרוגים לעצמם? מדוע כה רבים מהם מצביעים עבור הליכוד, ליברמן, ש"ס ואפילו העבודה וקדימה? קשה לתפוס. מצד אחד, הם מעמידים עצמם בחוד החנית הלאומי. שולחים גרעינים איכותיים לעיירות פיתוח, משקיעים ממרצם במפעלי חינוך ואף מוציאים חתנים מחופתם אל שדה הקרב. אך כשהעניינים מתגלגלים אל הקלפי – יוק. כאמור, אין מדובר רק בכך שהם אינם זוכים להערכה אלקטורלית מצד מגזרים אחרים. הם עצמם אינם מכירים בערכם הפוליטי.
ההשערה היחידה שבכוחי להעלות בעניין, קשורה, איך לא, לביטחון העצמי המגזרי הירוד. הציבור הסרוג חש תמיד כי עליו להוכיח את נחיצותו והוא אינו מסוגל להכיר במלוא ערכו העצמי. לכן הוא מוכן לשחק בתפקיד שק החבטות הלאומי ועוד להצביע עבור מפלגות אחרות שימשיכו לחבוט בו. הוא יצביע עבור אלו שישלחו אותו להתיישב באיו"ש ואז יגרשו אותו מביתו. לאלו שישגרו אותו לשדה הקרב בעוד בניהם ספונים בישיבות. לאלו שבשמחה ייקחו ממנו קולות כדי לדאוג לשולחיהם למעדניות טריפה. לאלו שימצו כל תועלת מהגרעינים המתנדבים לסייע ביישובים פריפריאליים, אך יצביעו לבסוף עבור מי ש"יחזיר עטרה לישנה".
כי הסרוגים אינם מעוניינים להיתפס כמי שעורכים חשבונות של רווח והפסד קטנוניים.
"סקטוריאליות" עבורם היא מילה גסה. לכן הם קצת מתביישים להצביע עבור מי שעשוי כביכול להשתדל רק עבורם, (מבלי להביא בחשבון את "כלל עם ישראל" כאילו שיש דבר כזה). לאחרים מותר להיות אגואיסטיים, חמדניים. אבל אם אתה סרוג המצהיר בפה מלא כי ברצונך לדאוג למכינות הצבאיות, לרב ראשי ציוני או לייצוג הולם של רבנים ציונים בבתי הדין הרבניים, איכשהו זה לא נשמע כל כך טוב.
לכן, קיימות שתי אפשרויות עבור הציבור הסרוג. הראשונה, להמשיך להתבטל בפני ציבורים אחרים, להצביע למפלגות זרות ולהתאהב ברעיון הנתינה האינסופית. השנייה, לגרד מעט ביטחון וקצת כבוד עצמי, וביום שלישי הקרוב, להיות סקטוריאלי ליום אחד.
