זה לא הורג, אבל מעצבן: 7 מכות נוספות

ישראלים אוהבים צרות. לפחות כשזה בא במינון נמוך. אחרת אי אפשר להסביר את הפניות הרבות שקיבלנו אחרי פרסום כתבת 10 מכות מצרים קטנות ומעצבנות של הגוף. אחרי מיון מוקפד, קבלו שבע מכות נוספות, שממש לא הורגות אבל לגמרי מעצבנות.

זרם שתן מפוצל

• מה קורה שם: בנות הזוג כועסות כשהן מוצאות טיפטופי שתן על הקראמיקה במקום באסלה. לא, לא מדובר בכיוון לא נכון, אלא בזרם שתן מפוצל, תופעה שכיחה מאוד שקורית לכולנו. לזרם שתן מפוצל מספר סיבות הגורמות להתפצלות השתן בצינור השופכה. סיבה אחת שכיחה היא השתנה לאחר שפיכת זרע (ביחסי מין או אוננות). שיירי נוזל הזרע שנותרו בצינור השופכה
  הכתבה הראשונה

  10 מכות מצרים קטנות ומעצבנות של הגוף

  ד"ר איתי גל

  שרירים תפוסים באמצע הלילה, הרגל שנחבטת בפינת השולחן, כוויה בחיך לאחר נגיסה במשולש פיצה לוהט או אף שלא מפסיק לדמם - עשר מכות מצרים קטנות של הגוף, שבטוח לא יהרגו אותך אבל בטח יעצבנו. יש לנו פתרונות שיעזרו

  10 מכות מצרים קטנות ומעצבנות של הגוף
  מתקשים וגורמים לזרם השתן להתפצל לשניים ולעתים גם לשלושה זרמים. סיבה שכיחה נוספת היא דלקת בדרכי השתן שהותירה משקעים בצינור השופכה, הגורמים אף הם לפיצול השתן. במקרים נדירים יותר נגרם הפיצול מפגם מולד בדרכי השתן שיצר פתח נוסף (פיסטולה), או שני צינורות שופכה. במקרים נדירים עוד יותר עשוי זרם שתן כפול להעיד על גידול בדרכי השתן.
  

• מה עושים: עכשיו אתם יודעים שאתם ממש לא לבד. אם זרם השתן המפוצל נמשך באופן קבוע, יש לפנות לאורולוג לצורך בדיקה מקיפה של צינור השופכה והפין. עד אז, אין ברירה - הטילו את מימיכם בישיבה.
  

אפטות

• מה קורה שם: אפטות הן כיבים ברירית הפה הנגרמים בזמן מחלות שונות, רובן מחלות הנגרמות מנגיפי הרפס וקוקסקי או מחלות כרוניות אחרות. האפטות לרוב כואבות מאוד ואם אינן קשורות למחלה כרונית (כמו מחלת בכצ'ט, מעי דלקתי, צליאק, PFAPA) הן חולפות מאליהן בתוך כ-10 ימים.
  

• מה עושים: אין טיפול המרפא אפטות או מונע את היווצרותן. אם בכל זאת נתקפתם באפטות תוכלו לנסות תכשירים שונים להרגעת אפטות המכילים חומרי אילחוש או סטרואידים (טיג'ל, אפטק, אפטגון), הסתייעו במשקאות ומאכלים קרים המקלים מעט על הכאב. תוכלו גם לנסות תרופת סבתא שיעילותה לא הוכחה מדעית, אך יש הנשבעים שהיא פשוט עוזרת – חלב עזים. אשרי המאמין. אם האפטות אינן חולפות בתוך שבועיים יש לפנות לרופא לבדיקות נוספות.
  

