שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    חיסלנו את המפלגות הקטנות
    בוחרים רבים שלא רוצים שקולם יילך לאיבוד לא ישקיעו אותו במפלגה שניבאו כי לא תצלח את אחוז החסימה. אך הסקרים אינם יכולים לחזות זאת באמת

    פרסום תוצאות הסקרים מלווה בדיונים, פרשנויות ובביטויים שגורים דוגמת "שינוי מגמה" או "נסיקה". הפרשנים מתייחסים אליהם כאילו היו לוח תוצאות במשחק כדורסל, המשקף באופן מדוייק את התוצאה במגרש. אך ההתייחסות הזו לסקרים כאילו היו לוח תוצאות מדוייק היא מגוחכת, ומעידה על תפיסה שגויה של מגבלותיהם.

     

    מושג "טעות הדגימה" מאפשר להדגים זאת. מרבית סקרי הבחירות מבוססים כמעט תמיד על מדגם של 500 בתי אב, וטעות הדגימה שלהם עומדת על 4.5%. כלומר, אם תוצאות סקר חוזות תמיכה של 12 מנדטים למפלגה מסוימת, יכול הסוקר האחראי להתחייב לטווח שנע בין שבעה מנדטים ל-17, כלומר: טווח טעות גדול מאוד.

     

    בשל מגבלת טעות הדגימה, בכוחם של הסקרים לשקף את המגמות הכלליות ולחזות במידה מסוימת את גושי ההצבעה ומי יהיו ארבע המפלגות הגדולות אם כי, לעתים הם לא יכולים בהכרח  לצפות את גודלן במקרה של מאבקים צמודים. אולם בקשר למפלגות קטנות, הסקרים באופן עקרוני אינם שווים דבר.

     

    מה קורה למפלגה שתוצאות הסקר מצביעות על כך ש-1.5% מהמצביעים יבחרו בה? בפועל, בתהליך חישוב המנדטים, ינטרל מכון המחקר את התוצאה הזו והיא לא תוצג בסקר, למרות שהתוצאה האמיתית שלה הייתה יכולה להיות בטווח של פלוס מינוס 4.5%. לעומתה, מפלגה אחרת שקיבלה 2% באותו סקר, תיכלל בספירת המנדטים ובהצגת התוצאות, למרות שמבחינה סטטיסטית מצבה זהה למפלגה הקודמת "שלא עברה את אחוז החסימה". סוקר או פרשן שמתיימרים לחזות את מצבן של המפלגות הקטנות לפי תוצאות הסקרים, אינם מבינים את מקצועם לאשורו במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב, הם לוקים בבעיה קלה בתחומי היושרה והאתיקה המקצועית.

     

    הצד השני של המשוואה קשור בהשפעת הסקרים על מפלגות קטנות ש"מתקוטטות" עם אחוז החסימה. כאשר מפלגה "עוברת במקרה את אחוז החסימה" היא נכנסת לסחרור חיובי שיוצר בפועל שיעורי בחירה גבוהים יותר מאלו שהייתה צפויה לקבל. הדבר נובע מכך שהבוחרים, שמזדהים עם רעיונותיה, בוחרים בה מתוך תחושת ביטחון שקולם לא הולך לאיבוד. אל בוחרים אלה מצטרפים גם בוחרי המחאה והבוחרים האנרכיסטים – מה שבהחלט יכול להסביר את ההצלחה הפנומנאלית של מפלגת הגמלאים ב-2006. היא קיבלה יותר קולות ממה שהסקרים חזו, לאחר שעברה את אחוז החסימה בסקר האחרון שקדם לבחירות.

     

    בשיטת הסקרים יש בעיה נוספת שמעצימה עוד יותר את אפשרות החיזוי השגוי. בעת האחרונה אנו מזהים אחוז ניכר מהאוכלוסייה, שהולך וגדל משנה לשנה ומגדיר את עצמו כסביבתן. הנושא הסביבתי חשוב לו אף יותר מהנושא הכלכלי-פוליטי. אם כך, מדוע אין הדבר בא לידי ביטוי לפחות בחלק מהסקרים, לגבי המפלגות שהגדירו עצמן "ירוקות"? בנתוני הסקרים הן לא עוברות את אחוז החסימה.

     

    שיטת הסקרים הטלפוניים הנהוגה בישראל מבוצעת בטלפונים קוויים. הסיכוי של אדם צעיר להידגם בסקר כזה הוא נמוך יותר באופן משמעותי משל אדם מבוגר, שנמצא יותר שעות בביתו. צעירים רבים כלל לא מחזיקים בקו טלפון בביתם השכור.

    אותו ציבור שיכול להוות בין 3-5% מקולות המצביעים, אינו מיוצג בסקרים, מה שמעצים את היעלמותן של המפלגות שהפוטנציאל האלקטוראלי שלהם הוא צעיר.

     

    המפלגות הקטנות ובעיקר הרלוונטיות שבהן אינן יכולות לעבור את אחוז החסימה בסקרים, מה שגורם למצביעים הפוטנציאליים שלהן להצביע למפלגות "בטוחות" יותר, ולא להצביע למפלגה שהכי קרובה לליבם.

     

    לכן המסר הדמוקרטי הוא לתת ללב להשפיע ולא לסקרים.

     

    ד"ר אריה רותם, מנהל מקצועי של מכון TRI מחקרים אסטרטגיים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "חיסלנו את המפלגות הקטנות"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים