עדיין שורדת

בדיוק לפני 30 שנה, במרץ 1979, נפל דבר בעולם הדיסקו כש-"I Will Survive", הלהיט של הזמרת גלוריה גיינור כבש את המקום הראשון במצעד המכירות בארצות הברית. עבור גיינור הוותיקה, זו עילה להשיק מחדש את הלהיט יחד עם הגרסה הספרדית של השיר, ולנסות לחזור לתודעה הציבורית.

בפעם האחרונה שגיינור עשתה כותרות, הדיסקו, ולא ההיפ הופ, שלט בכיפה והמוזיקה נוגנה מעל גבי תקליטי הויניל, לא דיסקים או אייפוד. מה שהחל כמוזיקת ריקודים תפח לכדי תופעה פופולרית וז'אנר מוזיקלי דומיננטי. אבל בחלוף שנות ה-70, חלפו להם גם ימי הדיסקו העליזים. האהדה לדיסקו שינתה פאזה והפכה לעוינות גלויה, בין השאר בשל עליית הפאנק, ודי מהר הדרדר הז'אנר המצליח הזה לשוליים והטיל את כוכבי הדיסקו הגדולים, וגלוריה גיינור ביניהם, חזרה לאנונימיות.

גיינור. ראתה ב-"I Will Survive" עולם ומלואו 

כ-30 שנה מאוחר יותר, גלוריה גיינור, שסוגרת עשור שישי בחייה, גורסת שהדיסקו לא ממש נעלם אלא בעצם התפתח והשתנה. אלא שבהמשך הראיון, היא מתקשה להסתיר את תסכולה על מה שבאמת קרה בשלהי הקריירה שלה.

"בשלב מסוים", היא אומרת ביובש, "מוזיקת הדיסקו הפכה לפופולרית מדי עבור חלק מהאנשים, והם סברו שהיא משתלטת על הטריטוריה שלהם. הם החליטו לעצור את זה ולפתוח בקמפיין שיצא נגד הדיסקו, ואפילו החלו לשרוף תקליטי דיסקו. אלה היו מעשים מתוכננים אבל מטופשים, כי אם אתה לא אוהב את המוזיקה הזו, מדוע אתה צריך לשרוף תקליטים?"

אבל בואו נחזור לימים היפים: עוד לפני שהדיסקו קרם עור וגידים וכבש את המצעדים והדיסקוטקים, ולפני שגלוריה גיינור הוכתרה למלכת הדיסקו, היא הייתה הסולנית של "Soul Satisfiers", להקת ג'אז ופופ שהחלה לפעול עוד בשנות ה-60. הפריצה הראשונה שלה נרשמה ב-1973, בשיאו של משבר הדלק בארצות הברית, עם הלהיט הקצבי הסוחף, "Never Can Say Goodbye", חידוש ללהיט של חמישיית ג'קסון. הגירסה של גיינור היה מחובר במיקס לעוד שני שירים, והשלושה הופיעו כיחידה אחת באלבום באותו השם, שהפך לרב מכר וחביב הדיסקוטקים, ויש הטוענים שגם לאלבום הדיסקו הראשון.

"גם אז העולם עבר משבר כלכלי", נזכרת גיינור, "לא קשה כמו המשבר הנוכחי, אבל כולם חיפשו דרך ומקום לא יקרים להאזין ולרקוד למוזיקה קצבית, למצוא פורקן מהמתחים ולשכוח מהצרות היומיומיות. זו הייתה החלטה שלנו, לעשות מוזיקה כזו שתהיה שתכניס אנשים לאווירה טובה, והדיסקוטקים היו המקום המושלם. הם יכלו לרקוד שם ולא נדרשו להוציא יותר מדי כסף."

גיינור. התארחה ב"טקס מלכת היופי" של ישראל 

באלבומיה הבאים רשמה גיינור הצלחה פושרת יותר, אך קדחת הדיסקו המשיכה לכבוש כל חלקה טובה והזניקה לצמרת מצעדי הריקודים והמכירות אמנים נוספים כמו בארי ווייט, בוני אם, הווילג' פיפל, וכמובן דונה סאמרס ולהיטה הארוטי "Love To Love You".

ב-1978 הקליטה גיינור את האלבום "Love Tracks" ובו נכלל גם השיר "I Will Survive". השיר עסק באשה שננטשה על ידי בן זוגה, אך יוצאת מחוזקת מהניסיון ומצהירה כי תוכל להסתדר ולשרוד בלעדיו. מצחיק לגלות כי חברת התקליטים שלה לא יחסה למסר, או ללחן, חשיבות מיוחדת והשיר שובץ בצד ב' של סינגל לשיר אחר ("Substitute"). גיינור, לעומת זאת, ראתה בו עולם ומלואו.

בזכות הדי ג'יי

"כשקראתי את המילים יכולתי לראות שזהו תמליל נצחי שנוגע לכל אחד. יש בו מסר של תקווה והישרדות, והעדפתי לקדם אותו למרות שחברת התקליטים בחרה לקדם שיר אחר. "I Will Survive" לא רק היה שיר הרבה יותר טוב, אלא היה ברור שתהיה לו תוחלת חיים הרבה יותר גדולה".