סקביאס 

• מה קורה שם: את הגרדת אתם מכירים דווקא בשמה הרפואי: סקביאס. המדובר בהדבקה של העור בטפיל הקרוי סַרקופּטֶס סקאביי. הטפיל מתפשט במהירות במגע של עור בעור, ולכן אופייני למקומות בהם מרוכזים בני אדם יחדיו, כמו במעונות, גני ילדים, מחנות הצבא וכמובן יחסי מין. סקביאס יכול להדביק גם באמצעות בגדים משותפים או כלי מיטה. כשהטפיל מחוץ לגוף הוא אינו שורד יותר מ-48 עד 72 שעות. אולם על גוף האדם, נקבת הסקביאס עשויה להאריך ימים עד חודש. במהלך זמן זה היא מטילה ביצים (לעתים על העור עצמו ולעתים היא חופרת ומטילה מתחת לעור), מהם בוקעים זחלי הסקביאס. תנועת הסקביאס בתוך ועל העור, גורמת לגרד עז הדומה לתגובה אלרגית בצורתה החיצונית: "איים" של נגעים אדומים מורמים מעט מעל פני העור. גם נוכחות הביצים אותן הטילו נקבות הסקביאס על העור, גורמות לתגובה אלרגית עזה המביאה לתחושת גרד קשה. בתוך 4 עד 6 ימים מרגע ההדבקה מתחילים הסימפטומים להופיע. על העור יופיעו נגעים הנראים כמו חצ'קונים או חורים זעירים על העור, במיוחד בין האצבעות, על קפלי עור בזרועות, במרפקים בברכיים, על הפין, השדיים או הכתפיים. הנגעים גורמים לגרד עז בכל הגוף, במיוחד בלילה. תחושת הגרד העז גורמת לנדבקים, איך לא, לגרד את הפצעים עד אימה, ובכך לגרום להדבקה נוספת (הדבקה שניונית) גם בחיידקים.
  

גירוד בכל הגוף. סקביאס (צילום: פוטוס)

• מה עושים: קיימות כמה תמיסות לטיפול סקביאס, אותן יש למרוח מכף רגל עד ראש לפני השינה, למשך 8 שעות לפחות. לאחר מכן נדרש הנדבק להתקלח ולהסיר מעליו את שיירי התמיסה. הטיפול בתמיסה נדרש גם כעבור שבוע עד 10 ימים, כדי לוודא השמדה של כל טפילי הסקביאס. גם לאחר הטיפול, עשוי להימשך הגירוד גם שבועיים עד שלושה אחר כך, אולם אין זה אומר שהאדם עדיין נגוע. הרופא עשוי לרשום תרופות נוספות כדי להקל על תחושת הגרד העז. כל הבגדים, כלי המיטה והמגבות של אדם נגוע צריכים לעבור שטיפה במים רותחים מיד עם האבחנה, משום שהטפיל נוטה לשהות גם עליהם. מאחר שהטפיל מדבק ביותר ועובר בקלות מאדם לאדם או מביגוד לאדם, גם בני משפחה שהיו במגע קרוב עם האדם הנגוע, ובני או בנות הזוג צריכים לקבל טיפול כדי למנוע הדבקה מחודשת.
  

יד נרדמת בשינה

• מה קורה שם: אין מי שלא חווה את זה. אתם יושבים או שוכבים בתנוחה אחת למשך זמן מה ואז קשה להזיז את היד או את הרגל, שאיבדו כל תחושה. וכשכן מנסים להזיז ו"מעירים" את האיבר הרדום, מרגישים דקירות ועיקצוצים. התופעה הזו נגרמת כאשר נוצר לחץ על איזור מסויים בגוף. במצב כזה, נוצר נתק תקשורתי בין המוח לאותו איזור בגוף. הלחץ הזה לוחץ נתיבי עצבים כך שהם אינם מסוגלים להעביר את האותות החשמליים כראוי.
  

• האותות החשמליים במערכת העצבים המוליכים מידע תחושתי אל המוח, כמו גם את הפקודות מהמוח בחזרה, משתבשים. מסיבה זו, תחילה מאבדים את התחושה באותו איזור בגוף, והמוח פשוט מתקשה לומר לכם כיצד לפעול. אותו לחץ גם מעיק על עורקים ומונע מהם להעביר חמצן וחומרים חשובים לתאים. בלעדיהם, תאי העצב מתנהגים באופן חריג, מה שמפריע עוד יותר לתקשורת של המידע התחושתי בגוף.
  

• בשל שתי התופעות הללו, המידע המועבר מאיזור אחד בגוף אל המוח וחזרה נכנס לכאוס של ממש, והמוח מקבל מסרים מוזרים. חלק מתאי העצב אינם מעבירים כלל מידע, תאי עצב אחרים מעבירים מידע שגוי. התוצאה: תחושת עיקצוץ, שיש לה תפקיד חשוב. אבל כאן הסיפור עדיין לא נגמר: מיד כשאנו מותחים את הרגל או מזיזים אותה, האותות העצביים מתחילים לזרום שוב, אבל התחושה אינה שבה אל הרגל או היד הרדומה מיד. קיים חלון זמן של הסתגלות מחדש של תאי העצב שנפגעו, מה שמגביר את תחושת העיקצוץ הדומה עכשיו לתחושת סיכות הנעוצות בעור ולעתים גם לתחושת צריבה.
  

