במילואים האלה, אי שם במזרח הארץ, היה משהו שונה. לצד הקיטורים הרגילים על השמירות הרבות והסיורים הבלתי נגמרים, עסקנו בניסיון בלתי פוסק להבין את "התנאים" החדשים של חיילי המילואים.
הסטודנטים למתמטיקה היו סחורה מבוקשת במיוחד – כולם ניסו להבין כמה ימים צריך בשביל את "הבונוס המיוחד", ומהם שאר הזכויות שהובטחו בהדר רב בשנה שעברה.
בחודש מרס לפני שנה בדיוק הייתי שם, בוועדת החוץ והביטחון, כשחגגו את חוק המילואים
המיוחל. ניתנה שם התחייבות בלתי חוזרת להטבות מס ושלל זיכויים והנחות לחיילי מילואים פעילים. אך הקשר בין ההבטחות למציאות נותר דמיוני ביותר.
מה שקברניטי המדינה לא מבינים הוא שהמיעוט המשרת עומד לפני התפוצצות. אותה קבוצת מיעוט באוכלוסייה שמשרתת בסדיר ובמילואים נמצאת כיום במאבק מתמיד מול משרד הביטחון ומשרד האוצר, ומצב זה לא יכול להימשך זמן רב.
שלושה מעגלי קונפליקט שהולכים ומתהווים בחודשים האחרונים.
מספר המשרתים: חוק טל הידוע לשמצה משחרר את תלמידי הישיבות משירות. ישנם כבר 60 אלף כאלה. חוק זה הוא אבי חטא ההשתמטות מכיוון שמדינה דמוקרטית משחררת קבוצת אוכלוסיה "צבועה" מכל שירות שהוא. החוק והשלכותיו הביאו לכך ש-50% מבני ה-18 אינם מתגייסים, והמשרתים הפכו למיעוט במה שהוגדר פעם "צבא העם".
במילואים המצב חמור הרבה יותר. פחות מאחוזים ספורים נותנים 20-30 יום בשנה כדי לשמור על הביטחון הכולל. כבר נמאס לדבר על השתמטות ונטל, אך אין ברירה – כל עוד יש מצב ביטחוני שדורש התמודדות, אם לא יהיה מי שישרת כל הדיבורים על עוצמה צבאית לא יהיו רלוונטיים.
מעגל הפגועים: לפני מספר שבועות נחשף בתוכנית "עובדה" היחס לפצועי מלחמת לבנון השנייה. התוכנית המצוינת רק החלה במלאכה שבה ממשיכים ליטול חלק עוד ועוד נכים שפגועים מהמערכת, יוצאים החוצה ומספרים את סיפורם. מצטיירת תמונה מאד עגומה אודות היחס של המערכת כלפי מי שהקריב את גופו על הגנת המדינה.
מצבם של ההורים השכולים, האלמנות והיתומים אינו טוב יותר. הדיבורים המחבקים ביום הזיכרון חזקים מאי פעם, אך החוקים המסייעים וההטבות מתעכבים. במשך שנים מעכבים קבלת החלטות בנוגע לפיצוי אלמנות המילואים ונושאים אחרים, ואף ראש ממשלה או שר ביטחון לא לוקחים את העניין ברצינות.
מעגל ההטבות: אין שום סיבה שבמדינה שבה רק מיעוט משרת שירות צבאי מלא, לא יוענק תואר אקדמי חינם למי שעושה זאת. אם כה מעטים נושאים בנטל המילואים, למשרתים חייבים להעניק הקלות במס, בארנונה, בכניסה לכל פארק לאומי ועוד. אולי בחשיבת מיקרו יש כאן הוצאה גדולה, אך בחשיבה מאקרו כלכלית ומאקרו חברתית – אין ברירה אחרת.
אולי הסיבה למצב הנוכחי היא שאף אחד לא סופר את המיעוט המשרת. אף מפלגה לא התעקשה על נושאים אלה במו"מ הקואליציוני, ואף שר לא התנה את הכניסה לתפקיד בדאגה למשרתים. אמנם התקשורת מדי פעם מעלה את הנושא לסדר היום, אך אף אחד לא באמת מתרגש. במקום שמישהו יבוא אל המיעוט המשרת ויאמר - תגידו מה עוד אתם צריכים, למה עוד אתם זקוקים - אף אחד לא עונה.
אך המצב עומד להשתנות בקרוב מפני שאין ברירה אחרת. אם המיעוט המשרת לא ירים ראשו, בקרוב נמצא עצמנו במצב של קריסה מוחלטת. כמו שאמר פעם ראש ממשלתנו בהקשר אחר - האיש הרזה אשר סוחב את השמן – עומד להתמוטט.
איתי בן חורין, יועץ אסטרטגי מראשי הפורום לשוויון בנטל
