הלך לעולמו השחקן נתן כוגן

שחקן התיאטרון והקולנוע נתן כוגן נפטר אתמול (ד') בשנתו בשעות הבוקר המוקדמות בביתו שבתל אביב. כוגן היה בן 95 במותו והותיר אחריו שתי בנות וחמישה נכדים. בתיאטרון הקאמרי, בו שיחק כוגן במשך שנים ארוכות, מרכינים ראש עם לכתו ומחר (ו') ב-10:00 יוצב ארונו באכסדרת התיאטרון משם ייצא מסע הלוויה שתיערך בצהרי היום בבית העלמין ירקון.

כוגן עם השחקנית לודמילה מיכאיל בסרט "הטנגו של רשבסקי"

כוגן נולד ב-1914 בעיר באקו שבקווקז. כשהיה בן 6 עלה עם משפחתו לישראל. אחיו אברהם בן-יוסף היה לימים אחד ממייסדי התיאטרון הקאמרי ושיחק על במתו. בתחילת שנות העשרים בעקבות קשיי פרנסה נאלצה המשפחה לעזוב את הארץ ועברה לרומניה שם סיים כוגן את לימודיו בבית הספר. מאוחר יותר למד בבית הספר הגבוה לדרמה בבוקרשט ובאוגוסט 1935 עלה לבדו לישראל. במשך עשור שיחק בתיאטרונים וקבוצות התיאטרון שפעלו באותה התקופה בארץ, בהם "הקומדיה הארצישראלית", "רמפה" (ריקוד, מוזיקה, פנטומימה), "סדן", "המטאטא", "תיאטרון עברי", "האופרה הארצישראלית העממית" ו"הרקיע השישי", קברט אמנותי בניהולו של י.מ דניאל.

ב-1942 הצטרף כוגן לבריגדה היהודית הלוחמת ונשלח למצרים ומאוחר יותר לאיטליה. בתום קרבות מלחמת העולם השנייה השתתף בהקמת הלהקה הצבאית האמנותית הראשונה של הלוחמים הישראלים ביחד עם מרדכי זעירא ויעקב אורלנד. הופעות הלהקה התקיימו בין היתר גם במחנות הניצולים באירופה.

כוגן עם אלתרמן ושלונסקי (צילומים באדיבות משפחת כוגן)

ב-1946, עם שחרורו מהצבא, הצטרף אל ראשוני התיאטרון הקאמרי שהיה בחיתוליו ושיחק בו עד לפרישתו לגמלאות. כוגן שיחק במאות הפקות, בין היתר בהצגות "מותו של סוכן", "הסוחר מונציה", "אותלו", "היער", "אמדיאוס", "מעגל הגיר הקווקזי", "אמא קוראז'", "משרתם של שני אדונים", "הערב אימפרוביזציה", "חשיבותה של רצינות", "השחף", "ענבי זעם" והמחזה לילדים "עוץ-לי-גוץ-לי" בו גילם את שר האוצר. על השתתפותו בהצגה זו אמר לפני שנים ספורות: "זו אחת ההצגות היפות שהוצגו אי פעם בכלל. הצגה מושלמת ומפגש יוצא מהכלל בין כל הגורמים שהצגה מורכבת מהם – הכתיבה של שלונסקי, המוזיקה של דובי זלצר, הציור של רודה, הבימוי של יזרעאלי והשחקנים כולם יוצאים מהכלל. היתה שם שלמות בלתי רגילה והקהל פשוט נמוג".

הוא היה מענטש

במאי ההצגה, יוסי יזרעאלי, כיום מהיוצרים המובילים בתחום התיאטרון ואז במאי בראשית דרכו, נפרד היום מכוגן ואומר: "נתן היה כמו אבא שלי במובנים רבים. כשביימתי את 'עוץ-לי-גוץ-לי' הוא היה בשנות החמישים לחייו ואני הייתי צוציק בן 20 וקצת. הוא אמר לי שאת התפקיד הזה, של שר האוצר, הוא אהב יותר מכל תפקידיו וברור היה שהוא נהנה ממנו. הוא שר, רקד ונהנה מכל רגע. זה היה בשבילו כמו משב רוח רענן והחזיר לו את חדוות התיאטרון. היה ביננו קשר חם ביותר והוא מאוד עזר לי בתחילת הדרך כשהתיאטרון לא היה רגיל לילדים בני 26 שמביימים".