• מה עושים: בעצם, זה שהרגל נרדמה למשך 10 דקות, לא מהווה סכנה כלשהי. אולם אם אותה "הירדמות" נמשכת זמן רב יותר, מספר שעות למשל, הדבר עלול היה לגרום לנזק תמידי לעצבים או לגפה כולה. לפיכך, תחושת העיקצוץ לה גורם המוח, אומרת לנו בעצם להתחיל לזוז ולשנות תנוחה. הדבר הפשוט ביותר הוא למנוע את התופעה: הקפידו להניע מידי פעם את האצבעות ברגליים ובידיים אם אתם בישיבה או עמידה ממושכים. אם התופעה נמשכת פעמים רבות, יש לגשת לבדיקת נוירולוג מקיפה.
  

אוזניים סתומות

• מה קורה שם: שעוות האוזן נקראת בשפה הרפואית צרומן. המדובר בחומר צהוב-חום המופרש מתעלת האוזן. למרבה הפלא, הצרומן משחק תפקיד חשוב בהגנה על האוזניים: השעווה הזו מנקה, מסככת ומגינה בפני חיידקים, נגיפים, פטריות וגם חרקים. השעווה מתקדמת מתעלת האוזן החיצונית לעבר האפרכסת וסוחפת עמה לכלוך, אבק, מים, חיידקים, נגיפים, פטריות ואפילו את שיירי השמפו מהמקלחת. שמנוניות השעווה מקשה גם על חדירת נוזלים לתעלת האוזן התיכונה, שם מצוי עור התוף ומאחוריו עצמות השמע ועצב השמיעה. אז מה גורם לשעווה להצטבר, להיתקע באוזניים ולגרום ל"אוזניים סתומות"? אצל חלק מאיתנו קיימת הפרשת יתר של צרומן. אין המדובר במחלה, אלא בנטיה. עם זאת, ברוב המכריע של המקרים, הצטברות הצרומן באוזניים נובעת פשוט מהעובדה שמרבית האנשים אינם יודעים כיצד לנקות את האוזניים.
  

• מה עושים: הכלל החשוב ביותר הוא לא לנקות את האוזניים עם הזרת או עם קיסמים. זהו מתכון בדוק לדחיפת השעווה עמוק יותר, מה שיקשה עליה לצאת באופן ספונטני. התוצאה היא ירידה בשמיעה, בדרך כלל באוזן אחת יותר מהשנייה. אפקט זה יכול להטריף את הדעת, כשהשמיעה איננה בעוצמה זהה בשתי האוזניים. קשה למנוע את הצטברות הצרומן, בפרט אצל אלה המייצרים כמויות "מסחריות" שלה. העצה הטובה ביותר היא לנקות את האוזניים, אחת לחודש לפחות באמצעות טיפות שמן פראפין או טיפות "צרומול". הטיפות ירככו את השעווה, יקלו על יציאתה הספונטנית וימנעו הצטברות שלה באוזן החיצונית. אם האוזניים כבר סתומות, יש לטפטף את שמן הפראפין או טיפות הצרומול למשך שלושה עד חמישה ימים, פעמיים עד שלוש פעמים ביממה. לאחריהם יש לפנות לרופא אף אוזן גרון לשם שטיפת האוזן במים והוצאת שיירי השעווה שנותרה. במקרים בהם השטיפה לא הועילה, עשוי הרופא להוציא את השעווה שנותרה באמצעות שאיבה בוואקום (סקשן).
  

נפיחות

• מה קורה שם: מילא אם זה היה מסתיים בצליל המביך, הצרה שזה מלווה לעיתים קרובות גם בניחוח שגורם לכם לרצות להיעלם מעל פני האדמה, או לפחות מהמקום בו אתם עומדים באותו רגע. אצל כ-30% מהאוכלוסיה הבעיה מתרחשת באורח קבע, מעכירה את האווירה ומפריעה לאיכות החיים. אבל יש מה לעשות. רוב הגזים הנפלטים מפי הטבעת הם אוויר רגיל שחודר למערכת העיכול "בטעות" תוך כדי נשימה. פעולה זאת נקראת "בליעת אוויר" (ארופאגיה), והיא מתרחשת בשעת דיבור ואכילה או במצבי מתח, כששואפים אוויר רב. עם זאת ישנם מזונות התורמים להיווצרות הגזים במערכת העיכול, למשל מוצרי חלב ניגר (חלב, אשל, יוגורט) המכילים לקטוז. גם ממתקים המכילים את הסוכרים מאניטול וסורביטול, הזרים לגוף, תורמים להיווצרות גזים, שכן פירוק הסוכרים מלווה בשחרור גז. שתי סיבות נוספות, אם כי נדירות למדי, הן חסר באנזימים שונים המונע פירוק תקין של מזונות וגורם ליצירת גזים, וכן חדירה של גזים ממחזור הדם. תחושת הנפיחות, אגב, אינה מעידה בהכרח על ריבוי גזים, אלא בעיקר על רגישות גבוהה יותר לכמויות רגילות של גז במערכת העיכול.
  

