הניתוח לא פתר את כאבי הגב של גיא. מה כן?

"בגיל 30, ללא התרעה מוקדמת, התחילו לי כאבים איומים בגב וחוסר תחושה ברגל ימין. זה היה כמו סרט אימה שנפל עלי פתאום באמצע החיים. הרופא אבחן פריצת דיסק ורשם לי כדורים נגד כאבים וקורטיזון. התרופות טשטשו אותי וגרמו לי לבחילות, לנפיחות ולתחושה כללית רעה. הלכתי לרופא נוסף, האבחנה שלו הייתה זהה, כמו גם הטיפול שהציע. חיי הפכו לגיהינום”. כך מתאר גיא מרום, בן 43, את הסיוט שהשתלט על חייו. כשהכאבים החמירו, המליצו הרופאים על ניתוח.

הניתוח עבר בהצלחה, התחושה ברגל ימין חזרה, אבל כאבי הגב לא רק שלא פסקו, הם החמירו. הרופאים הרגיעו את גיא שבתום תהליך ההחלמה הכאבים יחלפו, אבל הדבר לא קרה. הוא התחיל לרוץ מרופא לרופא. רופא אחד אמר שהאשמה נעוצה ברקמה שנוצרה בעקבות הניתוח ולוחצת על החוליות, אחר סבר ששארית דיסק שלא הוצאה בניתוח היא האחראית לכאב המתמשך. רופא שלישי הסביר שהדרך היחידה לדעת מה מקור הכאבים היא לנתח שוב. ”לא היה לי יום ולא לילה”, גיא אומר. ”הכאבים היו כל־כך חזקים שלא הצלחתי לתפקד. הייתי כל־כך מיואש, עד שהייתי מוכן לעשות הכל - כל שטות שאיזה מרפא שרלטן אמר נראתה לי כמו אור באפלה”.

פגישות ייעוץ אצל מנהלי מחלקות אורתופדיות בבתי חולים שונים הניבו מסקנה דומה - יש פגיעה בחוליות נוספות ואין מנוס מניתוח שיקבע את החוליות הפגועות. המשמעות של ניתוח כזה היא למעשה מוגבלות פיזית לכל החיים. החשש מניתוח שעלול להחמיר את מצבו עיכב את ההחלטה, ובינתיים גיא המשיך ללכת בגב כפוף ולסבול מכאבים איומים.

סבא של עומר מהשכונה מנע את הניתוח

לצאת מהכאבים בלי ניתוח

השינוי הגיע ממקור לא צפוי. ילד שפגש בשכונה סיפר לגיא על מישהו שעוזר לאנשים הסובלים מכאבי גב. ”זו הייתה מין אמירה ילדותית שכזאת – כדאי לך לפגוש את סבא של חבר שלי עומר, הוא עוזר להמון אנשים. בשלב הזה, אם היו שולחים אותי לקורא בחומוס הייתי הולך אליו”. לפגישה עם גבי רוזנטל, הלא הוא ”סבא של עומר”, הביא גיא את כל חוות הדעת והצילומים שהיו ברשותו. רוזנטל הסתכל על המסמכים ואמר, ”כולם ממליצים על ניתוח, אבל אני קצת יותר זקן ויש לי קצת ניסיון. בסדרה של עשרה טיפולים אני מבטיח להוציא אותך מזה בלי ניתוח”. הוא הסביר שהשיטה שבה הוא מטפל נקראת אינטגרציה מבנית, והיא משלבת בין צורות טיפול שונות כמו רולפינג (טיפול שמגמיש את רקמות החיבור בגוף), רפלקסולוגיה, שיאצו ועוד, כשמכל שיטה הוא לוקח את הדברים הרלוונטיים לטיפול המסוים. ”בשלב הזה הייתי מוכן לנסות הכל”, גיא אומר, ”אבל האמת היא שלא האמנתי שמשהו יעזור”.

אחרי הטיפול הראשון הרגיש גיא בשינוי. אמנם קטן ולא משמעותי מאוד, אבל בכל זאת שינוי. אחרי שישה טיפולים הוא כבר הלך זקוף וללא כאבים. אחרי ארבעה טיפולים נוספים המליץ לו רוזנטל להזיז את הגוף, לשחות, לרוץ, העיקר לא לשבת כל הזמן. ”לא האמנתי שאני, שכבר הייתי שנייה לפני ניתוח, פתאום מתעמל ורץ ושוחה. אני ממש אדם אחר, הכאבים חלפו, אני הולך ישר ומתפקד. לכי תביני את החיים האלה - משפט של ילד על סבא של עומר הציל אותי מחיים של סבל”.