כוגן בתפקיד סטנלי ב"חשמלית ושמה תשוקה"  

לדברי יזרעאלי מה שאפיין את כוגן ביותר היה הקשר הטבעי בין אלגנטיות למשחק. "על הבמה הוא כיהן בקודש. זו לא היתה מדרכה ולא בית קפה בשבילו", הוא אומר, "הבמה היתה חיים פורטה, לא יומיום, הוא לא הכיר את התיאטרון הפוסט-פרחי, היתה חגיגיות בעבודה שלו, חיוביות. הוא תמיד נכנס לחזרות עם חיוך, היה דייקן, הכין את שיעורי הבית ומעל לכל היתה בו אנושיות. הוא היה מענטש, נדיב וג'נטלמן אמיתי עם ניצוץ תמידי בקצה העין. אהבתי אותו אהבה גדולה ואני נורא גאה שהיתה לי הזכות לביים אותו במה שהפך לאירוע המיתולוגי שנקרא 'עוץ-לי-גוץ-לי' והוא כינה אותו: 'הדיבוק של הקאמרי'. אפשר לומר עליו שאולי טובים ממנו יש, אבל אין אחד כמותו. הוא היה איש צנוע עם יכולת נתינה אדירה והרבה מה לתרום אבל לא נתנו לו ללכת עד קצה גבול היכולת וחבל. זו פרידה מרץ למרחקים ארוכים ויופי של אדם".

שחקן תיאטרון הקאמרי רמי ברוך ששיחק עם כוגן בהצגה "הריון" מאת גורן אגמון ב-1987 ובגרסה המחודשת של "עוץ-לי-גוץ-לי" אומר היום: "כוגן היה איש מקסים, נעים הליכות וג'נטלמן אמיתי. הוא היה בנוי לתלפיות, בזכות העבר שלו כמתאגרף ותמיד הייתי מתבדח איתו מאחורי הקלעים שאני אכה אותו כשהיה ברור שבקרב הזה, למרות הפרשי הגילאים ביננו, אין לי סיכוי.

"הוא היה איש עדין ומפרגן ועם זאת ביקורתי מאוד. היה לו טעם של פעם והוא לא קיבל את החדשנות. שחקן אצלו נמדד בקריטריונים קשיחים. היה לו חוש הומור והוא העריך הומור. צחקנו הרבה לאורך הדרך. אני חושב שהוא רצה להמשיך לשחק ושהיה לו קשה לקבל את העובדה שכבר לא פונים אליו ולא מציעים לו תפקידים בתיאטרון. לכן הסבה לו נחת העובדה שהוא הצליח להשתלב בעשייה בחו"ל. הקאמרי היה בשבילו בית במלוא מובן המילה ואני זוכר שלאורך תקופה ארוכה בחדר ההלבשה של 'עוץ-לי-גוץ-לי' היתה תלויה מעלינו תמונה שלו לבוש כשר האוצר עם הנכד שלו לבוש בדיוק באותה התחפושת. הוא אהב את הבמה ומאוד אהב את התפקיד הזה".

לפני כשנתיים אמר כוגן בכתבה שעסקה בזקני שבט התיאטרון הישראלי: "אני לא בחרתי להפסיק להופיע בתיאטרון כאן, הם בחרו. התיאטרונים לא מציעים לי דבר. שריינתי את עצמי נפשית כך שהדבר לא יפגע בי אבל יש לומר שקיים נתק בין הדור שלנו למוסד שנקרא 'תיאטרון'. היום התיאטרון חושב על התיאטרון.

פעם, היו גם יחסים אישיים נחמדים. הזמן עושה את שלו, יש כאלה שמחזיקים מעמד טוב יותר, יש כאלה שהבריאות שלהם לקויה והם מתעסקים גם בזה. זה חסר לי. יכולתי לשחק עוד הרבה, אבל בניתי לעצמי מין גדר פסיכולוגית שהדבר לא יפגע בי יותר".

לצד עבודתו בתיאטרון השתתף כוגן בעשרות תסכיתי רדיו בהם "אלרי קווין", סדרה בלשית פופולרית בה שיחק בתפקיד הראשי. גם בקולנוע עשה לא מעט החל מראשית העשייה הקולנועית בישראל וכלה בקריירה קולנועית בצרפת. בין הסרטים הישראליים בהם השתתף ניתן לציין את "השכונה שלנו" של אורי זוהר, "התמהוני" של דן וולמן, "אהבה ממבט שני" של מיכל בת אדם, "צ'רלי וחצי" של בועז דוידזון, "אשה בחדר השני" של יצחק צפל ישורון ו"מבצע יונתן" של מנחם גולן.

בטלוויזיה הישראלית הוא כיכב בדרמות מצליחות כמו "מי ורדים מפורט סעיד" של רם לוי, "מישל עזרא ספרא ובניו" של ניסים דיין, "מיי פירסט סוני" של בני ואורי ברבש. לאורך השנים שיחק, כאמור, לא מעט גם על מסך הקולנוע בצרפת בין היתר בהפקות כמו "מדאם ז'אק על הטיילת" בבימויו של עמנואל פינקל שזכה בפרס הסזאר ובהפקה "אלה האוהבים אותי ייסעו אליי ברכבת" של הבמאי פטריס שרו לצדו של השחקן ז'אן לואי טרנטיניאן. ההפקה הצרפתית האחרונה בה השתתף היתה "לה פרומנד", סרט קצר של הבימאית מרינה דה ואן על משפחה יהודית. שנה קודם לכן השתתף בסרטו של סם גרברסקי, "הטנגו של רשבסקי", לצדה של השחקנית היפוליט ז'ירארדו ומישל ז'ונאס.