נתניהו, החברתיים אינם אויב

ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו נפגש עם בכירי המשק וראשי החברות הגדולות ולאחר מכן גם עם ראשי ארגונים חברתיים. הוא אף הודיע כי יטפל בעצמו במשבר הכלכלי, וכי בכוונתו להקים פורום חברתי-כלכלי.

נהדר. אין בשורה טובה מזו. סוף סוף תישבר הדיכוטומיה המלאכותית בין כלכלה ורווחה. דיכוטומיה הקובעת ש כלכלה והחלטות כלכליות הם עניין למבינים ולמקצוענים, עניין לראשי המשק, ואילו ענייני חברה ורווחה הם תחום אחר לגמרי.

אין זה סוד שכלכלה ורווחה, או כלכלה וחברה חד הם. לכל החלטה כלכלית יש משמעות חברתית, וכל תופעה חברתית מחייבת התייחסות כלכלית. המלים היפות מסתירות בדרך כלל עובדה פשוטה: כלכלה זה עשירים וחברה ורווחה זה עניים. 

הכרזתו של נתניהו לפיה הוא מתכוון להקים מנגנון משותף – כשלעצמה מבשרת טובות. כמובן, בעירבון מוגבל. למה? כי נתניהו, למרבה הצער, כבר חשוד. הוא חשוד מראש. משום שהוא כבר היה פעם במעמד שהשפיע על הרווחה והכלכלה. סופה של השפעה זו הייתה הגדלת הפערים בין עניים לעשירים, והפיכת העניים לעניים עוד יותר. בעיקר נשים.

לפיכך, הנה כמה עצות לנתניהו ולפורום החברתי-כלכלי או הכלכלי-חברתי שברצונו להקים:

אל תתייחס לארגונים החברתיים כאילו הם האויב. הם לא. גם הם, כמוך, רוצים את טובת המדינה ורוצים את טובת החברה. אלא שהם רואים את הדברים מנקודת מבט אחרת. הם מחוברים למקומות שאתה לא מחובר אליהם. גם העניים שרבים מהארגונים מייצגים – אפילו העניים האלה הם לא האויב. לא יזיק אם אתה ואנשיך תגייסו קצת חמלה. לא רחמים, לא גמילות חסדים, לא רטוריקה משוכללת – חמלה ורגישות, שיוכיחו את רצינות כוונותיכם.

הסתכל על העשירים בחשדנות – לא על העניים. העשירים, אלה שאיתם נפגשת לפני ימים אחדים וביקשת את עצתם המלומדת, הם אלה (וסליחה על ההכללה) שנהנים מהטבות, מסובסידיות ממשלתיות מתמריצים נוצצים – הכל מכספי ציבור. העשירים נהנים מנגישות אינסופית למערכת קבלת ההחלטות, מיחס מכבד, מגישה רצינית. עם יד על הלב: אין ספק שתמהר לענות לטלפון של יצחק תשובה או איתן ורטהיימר, ולא לטלפון של שושנה כהן, פועלת באיזשהו מפעל, או מובטלת מיישוב מרוחק. בדוק בשבע עיניים את ההצעות ש"ראשי המשק" מציעים לך ונסה לברר איפה מסתתר הרווח האישי – שגם אם אינו פסול, הוא לעיתים גובר על טובת הציבור.

לעשירים יש נגישות להשפעה על דעת הקהל. הם יכולים לגייס לעצמם יועצי תקשורת, יועצים אסטרטגיים ואנשי יחסי ציבור כדי להשפיע וליצור מצג כאילו הם דואגים רק לטובת הכלל ולא לרווחיהם. העשירים גם יודעים להצטייד בלוביסטים שיקדמו את ענייניהם במקומות שבהם נופלות ההחלטות החשובות. לעניים אין היכולת הכלכלית לשכור יועצים. הארגונים החברתיים משמשים עבורם כתובת גם לכך. הקשב להם, כי לעיתים קרובות הם מייצגים דווקא את האינטרס הציבורי הרחב, שהוא חף משיקולים כלכליים אישיים.

בין הארגונים החברתיים הצטבר ידע מאוד מעמיק ורחב על החברה הישראלית. לא פחות ואולי אפילו יותר מאשר אצל ראשי המשק. לטובת הארגונים החברתיים עומדים לעיתים קרובות מחקרים אקדמיים, ולא רק נתונים של רווח והפסד. השתמש בידע הזה – הוא לטובת כולנו.

היזהר מהתפיסה הרווחת לפיה העושר והעוני הם תוצאה של מהלכים וכישורים אישיים. זה מזמן לא כך. העושר נהנה מתמיכה של המדינה, והעוני סובל ממדיניות ממשלתית. כך זה ברוב המקרים.

נסה להסתכל על העושר במבט רב-שנתי, כמו שיודעים לומר כל יועצי הבורסה. זה עולה ויורד. בשנות השפע כל העשירים האלה, המכונים ראשי המשק, הרוויחו יפה והרבה. אם נשכיל לפתח הסתכלות רב-שנתית, נראה שגם הרווחים וגם ההפסדים מתחלקים באופן מפוזר לאורך השנים, ולכן הרווחים, ובעיקר ההפסדים פחות דרמתיים מכפי שמציגים אותם.

הקפד לשבור את הפרדיגמה המלאכותית המפרידה בין רווחה לכלכלה. שתיהן חלקים שווים באותה תמונת מציאות. כראש הממשלה, אתה הוא היחיד שרואה את התמונה הכוללת, ולכן רק אתה יכול לייצר סדרי עדיפויות לאומיים אמיתיים, לא רק ברטוריקה, אלא במעשים.

נסה לנסח תוכנית רב שנתית למאבק בפערים הכלכליים, למאבק בעוני, עם יעדים ברורים ובני השגה. בדרך זו יהיה ברור לכולם מה המטרה, ולאן רוצים להגיע. את המפגשים עם נציגי המגזרים ערכו הרחק מהתקשורת – זה מעיד על רצינות לשמוע את הדברים, ולא רק על רצון לייצר כותרת ודעת קהל חיובית בכלי התקשורת ובציבור.

ענת סרגוסטי, עיתונאית, מנכ"ל אג'נדה