מישהו יודע לאן נעלמה הזקנה מהמסדרון?

בשבועות האחרונים שאלתי את עצמי, היכן הזקנה מהמסדרון? ואז חשבתי לעצמי שכנראה נפטרה, ולצערי, אולי בשיבה טובה, אבל בטח לא עם איכות אשפוז מופלאה. רפואת בחירות אמיתית, על משקל כלכלת בחירות, אף פעם לא

הייתה כאן, ואולם לפחות על חשבון הקשישה הלאומית שלנו שילמו מועמדים מס שפתיים, ולפחות לכמה שבועות נדמה היה שלמישהו באמת היה אכפת ממנה.

אבל למה רק הקשישה מהמסדרון? ומה עם חולה הסרטן המחכה לבדיקה או לתרופה שאינה בסל? ומה עם הילד שממתין לניתוח, אך תורו הולך ומתארך? ומה עם עובדים זרים שמקבלים רפואה ברמה גרועה מזו שהיו מקבלים בארץ מוצאם, באחת ממדינות העולם השלישי? ומה עם הרופא שעדיין, לאחר "כאילו" הסכם, צריך להמשיך ולעבוד לפחות בשני מקומות בכדי לקבל שכר הולם? ומה עם מס הבריאות הנהוג בארץ שהוא מהגבוהים בעולם? ומה עם הקשרים שבין חברות הפארמה והתעשייה הרפואית שבהיעדר תמיכה ממשלתית למחקרים, ללימוד ולשאר צרכים בסיסיים של מערכת הבריאות הם נכנסים לוואקום שנוצר וממלאים את הצרכים (ואחר כך הם עוד מושמצים על כך שהם עושים זאת)?

לרפא חולים בעבור חופן ביצים

למרבה הצער יש בישראל רופאים נהדרים, טכנולוגיה מדהימה, ואולם עושה רושם שמערכת הבריאות עובדת "פול גז בניוטרל". אחת הסיבות לכך (ואמנם רק אחת) היא היעדר משאבים, דבר שהתחיל לפני כתשעים שנה בצריף בדגניה, שם הוחלט (בתמימות, אני מקווה) כי רפואה היא משהו שניתן כעזרה הדדית. אגב, לא בטוח שלזמנים ההם זה התאים, וכבר אז הסיכוי של עשירים לקבל רפואה טובה עלה על הסיכוי של עניים, אבל לפחות היו הרבה יותר רופאים שהיו מוכנים להקדיש את מרצם עבור חופן ביצים, חיטה ומלח.

למערכת הבריאות חוליים רבים, ורופא אין. מקצועות חיוניים כמו הרדמה וכירורגיה ננטשים (לחו"ל או לבתי חולים פרטיים), ובוגרי הארץ אינם ממהרים לבחור במקצועות אלה להתמחות. מתמחים רבים שהגיעו בעבר למקצוע עם תחושת שליחות, מסתכלים כיום בבואם לבחור מקצוע על איכות חיים, כושר השתכרות עתידי ומעמד מקצועי - שלושה תנאים שרוב מקצועות ההתמחות הקלאסיים אינם עומדים בהם.

רופאים הולכים ונעלמים

דר' ערן סגל, יו"ר האיגוד הישראלי לטיפול נמרץ, מזהיר כי בטווח של 5-10 שנים יהיו כל כך מעט רופאי טיפול נמרץ, שהציבור במצב קריטי לא יטופל על ידי מומחים ולא יזכה לטיפול רפואי הולם. כנראה שחמור עוד יותר המצב

בטיפול נמרץ ילדים. כולנו שמחים לשמוע על הטיפול המדהים שמקבל חייל שנפגע אנושות בקרב ואף מצליח להתאושש, אך שוכחים כי מספר הרופאים בטיפול נמרץ לא רק שלא עלה אלא אף ירד, כך שחולים אחרים זכו באותו זמן בהכרח להרבה פחות תשומת לב.

בתי החולים לוקים רובם ככולם בשיעור זועק לשמיים של זיהומים. כדי למנוע זיהומים אלה, יש להשקיע משאבים רבים בכוח אדם, בטכנולוגיות ובציוד. רוב בתי חולים אינם עומדים בכך, ומה שנראה פעם כאירוע נדיר (זיהום בחיידקים עמידים במיוחד), הוא היום כמעט הסטנדרט.

המחקר, גם הוא הולך ונעלם, וזאת עקב תקציבים זעומים, וכוונת הממשלה להשתלט על רווחי החוקרים מהכנסות על פטנטים, דבר שמביא לירידה במעמדה של ישראל בחזית המחקר הבינלאומי. ניתן להמשיך עוד ועוד, אבל קצרה היריעה מלהכיל את כל החוליים.

ואולי זה בעצם אשמתנו

אבל אולי מי שחולה זו לא המערכת אלא בעצם העם? כלומר, אותם קולות, בין אם צפים ובין אם כבר טבעו בים של דמעות?

ברק (אובמה, לא זה של הזקנה) העמיד במצע שלו את נושא הבריאות במקום גבוה ביותר, ואף פתח אתר אינטרנט ספציפי לנושא זה. זאת כיוון שהוא ידע שאת האזרח האמריקאי הממוצע זה מעניין, ולאמריקאי זה חשוב. ואולי, העובדה ששלושת המועמדים שלנו אינם מתייחסים כלל לנושא הבריאות, מראה משהו על קהל בוחריהם, ושאולי אותנו, הבוחרים, הנושא הזה כלל אינו מעניין. כמובן עד שתזדקקו אתם לשירותים הרפואים ותיתקלו בקשיים.

עצוב שההתייחסות היחידה לנושא הבריאות באה מהכיוון של "עלה ירוק". אם המצב ימשיך כך, יש סיכוי סביר שגם אם יום אחד יהיה שלום, נהיה כבר חולים מכדי לנצל אותו. אז אני קורא מעל במה זו לכל המועמדים, להציג בזמן הקצר שנותר עד הבחירות מחר את המצע שלהם בנושא בריאות, ויפה שעה אחת קודם.