שתף קטע נבחר

שום דבר לא עזר לפסוריאזיס. מה כן הועיל?

כשכשלו כל הטיפולים הקונבנציונליים במחלתו הקשה, החליט שמעון פארי להציץ בספר התרופות העתיק של סבו ואביו, שהיו מרפאים ידועים בפרס. אחת התרכובות הצמחיות שבו סייעה לו להחלים ממחלתו ולהפוך את הנוסחה לעסק

רעייתו הצעירה של השייח’ התייסרה בכאבי בטן קשים. כשחלף שבוע וייסוריה רק הלכו וגברו, התייצבה נערתה בפני השייח’, ובפנים מושפלים ביקשה לקרוא לד”ר יעקב פירוזדה (פארי), המרפא היהודי הנודע של בורוג’ז שבפרס. השליחים אצו בדחיפות לרובע היהודי. מאחורי החומות, בווילה המפוארת שלו, הקשיב הדוקטור בתשומת לב רבה לבקשת השליחים. הוא הנהן בשתיקה ואחר קם, נכנס למרפאה שלו ואסף מאצטבאות העץ הכבדות כמה צמחי מרפא ותרופות ויצא עם השליחים לבית השייח’.

 

לפי הסיפור העובר במשפחת פארי, ד”ר יעקב בחן בדקדקנות את לשון החולה והתבונן בעיניה. אבחנתו הייתה חד־משמעית – טפיל מעיים מסוכן שבלי כל ספק חדר למערכת העיכול של החולה דרך מי השתייה המזוהמים. הוא הוציא מתיקו שקיק ובו תערובת צמחי מרפא שרקח מראש למטרה זו. טפילי מעיים היו בעיה שכיחה באותה תקופה בבורוג’ז, שכמו הערים הפרסיות חמדאן ואיספהאן הסמוכות לה, קיבלה את מי השתייה שלה מן הנחלים המשתלשלים ויורדים מהרי הזגרוס הגבוהים. את השקיק מסר למשרתת של האשה והורה לה כיצד לתת לחולה את התרופה ובאיזה מינון. למחרת השתפר מצבה של החולה, וד”ר פארי, שזיהומי מעיים היו אחת המחלות שהתמחה בהן, ציין לעצמו בסיפוק שצמח הקרדמון – הל - התוספת האחרונה שלו לתערובת התרופה שפיתח לטיפול בזיהומים מסוג זה, שיפר את יעילותה. הוא פתח את הספר הגדול, ספר התרופות שכתבו הוא, ולפניו אביו, שהיה אף הוא מרפא בעל שם בפרס, ובאותיות מסולסלות, בפרסית בכתב ארמי, הוסיף לנוסחה את הצמח.


שמעון פארי. פתח את הספר שסבו כתב

 

הנוסחה עבדה

יותר מ־60 שנה חלפו מאז. בנו של יעקב, שמעון פארי (70), היה חולה מאוד. הוא לקה בפסוריאזיס קשה ומצבו הלך והידרדר עד כדי כך, שבשלב מסוים, לפני כשמונה שנים, הוא אושפז בבית החולים הדסה. במשך ארבעה חודשים וחצי הוא שכב בבית החולים. מערכת החיסון ”שהשתגעה” ותקפה את הגוף סירבה להירגע.

 

”במשך חמש שנים קיבלתי אינספור סוגים של תרופות”, הוא משחזר, ”בהן סטרואידים ותרופות כימותרפיות המדכאות את מערכת החיסון. קיבלתי אפילו סלספט, שהיא תרופה המדכאת את מערכת החיסון שמשמשת למניעת דחייה של איברים מושתלים. למרות שהתרופה אינה מאושרת לחולי פסוריאזיס, אשתי, סתרי, שהיא רופאת עור, קראה שבגרמניה השתמשו בה במידה מסוימת של הצלחה, ולכן עודדה אותי לבקש אותה. אבל למרות שהתרופות נעשו אגרסיביות יותר ויותר, לא רק שהן לא עזרו כלל, אלא אף גרמו לי לנזקים קשים אפילו יותר מהמחלה עצמה. התנפחתי מאוד, לקיתי בקטרקט בשתי העיניים, רמת הסוכר שלי עלתה לשמים וסבלתי מברונכיט קשה. בשלב מסוים הייתי כה חולה וחלש, שלא יכולתי לעמוד על הרגליים. נאלצתי להשתמש בכיסא גלגלים. גם הידיים לא תפקדו. רעדתי כל־כך, שאפילו לאכול בעצמי לא יכולתי ואשתי הייתה מאכילה אותי בכפית. לאחר השחרור מבית החולים שלחו אותי לבדיקת מיפוי עצם, שהראתה שהתרופות גרמו לי לדלדול עצמות חמוּר. בביטוח לאומי קבעו לי 92% נכות”.

