חלב על השפתיים

אחד הרגעים החזקים והמרגשים בטקס האוסקר האחרון היה נאום התודה של שון פן, שזכה בפרס השחקן המצטיין על הופעתו בסרט "מילק" כהארווי מילק, פעיל זכויות ההומואים שנרצח ב־1978. בנאום התודה שלו הביע פן מחאה נגד הצעה 8, הקוראת לאסור נישואין חד־מיניים. הוא הדגיש שכל בני האדם נולדו שווים וזכאים להתייחסות חברתית שווה.

"מילק" (עכשיו אצלנו) של הבמאי גאס ואן סאנט ("איידהו שלי", "סיפורו של וויל האנטינג"), הומו מוצהר, מביא את סיפורו של מילק, בחור יהודי ניו יורק שעקר לסן פרנסיסקו והקים יחד עם חברו לחיים, סקוט סמית, חנות צילום ברחוב קסטרו, האזור שבו התמקמה הקהילה ההומוסקסואלית. מילק פעל לקדם את הזכויות והאינטרסים של ההומואים וזכה לכינוי "ראש העיר של הקסטרו". הוא ניסה פעמים אחדות להיבחר למועצת עיריית סן פרנסיסקו, אך כשל.

מאבק גדול. מתוך "מילק" (צילום: יחסי ציבור)

בפעם הרביעית מילק הצליח והפך להומו המוצהר הראשון שנבחר לכהן כחבר בעיריית סן פרנסיסקו. בשנת 1978 נרצחו מילק וראש העיר ג'ורג' מוסקונה על ידי דן ווייט, חבר מועצת העירייה לשעבר, שתמך בהגבלות על הומואים במערכת החינוך. מילק הפך לאייקון ולסמל של תנועת זכויות האזרח.

הסרט "מילק" מסייע להנציח את דמותו של מילק 30 שנה אחרי ההתנקשות בחייו. הסרט היה מועמד לשמונה אוסקרים וזכה בשנים (משחק ותסריט). הוא מתמקד בשני מאהבים משמעותיים בחייו של מילק: סקוט סמית (בגילומו של ג'יימס פרנקו), שנטש אותו אחרי שלא יכול היה לשאת יותר את ההתמסרות שלו לפוליטיקה, וג'ק ליירה, צעיר ממוצא מקסיקני, שאיתו מילק חי בשנותיו האחרונות.

הטרגדיה של ליירה

ליירה נודה על ידי משפחתו אחרי שנודע להם על נטיותיו, סבל מבעיות שתייה והתאבד חודשיים לפני ההתנקשות בחיי אהובו. השחקן המקסיקני דייגו לונה נבחר לגלם אותו. "לג'ק היה מאבק גדול והרבה יותר קשה ממה שצעיר מקסיקני הומו עלול לחוות כיום", אמר לונה כשראיינתי אותו בפסטיבל קאן.

"תאר לעצמך כמה קשה זה היה לנער בן 17 להגיד באותה תקופה לאבא שלו: 'אני אוהב גברים'. תחשוב כמה זה היה קשה שאבא שלך שונא אותך בגלל זה ומעיף אותך מהבית, ואז אתה צריך להתחיל לחפש לך מקום לשהות בו, ואתה נאלץ להחביא את הנטיות שלך. ואז הוא מסתובב בארצות הברית וכשהוא נשאל מאיפה הוא, הוא אומר 'אני בא ממקסיקו', והתגובות הן בהתאם. לכן לא פלא שג'ק מצא באלכוהול מפלט נהדר לשכוח מי הוא ואת צרותיו".

איך היה לעבוד עם שחקן נחשב כמו שון פן?

"שון פן היה מאוד נדיב איתי. הוא בדיוק יודע מה טוב ונכון לסרט. יש לו המון ניסיון, והוא בפירוש מבין משחק וקולט שזו בעצם תקשורת. יכולתי למצוא אותו, כאדם, בכל סצנה ששיחקנו יחד".

