חרדים לאיכות: סקירת יקבי ציון ומרגלית

כבר התרגלנו לאמירה ש"יקב ציון" עושים בשנים האחרונות הרבה מאוד כדי לחדור לשוק היין הכללי. "זו חלק מהמגמה בשוק החרדי - השוק העיקרי בו פועל היקב", אומר יוסי שור, סמנכ"ל השיווק של היקב. "זה שוק מתפתח שהדרישה בו ליין טוב, שולחני, גוברת".

מהבחינה הזאת ליקב יש יתרון על הרבה יקבים אחרים, כי הוא אחד משני היקבים היחידים בארץ שיש להם כשרות של בד"ץ העדה החרדית. בעניין "שוק היין הכללי", נראה לי שהם כבר שם. טעימות חוזרות של היינות שלהם מראות שראוי להתייחס אליהם ברצינות כשמחפשים יינות ליום-יום, במחירים הוגנים וטובים. וכמובן שעם פרוץ חג הפסח, היינות של היקב מהווים אופציה טובה ליין בסיסי.

עשוי היטב, נקי ומהנה. ניחוחות העץ בהחלט מורגשים, וכך גם מתיקות הפרי, אבל זהו יין חלק, נחמד מאוד ומהווה תמורה טובה (49 שקלים).

פירות כהים-סגולים, חמיצות מאוזנת ומעט מרירות. מתקתק באותה מידה כמו קודמו. החיסרון הגדול שלו הוא שהוא נחתך בחדות בסיומת. הופ – ואין יין. ועדיין, ב- 35 שקלים זאת תמורה סבירה לגמרי.

הפחות מהנה מהקבוצה. חמיצות קצת גבוהה מדי וטאניות שלא במקום ליין מסוג זה.

"ערמון" הוא שמה של סדרת היין הגבוהה של היקב, שמחירי היין בה יהיו קרובים אך נמוכים מ- 100 שקלים. זהו היין החדש שהוציאו אנשי היקב, בני משפחת שור. בציר 2005 הוא בלנד של 65 קברנה סוביניון, 30% מרלו ו-5% פטיט סירה. היין היה בסך הכל 24 חודשים בחביות: 12 חודש כל הזנים לפני ערבוב, ואז עוד שנה, אחרי הבלנד.  כן, הוא מושקע, וכן, הוא טוב, אבל הוא עדיין "לא שם" ממש. הערמון הוא בעל צבע כהה - אדום סגול. אף מעט מאובק, ובו שזיפים ופירות כהים. מעט וניל וקליה – לא הרבה, במפתיע. הסיומת טאנית, בינונית באורכה. 95 שקלים לצרכן.

מרגלית - בוטיק ותיק

יקב מרגלית עושה יין ככבר כמעט 20 שנה ויחד עם יקב מירון, עליו השלום, הוא אחד משני יקבי הבוטיק הראשונים בישראל. את היקב החל ד"ר יאיר מרגלית, אחד מאנשי היין המוכרים בעולם. כיום מנגן בו כינור ראשון אסף, בנו.  יינות מרגלית היו ידועים במשך כל השנים ב"חתימה" הברורה והמובהקת שלהם: הרבה פרי, כובד ומשקל, עשייה מאוד אופיינית ליינות "עולם חדש".

יינות בציר 2007 שונים מיינות קודמים, וזאת בהתאם למגמה מסוימת של שינוי שהיקב עובר. ד"ר מרגלית הגדיר את השינוי כ"עוברים מג'ינס לחליפה ועניבה": מנסים לעשות את היינות פחות אימתניים ויותר "אירופיים". דברים אלה בעשיית היין מתבטאים בעיקר בהקדמת מועדי הבציר, שינוי שמרגלית נוקטים בו כבר מאז 2006. מבחינת העשייה ביקב עצמו, לא שינו דבר, והשאירו, לדוגמא, את משטר וסוג החביות זהה. “גם אם אנחנו עושים בדיקות על חביות אחרות, תמיד, בסופו של דבר, אנחנו חוזרים לאותן חביות של סגן מורו וממשיכים לעבוד כמו שאנחנו יודעים ורגילים. החבית יכולה להזיק ליינות – לא לשפר אותם”, אמר מרגלית האב. בעניין הזה, אסף מרגלית אפילו מצטט מקרים שהוא מכיר של ייננים שמשאירים את היין בחביות תקופה ארוכה, ואז נאלצים להתמודד עם עודפי הטעמים באופן טכנולוגי.

"המעבר לעשיית 'אירופית' של יין הוא תהליך טבעי של התבגרות", אומר מרגלית. אבל ההתבגרות הזאת לא כוללת גדילה או התרחבות, או הליכה לכיוון של יין כשר, תהליך התבגרות אחר שעוברים יקבי בוטיק רבים. היקב ממשיך ומייצר כ-19 אלף בקבוקים בשנה, כמות יין שתלויה במה ששני הכרמים - קדיתא ובניימינה - נותנים (בבציר הראשון של 1989, היו 880 בקבוקים). הכרמים אינם מושקים, בכלל, ובכך תלוי "מרגלית" בחסדי השמיים ושנת הבציר, במלוא מובן המילה. מחירי היינות נעים בין 200-240 שקלים.

קדיתא. 13.9% אלכוהול. 94% קברנה - 6% מרלו. צבע סגול אדום כהה, אטום. אף סגור עדיין, עם פרי אדום כהה. מעט ירקרקות מתחת לחבית, שכמעט אינה מורגשת. מעט ירקרקות לצד מתקתקות פרי. פה מתקתק, עם טאנינים מורגשים אמנם, אבל לא אגרסיביים. מעט כהיל בפה. טיפה מרירות בפה. סיומת ארוכה, לא מאסיבית, מתובלת, ליין מוצלח. היין היה כשנה בחביות.

95% ק"פ, 5% ק"ס. הענבים מבנימינה. 14.5% אלכוהול. צבע אדום דובדנים כהה מאוד, מבריק ויפה. אף נעים - פלפל אדום, לא אגרסיבי. בפה, טעמי הירוק נעלמים. חומציות טובה ולא גבוהה כמו בקברנה סוביניון. יין מאוד מאוד עגול, רך. גוף טאנינים קלאסיים ממש וסיומת מתובלת וטובה.

קדיתא. מכיל 14% אלכוהול. 85% מרלו, 15% קברנה סוביניון. האשכולות בעלי גרגרים קטנים מאוד. לא מוציאים בכל שנה מרלו, אלא רק בשנים יחודיות (2006 לא היה, ולא יהיה 2008). צבע יפה, פחות אטום מהיינות האחרים. אף מעט ירקרק, עם פלפל שחור. גם פה - חלק ורך במתקפה, עגול מאוד. טאנינים שמגיעים קצת יותר מאוחר, עדינים ו"עוטפים" את הפה. שמץ של אשכוליות בסיומת, או קליפת פומלות. היין יבש ואלגנטי.

קברנה סוביניון 51% והשאר מרלו וקברנה פרנק - 23%. אלכוהול: 13.3%. הענבים, משני הכרמים, בבנימינה ובקדיתא. אגב, בתחילת הדרך ועד 2002 עשו את האניגמה זני, ואז, ב-2003, בגלל שהמרלו והקברנה סוביניון הבשילו יחד, החליטו לעשות בלנד (שאליו צרפו גם את הקברנה פרנק). מאז ועד היום ממשיך היין ומקבל את שלושת הזנים, באחוזים אלה או אחרים. כמות האניגמה הולכת וגדלה (השנה יוצרו 5000 בקבוקים) - גם בגלל הדרישה, וגם בגלל שהקהל מתחיל להרגיש בהרמוניה של היין. צבע סגול כהה. באף: מעט ירקרקות, זאת של הקברנה פרנק אבל מתחת לזה, מיד, ארומות של שומשום קלוי, שבא ונעלם במהירות, כמו מתחבא. בפה - איזון מצוין בין החלקות והמעוגלות של היין, וטאנינים טובים, לא אלימים, אבל כאלה שלא התרככו בקלות, גם לא אחרי 30 דקות בכוס. מרירות קלה וקצת חריפות ודובדבנים בסיומת, וחמיצות יחסית גבוהה.

קברנה סוביניון 82% , פטיט סירה - 18% (בא מכמה שורות - דונם בלבד, על אדמה שולית מאוד מיחורים שהגיעו מכרם של דוריף, אם אכן יש הבדל בין דוריף ופטיט סירה, בסביבות צומת ביל”ו (שנעקר בגלל שיקולי נדל”ן). כל הענבים מקדיתא. אף מצוין - כבד, כהה, פלוראלי במקצת - בהשפעת הפטיט סירה. מעט מתוק ושונה מאוד מהיינות האחרים, שבאמת כבר לוקחים לכיוונים האירופיים. זה עדיין הכי אמריקאי של היקב. משהו, חייב להשאר, כנראה.

בסך הכל טאנינים עדינים ועגולים. זהו בלנד “שלם” ועגול, בעל סיומת ארוכה וטובה. אגב, למה "ספיישל ריזרב"? הרבה בגלל מצאי הענבים: כמויות הפטיט סירה שיש ליקב קטנות, ולכן מרגישים יאיר ואסף שיש ביין הזה מימד של יחודיות ומיוחדות.