 

בשלב זה גמלה בלבו החלטה. הוא הודיע לאשתו שאחרי חמש שנים של תרופות הוא מיצה את הטיפול שהרפואה המערבית הקונבנציונלית יכולה להציע לו, ושהוא חוזר למקורות. ”ידעתי שבספר שכתב אבי חייבת להיות נוסחת מרפא שתעזור גם למחלה שלי”, הוא מספר. ”התחלתי לקרוא וגיליתי פורמולה מיוחדת ששימשה את אבי לשיקום ולחיזוק חולים במצב קשה מקשת רחבה של חוליים”.

 

את צמחי המרפא שמהם הייתה הנוסחה מורכבת השיג בתחילה בשוק לוינסקי, ואת חלקם ביקש מחברים שנסעו לבקר באירן שיקנו עבורו. הוא טחן אותם לתערובת והחל ליטול אותה. בתוך כמה חודשים השתפר מצבו פלאים. ”במשך שנים נהגתי לנסוע לים המלח כדי לטפל בפסוריאזיס באמצעות טבילה בבריכות תרמו־מינרליות וחשיפת העור לשמש”, הוא מספר. ”בתקופה שלפני האשפוז הייתי במצב כה קשה שלא יכולתי לטפס במדרגות לסולריום. היה שם יהודי עבדקן גדול מידות וכבד משקל, גם הוא חולה פסוריאזיס, וכשראה עד כמה אני סובל, הוא הרים אותי על הידיים והעלה אותי במדרגות לסולריום. שנה לאחר מכן, כשכבר התאוששתי עם הטיפול בפורמולה, נפגשנו שוב בים המלח. ’איך אתה מרגיש?’ הוא שאל, ובמקום תשובה, חיבקתי אותו והרמתי אותו בידיי כמו שמרימים אפרוח. הוא לא היה יכול להאמין לנס שקרה לי”.


צ'יל ג'יה. כמה ממרכיבי תערובת 40 צמחי המרפא של פארי

 

פארי אמנם מדבר על נס, אך חשוב לציין שמחלות אוטואימוניות כמו פסוריאזיס הן מחלות כרוניות שאינן נרפאות. לכל היותר אפשר להשיג בהן, בעזרת תרופות או צמחי מרפא, מצב של רגיעה (רמיסיה).

 

פורמולות בחמש שפות

השמועה על הנוסחה המרפאת עברה מפה לאוזן, ופארי החל לייצר אותה בכמויות גדלות והולכות, בתחילה עבור החברים והמשפחה, ואט־אט גם עבור אנשים אחרים שהתקשרו וביקשו אותה. הוא הכין אותה בבית, אך כשהכמויות גדלו, הוא שכר לפני כשנה חנות בהרצליה והפך אותה ל”מפעלון” קטן. מאחר שהנוסחה מיועדת לחיזוק הגוף, הוא כינה אותה ”תגבורית”.

 

הספר עב הכרס ששמואל, סבו של פארי, החל בכתיבתו כבר לפני כ־150 שנה בפרס, כולל 700 עמודים ובהם יותר מאלף פורמולות שונות של צמחי מרפא ומינרלים, וגם מרכיבים נוספים, כגון איברים של בעלי חיים. הפורמולות היו מבוססות על ספר הרפואות של הרמב”ם, וגם על ספרי רפואה שכתבו רופאים והוגים יוונים, כמו היפוקרטס למשל. ”הספר נכתב בשפה הפרסית, אבל בכתב ארמי, כתב רש”י, שהיה עבורנו כתב הקודש”, מספר פארי. ”עם זאת, שמות הצמחים והמינרלים הובאו בחמש שפות: פרסית, לטינית, ערבית, טורקית והודית. הפורמולות השונות, שנכתבו מתוך ניסיון של טיפול רב־שנים בחולים, נועדו לטפל באינספור מצבי חולי שונים, כמו בעיות במעיים, בכבד, בלבלב, מחלות עיניים, מחלות לב, חולשה, וגם בעיות אין־אונות, פוריות ועוד. כל אחת מהנוסחאות הייתה מבוססת על הרבה מאוד מרכיבים. במרפאה שלו היו לאבא יותר מ־700 אצטבאות עץ עמוסות בצנצנות ובהן צמחי המרפא ויתר המרכיבים שבהם השתמש”.