דבר המומחים

להגמיש את רקמות החיבור

גבי רוזנטל, מטפל בכיר בשיטת האינטגרציה המבנית: ”הגיע אלי בחור מכופף לגמרי, שלא היה מסוגל ללכת בכוחות עצמו. הוא סיפר שהרופאים יעצו לו לעשות ניתוח קיבוע של עמוד השדרה. אחרי שבדקתי אותו חשדתי שלא מדובר בפריצת דיסק, אלא בבלט. ההבדל בין השניים עצום: בבלט אפשר להביא למצב שבו החוליות יעמדו כמו שצריך. פריצת דיסק זה עניין הרבה יותר בעייתי. מכיוון שנראה לי שבמקרה הזה הבעיה אינה פריצת דיסק, הרגשתי שאני יכול לתקן את המצב.

”אני מטפל בשיטה שנקראת אינטגרציה מבנית ומשלבת בין כמה שיטות טיפול. השיטה הבסיסית שסביבה אני בונה את הטיפול נקראת רולפינג, מקורה בארצות הברית והיא מתמקדת ברקמות החיבור בגוף. רקמות חיבור שנמצאות הרבה זמן בצורה לא נכונה בקרבת עצם, מתקשות ומקבלות את תכונות העצם – וכך קורה שהחומר שאמור להיות גמיש מתקשה עד כדי כך שהוא יכול להישבר, ממש כשם שעצם נשברת. במקרים כמו של גיא יש חשיבות עצומה להחזרת האלסטיות של רקמות החיבור, כי ברגע שהן נעשות נוקשות, נוצר חיכוך שיוצר כאבים חזקים.

”ההתקשות של רקמות החיבור נוצרת לרוב בשל חוסר פעילות גופנית או בעקבות תנועות חוזרות לא נכונות. אני מותח לאט ובהדרגתיות את רקמות החיבור, וגורם להן להיות מתוחות וחופשיות. כל טיפול נעשה בחלק אחר של הגוף – מהראש ועד הרגליים - כאשר הטיפול האחרון מחבר את כל החלקים ביחד.

”זהו טיפול עמוק מאוד, אבל למרות זאת אין כאבים, כי הכל נעשה בעדינות ובהדרגה. במקרה של גיא, ברגע ששחררנו את רקמות החיבור שלו, שהיו נוקשות מאוד, הלחץ על העצבים הוסר ובעיית הבלט הסתדרה. אחרי הטיפול המלצתי לו לעסוק בפעילות גופנית טובה והדרגתית, כי חלק מהבעיה של התקשות רקמות החיבור נוצרת בגלל חוסר פעילות גופנית או פעילות גופנית לא נכונה”.

תנועה כחלק משיקום אורתופדי

סאם חמיס, מומחה לביומכניקה קלינית, מנהל המעבדה לחקר ההליכה והתנועה במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) ומנהל איימקס, המרכז הישראלי לניתוח תנועה וספורט: ”בעבר חשבו שאנשים העובדים בעבודה פיזית קשה הכרוכה בנשיאת משאות נוטים לסבול מפריצות דיסק, אבל היום יודעים שהבעיה מופיעה דווקא אצל אנשים שעבודתם כרוכה בישיבה ממושכת, בייחוד בישיבה שיש בה זעזועים ותנודות, כמו בעת נהיגה.

”ההבדל בין פריצת דיסק לבלט הוא משמעותי. בבלט המעטפה של הדיסק נפלטת אחורנית ולוחצת על העצבים, בעוד שפריצת דיסק היא יציאה של החומר הנוזלי של גרעין הדיסק מהמעטפה שלו. הרבה פעמים יש קושי לאבחן אם מדובר בבלט או בפריצה כי שניהם נותנים תמונה קלינית מאוד דומה. במקרים של כאבים חזקים שיורדים לאורך הרגל או גורמים לגב להתעקם לרוב מדובר בפריצה, בעוד שבבלט הכאב אקוטי פחות, אבל הדבר לא תמיד נכון, וגם אמצעי הדמיה כמו סי־טי ואם.אר.אי לעתים לא עוזרים בזיהוי. הטיפול בפריצת דיסק אצל מטופלים שסובלים מתסמינים נוירולוגיים, כמו חוסר תחושה ברגל או בעיות במתן שתן, מצריך פעמים רבות התערבות כירורגית. אצל מטופלים שסובלים רק מכאב, מומלץ לנסות, לפחות בשלב הראשון, טיפול שמרני הכולל פיזיותרפיה, שחייה ושיטות אלטרנטיביות, כמו אלה שגיא טופל בהן. בעבר המליצו לסובלים מכאבים בגב תחתון להרבות במנוחה ובשכיבה, היום מבינים שהדבר מחליש את השרירים, מקבע את הדיסק במקום הלא נכון ומקצר את מערכת השרירים. תנועה היא גורם הכרחי בשיקום אורתופדי. במקרה כמו של גיא הייתי ממליץ לנסות למצות טיפול פיזיותרפי ותנועה לפני שרצים לניתוח, למרות שבמקרים רבים אין מנוס מהדרך הכירורגית”. 

• קוראים המעוניינים לשתף אותנו במקרה שלהם מוזמנים לכתוב למדור תשמעו סיפור : מגזין מנטה, רח' המסגר 9, ת"א.