גיינור החליטה לצרף את "I Will Survive" למופע שלה ובו זמנית דאגה להעביר אותו לידיד שלה, די ג'יי בסטודיו 54, המועדון המיתולוגי והנחשב ביותר בניו יורק, וקרוב לוודאי בעולם כולו, באותם ימים. "הוא לא רק ניגן אותו במועדון אלא הפיץ אותו לידידיו בעיר ואז התחילו לבקש אותו בתחנות הרדיו ובסופו של דבר נולד להיט בינלאומי: תוך 9 חודשים מהרגע שהופץ, הוא טיפס למקום הראשון ב-6 מדינות.

היה לך מושג שהשיר יתפוס כל כך?

"היה ברור לי שכל זמן שתחנות הרדיו היו מוכנות להשמיע את זה, זה ודאי ימצא חן גם בעיני הקהל".

ב-1980 זכה השיר בפרס הגראמי בקטגורית הדיסקו (שבוטלה לאחר מספר שנים), אך אז החלו להיבקע הסדקים הראשונים בחומת הדיסקו והעוינות כלפי המוזיקה הזו הפכו לתנועה שמעשית חיסלה את הקריירות של כוכבי הדיסקו בכלל וגיינור בפרט. האלבומים הבאים שלה זכו להתעלמות כמעט מלאה והיא נשתכחה מהקהל והתעשייה בארצות הברית. באירופה עדין שמרו לה, ולדיסקו, אמונים ושמחו לקבל מנה נוספת מלהיטיה. היא מזכירה את איטליה וגרמניה כשתיים מהמדינות שבה יש לה את קהל המעריצים הגדול ביותר מחוץ לארצות הברית.

אורחת בישראל

בישראל אגב היא ביקרה פעמיים. בפעם הראשונה ב-1982, היא הופיעה ושרה את להיטיה הגדולים ומספרת שאף ביקרה בתחנת הרדיו קול השלום של אייבי נתן. "בסך הכל זה היה ביקור נהדר", היא נזכרת, "והקהל הישראלי היה מאוד נלהב". היא שבה לארץ הקודש בשנת 2000, בפרופיל נמוך יותר. היא אמנם הופיעה בטקס "מלכת היופי", ושרה גם משיריה החדשים אך מספרת שהגיעה לביקור "בגלל הדת שלי".

מסתבר שעוד ב-1982 היא החליטה לחזור בתשובה, והיא מה שהאמריקאים מכנים "Born Again Christian", נוצריה שנולדה מחדש. היא ביקשה להתנתק מעבר הדיסקו שלה, שייצג חיי חטא שאינם אופייניים לנוצריה אדוקה שכמותה. אלא ש"אני אשרוד" ולהיט מאוחר יותר שלה ("I Am What I Am"), אומצו על ידי קהילת ההומוסקסואלים וגיינור נשאלה לא אחת האם אין בכך משום סתירה עם ערכיה הנוצריים, הרואים ביחסים הומוסקסואלים משום חטא. גיינור השכילה לחמוק מתשובה ישירה על ניגוד האינטרסים, וגם הפעם היא חומקת בדיפלומטיות. "הרבה אנשים פשוט אהבו את השיר, את המוזיקה שלי ואת המילים. אלו מילים שיש להן משמעות לגביי, וקרוב לוודאי גם לאחרים. אני חושבת שהשיר הופך למסר ואנשים זוכרים אותו, מה שמעניק לו חיים ארוכים".

מסתבר שרבים עדיין זוכרים את המסר הזה, מאחר ש"אני אשרוד" הפך לשיר קאלט שמוביל את דירוג להיטי הקריוקי. הוא הוקלט יותר מ-200 פעם על ידי אמנים אחרים, שובץ בפסי קול של עשרות סרטים (למשל, "פריסילה מלכת המדבר", שהחזיר אותו לתודעה בשנות ה-90) וסדרות טלוויזיה, ואפילו זכה במקום הראשון בדרוג 100 שירי הריקודים של כל הזמנים שערך ערוץ המוזיקה VH1 בשנת 2000.

למרות משקעי העבר והשיבה לדת, גיינור לא זנחה את הדיסקו. היא הופיעה לאחרונה בסיבוב הופעות משותף עם עמיתיה מימי הדיסקו, "KC והסאנשיין בנד", "Tavares" ו"סיסטר סלדג'", ולהיטי העבר שלה מהווים חלק בלתי נפרד מהרפרטואר שלה. אלא שבד בבד עם השקת הגרסה הספרדית של הלהיט האלמותי, היא שוקדת גם על אלבום חדש של מוזיקת גוספל, שייצא בסוף השנה או בתחילת השנה הבאה.

יש לך תכניות לבקר שוב בישראל?

"לא בתקופה הקרובה. כרגע אני מנסה לארגן מסע הופעות עם תזמורת סימפונית ומתמקדת בשוק האמריקאי. אבל אשמח לשוב ולבקר בישראל בעתיד".

לאיזו מוזיקה את מאזינה היום?

"בעיקר לגוספל, פופ, ריתם אנד בלוז, דאנס אבל מעט מאוד רוק וקאנטרי. אני אוהבת במיוחד להקשיב לביונסה ואלישיה קיז"

.

האם לדעתך יש סיכוי שהדיסקו יעשה קאמבק והצעירים של היום יאמצו אותו?

"הדיסקו דיבר אל הצעירים בשנות ה-70 והיה היחיד שהיווה מכנה משותף לאנשים ממדינות שונות, ללא הבדלי גזע וצבע עור. אני מאמינה שזה יחזור כי כשהופענו עם הסטארים של הדיסקו, הגילאים בקהל נעו בין 8 ל-80, וכולם ניהנו מהמוזיקה ומהחוויה".