שושלת פארי. מימין: הדוד נתן, הסב שמואל והאב יעקב

 

רופא של מתכות

ב־1948, כשקמה מדינת ישראל, החליט אבי המשפחה לעלות ארצה. ”נאלצנו לוותר על הבית ועל הרכוש שלנו משום שהמדיניות באותה תקופה בפרס, שנועדה למנוע מיהודים לעלות לישראל, הייתה שלאיש אסור לקנות מהם בתים או רכוש. אבל לאבא לא היה אכפת. הוא אמר שהוא מעדיף למות עני בארץ האבות מאשר להישאר עשיר בניכר. הוא לקח מכוש ושבר את כל כלי החרסינה היקרים שהיו לנו, כדי לא להשאיר אותם לערבים. במשך שנתיים המתנו לעלייה במחנות מאולתרים שהקימה הסוכנות בטהרן, בתוך בתי קברות יהודיים שלא היו מאוכלסים. ב־1951 עלינו סוף־סוף לארץ. הגענו חסרי כל. לאחר נדודים בין כמה מחנות עולים הגענו בערב פסח למעברת רמתיים בשרון. הורידו אותנו בשדה בור שכולו קוץ ודרדר ואמרו לנו: ’פה תקימו את הבית שלכם’. הקמנו אוהל, וכעבור שנה בנינו צריף, שבו חיינו יחד 14 נפשות. אבא ניסה בתחילה להמשיך לעבוד כמרפא, אבל איש כמעט לא ביקש את שירותיו, משום שלכולם היה הפנקס האדום, פנקס קופת חולים. שירותי הבריאות היו בחינם והאנשים העדיפו את הרפואה המודרנית על פני רפואת הסבתא”.

 

רק באמצע שנות ה־60, כשכבר עברו להתגורר בדירה בחולון, חזר אביו של פארי להתפרנס מהכנת תרופות מצמחי מרפא. ”החולים היו מגיעים אלינו הביתה ואבא היה מכין להם תרופות. לחלק גדול מהם לא היה כסף, והוא היה נותן להם את התרופות בחינם. באותה תקופה הוא גם המשיך לעסוק במחקרים, ובשנת 67’ פיתח חמישה סוגי תרופות לסרטן. נסעתי איתו למכון וייצמן כדי לנסות למצוא מישהו שיעזור לו לבצע מחקר רציני על התרופות, כדי להוכיח שהן באמת יעילות, אבל המדענים שדיברנו איתם התייחסו אלינו כמו לתימהונים. ניסינו גם במשרד הבריאות בירושלים, ושם דווקא אמרו לאבא שהם מוכנים לנסות, אבל רק בתנאי שהוא יפרט את מרכיבי הפורמולות ויחתום שהוא מוותר על הזכות להתערב במחקר ובהרכב התרופות. אבא חזר הביתה בוכה. ’אני בסך הכל רוצה לרפא ולעזור לאנשים’, הוא אמר. ’לא ביקשתי מהם מיליון דולר’. הוא באמת לא חיפש את העושר. רק רצה שיכירו בתרופות שלו”.

 

פארי, שראה עד כמה אביו מתקשה למצוא את דרכו בארץ בתחום שכה אהב, החליט לוותר עליו וללמוד במקום זאת פחחות רכב. ”אבא היה מאוכזב מאוד. כשהייתי חוזר מהעבודה, כולי מלוכלך ושחור מגריז, הוא היה עצוב. ’תראה מה עשית לעצמך?’ הוא אמר לי. ’למי אוריש את כל הידע שלי עכשיו?’ ידעתי שאני מצער אותו, אבל הרגשתי שאין לי ברירה. ’רציתי להיות היורש שלך’, השבתי לו, ’אבל אתה רואה בעצמך שאין אפשרות להתפרנס מריפוי. במקום להיות רופא של בני אדם, אני מעדיף להיות רופא של מתכות ולהרוויח”.