• מה עושים: "אין משיחין בשעת הסעודה", היא הדרך הטובה ביותר למנוע חדירת אוויר למערכת העיכול ובכך להקטין את בעיית הגזים. מאותה סיבה חשוב גם להימנע ממתח, המלווה פעמים רבות בנשימה לא סדירה, מהירה או עמוקה במיוחד, וכן ממשקאות מוגזים, התורמים אף הם להיווצרות הגזים. עצירות היא גורם מרכזי היוצר פליטת גזים. הקפידו על צריכת מאכלים עתירי סיבים תזונתיים, ושתיה מרובה. אם העצירות נמשכת יש לפנות לרופא לשם טיפול ממוקד בבעיה.
  

• קטניות הן גורם מוכר אחד לגזים, אבל יש נוספים: ירקות ממשפחת המצליבים, למשל. עם אלה נמנים כרובית, ברוקולי וכרוב ניצנים, וכדי למנוע את תופעת הלוואי המעיקה מומלץ להרתיח אותם היטב לפני האכילה. תוכלו גם לנסות ליטול כדורי פחם (דוגמת קרבוסילן) המבטיחים לספוח את הגזים במערכת העיכול, אך יעילותם חלקית בלבד. צריכת חיידקים פרוביוטיים עשויה לשנות את המאזן החיידקי בקיבה ולסייע אף היא בפתרון הבעיה.
  

• אם אתם מכינים מרק כרובית, פזרו בסיר לפני תום הבישול זרעי קימל, או כמון, כורכום, מוסקט וקינמון. חלק גדול מהגזים להם גורמים קטניות פוחת לאחר הנבטתם, חפשו בחנויות וברשתות השיווק קטניות מונבטות ובהן שעועית, חומוס, פול ועוד. אם אתם מבשלים קטניות, הוסיפו לתבשיל תפוח אדמה הנחשב לסופח גזים, או שלבו בארוחה מזון יבש כמו לחם או פיתה לא טריים.
  

שקדים מוגדלים

• מה קורה שם: אין כמעט מי מאיתנו שאינו סובל חדשות לבקרים מהגדלת השקדים. בלוטות הלימפה הללו שהם חלק ממערכת החיסון, גורמות לכאבי גרון עזים, קשיי בליעה, ריח רע מהפה ולעתים גם להפסקות נשימה וחום גבוה. הגורמים השכיחים לדלקת בשקדים הם חיידק הסטרפטוקוק (הגורם לאודם והופעת תפליטים – נקודות לבנות על השקדים), נגיפים שונים (כמו EBV או CMV), או מחלת PFAPA.
  

• מה עושים: רופא מיומן יכול לזהות במקרים רבים האם מדובר בדלקת שקדים חיידקית או נגיפית. בכל מקרה, נהוג ליטול משטח גרון ולבדוק האם אכן צמח חיידק מתרבית הדגימה. במרבית המקרים, מדובר בהגדלת שקדים נגיפית. אם מדובר בדלקת חיידקית, ירשום הרופא אנטיביוטיקה למשך 10 ימים. אם המדובר בארועים חוזרים של חום והגדלת שקדים, יבדוק הרופא תגובה לסטרואידים בחשד למחלת PFAPA. אולם בכל שאר המקרים, שהם מרביתם, אין כל טיפול להגדלת שקדים. במקרה כזה מומלץ על שתיה קרה ומאכלים קרים המפחיתים במעט את האודם והבצקת על השקדים (ולא מרק חם או תה חם כפי שנהגה סבתא).
  

• רופאים אחדים נוהגים לנסות טיפול בסטרואידים להקטנת השקדים, אולם מרבית המחקרים לא הצליחו להוכיח כי טיפול זה אכן יעיל. אם השקדים חוזרים לפקוד אתכם פעמים רבות בשנה, היוועצו ברופא אף אוזן גרון לטיפול בניתוח הסרת שקדים או צריבה להקטנתם.