לערוך את שייקספיר

שמה של הלגה קלר אולי אינו מוכר כמו הבמאים, השחקנים והתסריטאים שאת דבריהם במסגרת פרויקט "מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי" הבאנו עד כה, אולם מקומה בהיסטוריה הקולנועית המקומית הינו מכובד לא פחות. קלר היתה אחת מעורכות הקולנוע הבולטות ביותר בישראל וגם מחוצה לה. בקטע זה מתוך הראיון איתה שנעשה במסגרת הפרויקט, מספרת קלר על חוויותיה מהתקופה בה ערכה את עיבודו הקולנועי של לורנס אוליבייה ל"המלט" של שייקספיר.

הלגה קלר נולדה בגרמניה ב-1921, בת למשפחת אמנים יהודים. ב-1939 היא היגרה עם בני משפחתה לאנגליה. קלר למדה בבית ספר לגרפיקה בלונדון, ולאחר מכן החלה לעבוד כעורכת סרטים באולפני קולנוע שונים. הסרט השני בו שימשה כעורכת ראשית היה "המלט" של לורנס אוליבייה, שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר ב-1948. קלר ערכה גם את סרטו הבא של אוליבייה, "ריצ'רד השלישי", שיצא ב-1955.

ב-1958 קלר עלתה לארץ, במטרה לסייע לפיתוחה של תעשיית הסרטים המקומית. בשנותיה הראשונות בארץ ביימה סרטים דוקומנטרים קצרים במסגרת הירחון של הסוכנות היהודית, לצד אילן אלדד ומאוחר יותר דוד פרלוב. כמו כן, ערכה ארבעה סרטים ישראליים: "הם היו עשרה" (1960), "בעל החלומות" (1962), "משפחת שמחון" (1964) ו"מורדי האור" (1966).

קלר פרשה מתעשיית הקולנוע באמצע שנות ה-60. בשנות ה-70 היא ייסדה את מערך לימודי הקולנוע לתלמידי תיכון בארץ במסגרת עבודתה עבור משרד החינוך.

• הקטע לקוח מתוך הראיון עם הלגה קלר לפרויקט "מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי" של מרט פרחומובסקי ואביטל בקרמן, בתמיכת מפעל הפיס, קרן הקולנוע הישראלי, סינמטק ירושלים וסינמטק תל-אביב.
  

• לקטעים נוספים ממאגר העדויות