שוב מכרו לנו קיצוניות של היריב

כבר היינו שם. ראש ממשלה ישראלי שנחוש להגיע להסכם, מנהיגים ערבים שלא מוכנים להתפשר, יצירת ציפיות חסרות תקדים ואכזבה שאי אפשר לתארה במילים. כבר היינו שם. ראש הממשלה הישראלי היה אהוד ברק. למנהיג הפלסטיני קראו יאסר ערפאת. ברק רצה הישג מדיני מהיר שיירשם על שמו ועידת קמפ דיוויד היתה מבחינתו אופציה נהדרת.

כשהוועידה התפוצצה, החל מסע הסברה שכל תכליתו היתה להוכיח שערפאת הוא זה שאחראי לכישלון השיחות, שבגללו ורק בגללו אין ולא יהיה שלום. זה היה קל, זה היה פשוט ובעיקר נוח. מנהיגים ישראלים יכולים לומר לציבור הכל על פלסטינים. העובדות לא משנות. חשובה הטרמינולוגיה.

זה קורה גם הפעם. ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט נוהג בחמאס בדיוק באותו אופן בו נהג ברק בערפאת. תהליך יצירת הציפיות ותחושת התרוממות הרוח שקדמו להתפוצצות המגעים הוא אותו תהליך. כך גם ההסבר מדוע העסקה לא תתבצע. זה לא אנחנו. זה הם. "חמאס הקשיח את עמדותיו" מעדכנים אותנו קברניטי המדינה.

אולם מבעד להררי המילים אנו מגלים שחמאס פשוט מתעקש על אותה רשימת 450 האסירים שהונחה על שולחן הממשלה כבר לפני זמן רב. זה לא שהארגון הקשיח את עמדותיו, הוא פשוט לא שינה אותן. גם עמדת ראש הממשלה לא השתנתה. הוא לא היה מוכן ולא מוכן גם היום לעמוד מאחורי מהלך כזה של שחרור אסירים הדורש יכולת מנהיגות אמיתית ואומץ.

באין הסכם, הדרך הטובה ביותר היא לצאת לציבור הישראלי ולומר שלא היתה ברירה. שלא יכולנו להסכים. שרצינו, באמת שרצינו, אבל לא יכולנו. שגלעד שליט לא חוזר הביתה בגלל מנהיגי חמאס. זה בדיוק מה שקרה אז, בוועידת קמפ דיוויד. אנחנו רצינו לתת הכל אבל ערפאת רצה אקסטרה. אנחנו בסדר. אנחנו הטובים.

אבל האמת צריכה להיאמר: למנהיג אסור לצאת לתהליך כזה אם הוא אינו בטוח במאת האחוזים שיש באפשרותו למצות את המהלך, ושהוא מוכן בכל לבו, לעשות צעד אמיץ ונחוש שיצרוב אותו בתודעה הציבורית לטוב או לרע, אין זה משנה. למנהיג אסור לתת תקווה ולייצר ציפיות גדולות כל כך אם הוא יוצא לקרב עם אותם כלים שבהם הוא כבר הפסיד קרב אחר.

נקודות זמן כאלה כמו ועידת קמפ דיוויד או המשא ומתן בקהיר הן נקודות זמן יחידות וייחודיות, לשחזר אותן זה כמעט בלתי

אפשרי. בדרך כלל לאחר "פיק" שכזה, שני הצדדים חוזרים הביתה מותשים, מתבצרים בעמדותיהם והכעס והתסכול רק גדלים.

כשלון ועידת קמפ דיוויד סימן את תחילת סופו של התהליך המדיני. לאחריו כלום לא יכול היה להימשך כשהיה, מפני שהציבור הישראלי כבר היה מאוכזב, עייף ונטול אמונה בצד השני. כך ששום דבר שנעשה לא יכול היה לקבל תמיכה ציבורית.

כישלון המשא ומתן על שחרור גלעד שליט יגרום לכך שהחייל הישראלי יינמק בכלא עוד זמן רב. השחרת הצד השני, כפי שכבר נעשה בעבר, אינה מסייעת לשחרורו. היא רק מקשה יותר.

מיכל אהרוני נטלה חלק בצוות ההסברה הישראלי שליווה את המשלחת לוועידת קמפ-דיוויד