מי שומר על השומרים?

ב-1987, עם פרסומו של הרומן הגרפי "Watchmen", התחוללה מהפיכה בעולם הקומיקס, ובעיקר בז'אנר גיבורי העל. אלן מור (המחבר) ודייב גיבונס (המאייר) הציגו בפני הקוראים עולם מורכב ואפל המתרחש במציאות אמריקנית אלטרנטיבית. באמצעות זיקוק של תכונות גיבורי העל הם בחנו באופן ביקורתי לא רק את הז'אנר אלא גם את האתוסים התרבותיים אותם הוא משקף. כל מרכיב קונבנציונלי פורק והורכב מחדש - לא רק ברמת התוכן אלא גם בתחכום צורני שהגדיר מחדש את אפשרויות ההבעה במדיום.

"השומרים" הוא ניסיון כן לממש את החזון של מור וגיבונס בכלים קולנועים, לשמור על כמה שיותר מרכיבים עלילתיים וחזותיים ועל רוח המקור, לפחות כפי שזאק סניידר, במאי הסרט, תופס אותם. הסרט חותר להיות בחינה ביקורתית של ז'אנר גיבורי העל כפי שהיה המקור, אך בה בעת הוא שבוי בצרכים ובמגבלות של הפקת ענק הוליוודית. התוצאה מבריקה לרגעים ספורים, מעניינת וסוחפת באחרים אך גם מבולבלת ובעייתית. רחוקה מכישלון מהדהד אבל אינה משתווה למקור.

במציאות האלטרנטיבית המוצגת ארצות הברית ניצחה במלחמת וייטנאם, ו-וודוורד וברנשטיין (העיתונאים שחשפו את פרשת ווטרגייט) נרצחו. כתוצאה משינויים אלו,

בהווה של הסרט (1985) ניקסון הוא נשיא ארצות הברית בתקופת כהונתו החמישית. במישור הבינלאומי העולם נמצא בסכנת גלישה למלחמה גרעינית.

המלחמה האפוקליפטית נמנעת בזכות קיומו של "סופרמן אמריקני", ג'ון אוסטרמן המכונה "ד"ר מנהטן" (בילי קארדפ), פיזיקאי שבעקבות תאונה גופו התפרק והורכב מחדש בדרך שהפכה אותו לאל כחול שכמעט אין מגבלות לכוחו. אך מה קורה כאשר שלומו של העולם תלוי ביצור ספק אנושי שבעיניו בני האדם אינם מורכבים או מעניינים יותר מתצורות גיאולוגיות או תנועת חלקיקים?

"השומרים". לא סתם גיבורים

בשונה מד"ר מנהטן, שאר גיבורי הסרט הם אנשים רגילים בעלי מיומנויות פיזיות מפותחות שפעלו כשומרי חוק וסדר עצמאיים (ויג'לנטים). כשהם עטויים בתלבושות של גיבורי על וחבושים במסכות המסתירות את פניהם הם לא רק שרתו את הציבור האמריקאי אלא גם מימשו פנטזיות פסיכולוגיות ומיניות הנחשפתו בהדרגה.

היסטוריה של אלימות

ב-1977, שמונה שנים לפני זמן ההווה של הסרט, הופעל "חוק קין" שאסר על פעילות השומרים מלבד אלו הפועלים באופן מאושר ובכפוף למטרות הממשל. למעשה נותרו רק שלושה – ד"ר מנהטן המבטיח את ההגמוניה הבינלאומית של אמריקה, "הקומיקאי" (ג'פרי דין מורגן), פטריוט ברברי וציניקן שאחראי, כך נרמז, לחיסולם של הנשיא קנדי ו-וודוורד וברנשטיין, ו"רורשאך" (ג'קי ארל היילי המצויין), שילוב בין בלש פילם-נואר ופסיכופט פרנואידי שמסירותו להשלטת צדק אלים הופכת אותו לפורע חוק.

בתחילת הסרט נרצח הקומיקאי ורורשאך יוצא לחקירה בעקבות החשד כי יש מזימה לחסל את השומרים האחרים. הוא יוצר קשר עם שותפו לשעבר "Nite Owl" (פטריק וילסון), מעין גרסה מעודנת של באטמן בגמלאות. עם התפתחותה של העלילה המפותלת נקשרים לתעלומה גם ד"ר מנהטן, בת זוגו האנושית, ה"סילק ספקטר" (מלין אקרמן הבינונית), ו"אוזימנדיאס" (מתיו גוד האנמי), "האדם החכם ביותר בעולם". הקשר בין הדמויות וגורלו של העולם הולך ומתבהר בהדרגה.

חברי "השומרים" ההיסטוריים. קשר הדוק לגורל העולם

גלגוליו הרבים של הפרויקט מוכיחים כי זאק סניידר הוא ככל הנראה הבמאי היחידי שיכול היה לקבל את המשאבים הדרושים בכדי ליצור סרט השומר על מידת דמיון כה רבה לרומן. הצלחתו של "300", העיבוד המדויק אותו עשה סניידר ליצירתו של פרנק מילר, סימן אותו כמי שמסוגל להעתיק חומרי מקור גרפיים בדרך שלא תעורר התפרצות זעם המונית מצד המעריצים. 162 הדקות של "השומרים" מעידות על רצינות הכוונות, אך זה עדיין לא מספיק בכדי לבטא את הנפח והמורכבות של העלילה המקורית.

מבחן המציאות

אך הבעיות של סניידר אינן מתמצות רק במוגבלות האורך. גם אם זה נשמע פרדוקסלי לז'אנר של פנטזיה - הסרט נפגע מכיוון שאינו ריאליסטי דיו. סניידר מסגנן את האלימות באמצעות מעבר בין מהירויות צילום והצגת יכולות תנועה וכוח שאין להן הסבר. הסגנון הזה התאים לקריקטורה מאצ'ואיסטית בנוסח "300" אך הוא מחבל ב"שומרים". הדמויות אינן גיבורי-על במובן המקובל, ומעבר למה שנובע מנוכחותו של ד"ר מנהטן, העולם מתנהל באופן מציאותי. אך כשהסרט עולה מעל 100 מליון דולר יתכן שאין מנוס מלקרב אותו לקלישאות הקולנועיות של הז'אנר שאותו הוא אמור לבקר.

"הקומיקאי". סרט חובה לחובבי הז'אנר

בעיה נוספת טמונה בבחירות צפויות ולא מספיק אינטליגנטיות של שירים ודימויים איתם מנסה הסרט להתכתב. השימוש בבוב דילן בסיקוונס הפתיחה המזהיר של הסרט (למעשה שיאו של הסרט) מוצלח ביותר. אך שירים שחוקים כמו "הללויה" של ליאונרד כהן ו"99 בלונים אדומים" של ננה משולבים בגסות. ברמת הדימויים, מלחמת וייטנאם כהתכתבות עם "אפוקליפסה עכשיו" של קופולה וחדר המלחמה של ניקסון עם "ד"ר סטריינג'לאב" של קובריק יוצרים את הרושם שכשסניידר לא מעתיק את דימויי הספר, הוא פונה לאוסף הדיסקים והסרטים הדי מוגבל שלו.

מבלי לחשוף פרטים מיותרים ניתן גם לומר כי הסוף של הסרט, השונה מזה של הרומן, מבוסס על רעיון מוצלח ומתקבל על הדעת. אך עלילת הסרט שאינה סוטה

מהמקור אינה מכינה תשתית ראויה להתפתחות זו. זהו ליקוי של התסריט (דיוויד הייטר ודיווד טצה) שנעשה גדוש ומבלבל, במיוחד לאלו שלא קראו את המקור, ככול שהסרט מתקרב לסיומו.

חרף ליקויים אלו, "השומרים" הוא סרט חובה לא רק לכל מי שמכיר את המקור אלא גם לחובבי הז'אנרים להם הוא משיק. מה שנותר מרעיונותיו של מור ובעיקר מדימוייו של גיבונס הוא לא מעט ובוודאי מספיק כדי ליצור חוויה רבת עוצמה.