 

ובאמת, כשם שאביו חקר צמחי מרפא, פארי התעמק בכל מה שקשור לפחחות רכב. הוא הצליח לפתח חומר שקוף לצביעת מכוניות המונע חלודה, ובשנת 1977 הקים מפעל שנקרא פירומגן, שבו הוא שיווק את החומר, ומוצרים נוספים שפיתח. 18 שנה הוא היה הבעלים של המפעל, שהלך והתפתח. אבל בתחילת שנות ה־90 הוא נקלע לקשיים כלכליים, עד שלבסוף הגיע למצב של פשיטת רגל ונאלץ למכור את העסק. ”במשך שנתיים הייתי במצב של סטרס עצום. לא ישנתי בלילות מרוב מתח. התוצאה הייתה שהמחלה התפרצה”.

 

נוסחת 40 הצמחים

האב אמנם כבר מת, אבל ספרו עב הכרס עם אלפי הנוסחאות הפך להיות התנ”ך של הבן. לתרכובת הצמחים שכונתה תגבורית קרא אביו של פארי ”צ’ל־ג’יה” – כלומר, ”40 צמחים”, והיא אכן מורכבת מכ־40 צמחי מרפא שונים, בהם ג’ינסנג, דקל ננסי, אספסת, אלסר, אלת המסטיק, גרגיר הנחלים, רוזמרין רפואי, זנגביל רפואי, זעפרן ועוד. מאולם הייצור שלו, הסמוך למשרד, פארי מביא שק גדול של גרגרים אדמדמים. ”זהו הזעפרן. משקלו בזהב”, הוא מכריז בגאווה ומניח אותו על השולחן. את הצמח היקר הזה, שנקרא בפרסית בהמאן, הוא עדיין מייבא מאיראן באמצעות מבקרים שנוסעים לשם. ”גם את הצמחים האחרים אני מייבא מארצות המקור שלהם, כמו למשל הודו, סרילנקה וארצות המזרח”.

 

עם השנים זכה הידע המסורתי לגיבוי מדעי, ויעילותם של חלק גדול מהצמחים הוכחה בינתיים באינספור מחקרים קליניים. כך למשל, סקירת מחקרים שפורסמה ב־1998 בכתב העת האמריקאי JAMA הראתה כי הדקל הננסי (סו פלמטו) פועל ביעילות דומה לזו של תרופות מִרשם הניתנות לבעיה של הגדלה בבלוטת הערמונית, ואף גורם לפחות תופעות לוואי מהתרופות.

 

אלת המסטיק הוכחה כבעלת פעילות נוגדת חמצון ונוגדת חיידקים, יעילה כנגד כיבי קיבה, מגינה על הכבד ומפחיתה דלקת. הזעפרן (כורכומין תרבותי) מעכב את חלוקתם ואת התפשטותם של גידולים סרטניים, ואף גורם למותם של תאי סרטן. נוסף על כך, הוא מפחית את הנזק הנגרם למוח במצבי חוסר חמצן ומגן עליו במצבי שבץ קלים, וכן מהווה טיפול יעיל במצבים של דיכאון קל עד בינוני.

 

ראוי לציין שמחקרים שונים מתייחסים לצורות מיצוי שונות מצמחים, לכן אי אפשר להסיק ממחקר מסוים לגבי המינונים היעילים לריפוי. זאת אגב, הסיבה שבחברות שונות ההמלצות לצמחי מרפא מיועדות למינונים שונים.

 

כיום, חמש שנים אחרי שהחל לייצר אותה, פארי משווק את התגבורית במספר רב של בתי מרקחת וחנויות טבע ברחבי הארץ. יש בידיו אישור ממעבדת בקטוכם (מעבדה המספקת שירותי בדיקה בתחום המיקרוביולוגיה, הכימיה ותוספי התזונה) להימצאות החומרים הפעילים במוצר ואישור ממכון התקנים שבדק את תכולת המוצר. מאחר שמדובר בתוסף תזונה ולא בתרופה, משרד הבריאות לא בדק את יעילותו. פארי מתגאה ברשימה מכובדת של אנשים שנעזרו בתגבורית. מתוך קלסר הוא שולף מכתבי תודה רבים מאנשים שהשתמשו במוצר ומדווחים על שיפור ניכר בבריאותם.

 

זאת תרופת קסם?

פארי: ”ממש לא. הפורמולה אינה מרפאת ואני לא מייעץ לאף אחד להשתמש בה במקום התרופות הקונבנציונליות. המטרה שלי אחת: לספק לאנשים שמתמודדים עם בעיות רפואיות שונות כלי עזר שיחזק אותם. זה הכל”.


 

 

צילומים: יונתן בלום
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
פה מצא שמעון את צמחי המרפא. שוק לוינסקי
צילום: עמית שאבי
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים