המאבק לשוויון זכויות גייז הוא של כולנו

מאדם אלמוני למנהיג פועלים נחרץ

רק בסן פרנסיסקו התחיל השינוי בעמדותיו. יחד עם בן זוגו, סקוט סמית', החליט לפתוח חנות מצלמות בשכונת קסטרו, שהיתה בעבר שכונת עוני של משפחות פועלים ממוצא אירי והפכה באותן השנים לשכונה שמשכה (ועודנה מושכת) הומואים, לסביות, בי וטרנס מכל רחבי ארצות הברית. מאדם אלמוני, מוכר בחנות מצלמות, הוא הפך להיות לוחם פועלים נחרץ ואירגן פעילויות לוחמניות שקנו לו תומכים ברחבי קליפורניה ובארצות הברית כולה. בזכות פעילותו למען איגוד נהגי המשאיות גייס האיגוד בראשונה בתולדותיו גם נהגים הומואים לשורותיו.

זה כבר לא לגיטימי לדבר בטלוויזיה נגד הקהילה

על האיכויות הקולנועיות של הסרט אין לי מה להגיד – אני לא מבקר קולנוע: צילמו אותו, ערכו אותו, ביימו אותו ושיחקו אותו בצורה שהצדיקה שני אוסקרים. אבל לסרט הזה יש איכות אחרת: הסרט מציג בפני כל מי שחושב שזכויות מקבלים, לא דורשים, מחשבה אחרת, ומזכיר לנו שלפני ממש מעט שנים בארצות הברית "הנאורה”, נגיד 30 שנה לכל היותר, עדיין היה בסדר להפלות הומו בראיונות עבודה, ושלסביות צריכות להתחתן בכל זאת כדי להביא ילד לעולם.

השאיר את המורשת שלו בכל העולם. שון פן בתפקיד הארווי מילק בסרט

אני צריך את חברי הקהילה שלי לצידי

הארווי מילק השאיר את המורשת שלו בכל העולם. את המורשת הזאת היטיב לתאר, כמעט בלי להתכוון, דסטין לאנס בלאק, שזכה באוסקר על התסריט לסרט, בנאום התודה שלו: "אני רוצה להודות (...) לכולם, על כך שלקחו את האתגר לספר סיפור מציל חיים שכזה. כשהייתי בן 13, אמי היפהפיה ואבי עברו מהבית המורמוני השמרני בסן אנטוניו, טקסס, לקליפורניה. שמעתי את סיפורו של הארווי מילק וזה נתן לי תקווה. זה נתן לי תקווה שיבוא יום ואני אחיה את חיי בגלוי כמי שאני, ואולי אפילו אתאהב יום אחד ואתחתן (...) ובעיקר, אם הארווי לא היה נלקח מאיתנו לפני 30 שנה, אני חושב שהוא היה אומר לכל הילדים ההומואים והילדות הלסביות שם בחוץ הלילה, שהממשלה שלהם או הכנסיה שלהם אמרה להם שהם פחות טובים, שאתם יצירים יפים ונפלאים בעלי ערך, לא משנה מה אומרים לכם".

I am my own special creation

Some come take a look

give me the hook

or the ovation”