לונה רצה לעשות את "מילק" לא רק בשביל הכבוד לעבוד עם ואן סאנט ושון פן. "קלטתי שיש לו פוטנציאל להגיע לקהל עלילתי רחב, כולל לקהל צעיר, שיכול להיות שהוא מעולם לא שמע על הסיפור של הרווי מילק, וכדאי מאוד שהוא יכיר את הסיפור הזה. אני מאמין שזהו סיפור שחייב להיות מסופר. הדור שלי והדור שבא אחריי חייבים לדעת שהיה מישהו כמוהו. הרווי היה מישהו מאוד חשוב, ואנו חייבים להזכיר זאת לאנשים. אסור לשכוח אותו".

אהבה היא האנרגיה הראשונה

לונה, בעל המודעות הפוליטית־חברתית המפותחת, סבור שאהבה היא האנרגיה הראשונה של פוליטיקה ושל שינויים. "הארווי מילק ראה את הפוליטיקה באופן שאני רואה אהבה. זאת הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים לחיות יחד בעולם הזה. הרווי עבד שנים רבות בלומר לאנשים לא לפחד להיות מי שהם. להפך. הוא סבר שהם צריכים לחגוג זאת.

"למי אכפת כמה זמן אנחנו נמצאים בעולם? מה שחשוב זה מה אנחנו עושים בזמן שניתן לנו. הרווי עשה כל כך הרבה במעט הזמן שהוקצב לו. פוליטיקה צריכה להתבסס על שיתוף, על סקרנות ועל הניסיון להבין מה אנשים צריכים. אני מאמין שארצות הברית זקוקה לעוד אלפי הארווי מילקים. אני מאמין שאנשים לא השתנו, ושלא קלטנו את המסר".

ואן סאנט מיטיב לשחזר את אווירת הסבנטיז של רובע הקסטרו בסן פרנסיסקו, שם הכל החל (למרות שאתרי אינטרנט קפדניים מצאו כל מיני טעויות שחזור קטנוניות). עבור לונה זאת לא היתה הפעם הראשונה שהוא מגיע לעיר היפהפייה הזאת. "הפעם הראשונה שביקרתי בסן פרנסיסקו היתה בנעוריי", הוא נזכר. "ואפילו ביקרתי בקסטרו. חשבתי אז לעצמי שזוהי שכונה תוססת ושבכל עיר בעולם צריכים אחת כזאת".

בא עם אבא לעבודה

לונה, שיחגוג בדצמבר הקרוב 30 לכינונו, נולד במקסיקו סיטי. אמו היא מעצבת תלבושת ואביו מעצב תפאורות מאוד נחשב ומבוקש. אמו של לונה נהרגה בתאונת דרכים כשהיה בן שנתיים. האב נהג להביא את בנו הקטן לעבודה וכך הוא נחשף לאתרי הסרטה ולאחורי הקלעים של התיאטרון.

וזה כמובן השפיע עליו. בגיל צעיר החל לונה להופיע בטלוויזיה, כולל בטלנובלות. "הייתי צריך להופיע בסצנות סקס עוד לפני שעשיתי סקס בעצמי", הוא נזכר. "בגיל 13 שיחקתי בסצנה שבה עשיתי אהבה, ועשיתי זאת עוד לפני צוות של 25 אנשים".

הפריצה הגדולה היתה בשנת 2001, עם "ואת אמא שלך גם", סרט נועז על שני צעירים, שבו

הוא כיכב לצד חברו גאל גרסיה ברנאל. הסרט כלל סצנות מין נועזות ועירום גברי וחיזק לא רק את הידידות עם ברנל: הם הקימו יחד חברת הפקות שמשתדלת לקדם את הקולנוע הלטיני ואת הנושאים החברתיים־פוליטיים שלהם הם מחויבים. "דייגו הוא אחי, אחי הקטן", העיד ברנאל על אופי הקשר ביניהם כשראיינתי אותו בעבר.

"אנחנו חברים טובים ולמרות שאנחנו מועמדים לפעמים לאותם תפקידים, אין בינינו אף פעם תחרות. יש רק הבנה וכנות. אנחנו מבטאים את הדעות שלנו ומדווחים זה לזה מה אנחנו רוצים לעשות ובאיזה תפקיד אנחנו מעוניינים". לדברי ברנאל התחרות היחידה ביניהם היא בכדורגל. "אנחנו אומנם אוהדים של אותה קבוצה, אבל דייגו לא מבין דבר בתחום. ואילו בענייני בנות אין בינינו תחרות. זה פשוט לא קורה, וזה נהדר".

את הכתבה המלאה ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס