מרי בן הרוש ז"ל, תושבת אשדוד בשנות ה-80 לחייה, מתה בליל הסדר לאחר שהחליקה באמבטיה שבדירתה. אולם קרובי משפחתה לא קיבלו הודעה על מותה מהרשויות ונדהמו לשמוע שנקברה בבית העלמין בעיר. הגורמים השונים - אגף הרווחה בעירייה, המשטרה, בית החולים והחברה קדישא - מפילים את האחריות זה על זה.
"לא רק שלא הודיעו לנו שהיא נפטרה, אלא שאפילו לא טרחו לברר אם יש לה קרובי משפחה לפני שקברו אותה", אמרה ל-ynet קרובת משפחתה, מירב דיין (37). לטענתה, בן הרוש היתה מוכרת לגורמי הרווחה שידעו כי יש לה קרובי משפחה בנצרת עילית. אולם אף אחד לא טרח להודיע למשפחה בגלל "שזה קרה בערב החג וכולם היו בחופש".
- לקריאת המסמך ששלחה העיריה לבית החולים - לחצו כאן
דיין מספרת שבחג השני טילפנה אליה חברתה של בן הרוש שהביעה דאגה לשלומה, מאחר שהיא לא עונה לטלפון ולא נמצאת בביתה. "פנינו למשטרה בנצרת עלית", משחזרת דיין. "שם אמרו לנו שהיא במצב קשה ולכן הפנו אותנו למשטרת אשדוד. כשהגענו למשטרה אמרו לנו שהיא נפטרה בבית החולים לאחר שנחבלה באמבטיה. היא נקברה שלושה ימים לאחר מכן משום שהיא הוגדרה כערירית. לעובדת הסוציאלית באשדוד היו את כל הפרטים שלה. אנחנו אמנם לא היינו איתה בקשר יום-יומי, אבל בהחלט שמרנו איתה על קשר".
הגורמים המעורבים במקרה מגלגלים את האחריות זה על זה ובינתיים המשפחה נותרה המומה. "חמותי בוכה עד עכשיו", מוסיפה דיין. "זה פשוט כואב לחשוב שכך היא נקברה. אין להם טיפה רגישות? זה ממש חלם. קשה להאמין שכך מתנהלים גופים רשמיים במדינה".
החברה קדישא במחוז אשדוד מסרה בתגובה לפניית ynet כי העובדת הסוציאלית של בית החולים היא זו שהודיעה לה כי בן הרוש היא ערירית. לכן, היא נקברה מבלי ליידע איש. במשרד הפנים אמרו כי ההגדרה "ערירית" אינה נקבעת על ידם ולכן יש להפנות את הנושא לגוף המגדיר.
בבית החולים השיקומי הרצפלד שבגדרה, שבו מתה בן הרוש, אמרו: "מיד לאחר מותה, פנה בית החולים למשטרת אשדוד שהיתה מעורבת בהעברתה של החולה, מאחר שהיה חשש לאירוע פלילי בביתה. כמו כן הוא פנה למחלקת הרווחה של עיריית אשדוד, שבה התגוררה ולחברה קדישא על מנת להסדיר את קבורתה".
עוד אמרו בבית החולים: "הופתענו לשמוע שלמנוחה יש בני משפחה, למרות שהוגדרה 'ערירית' על ידי מחלקת הרווחה באשדוד, שם היא טופלה בשנים האחרונות ולמרות שבמשך אשפוזה איש מהם לא יצר קשר ולא הגיע לבקרה. בית החולים פעל בהתאם לנהלים ומיד עם קבלתה לאשפוז פנה למחלקת הרווחה באשדוד. משם נשלח מסמך רשמי על ידי פקידת הסעד שבו נכתב בין השאר: 'בן הרוש מוכרת ללשכתנו, מדובר בקשישה ערירית'".
במשטרה טענו אף הם כי הסתמכו על קביעת אגף הרווחה בעייריה לפיה בן הרוש היתה אשה ערירית. "עיקר תפקידה של המשטרה במקרה הנדון הוא בחינת השאלה אם מותה של המנוחה נגרם בעבירה".
מעיריית אשדוד נמסר בתגובה כי "על-פי התיעוד בתיק הרווחה, אין לגב' הנדונה קרובי משפחה כהגדרתם בתקנות. תקנות שירותי הסעד 1997 מגדירים מיהו בן משפחה: אב, אם, בן זוג, בן, בת, אח, אחות, סב, סבתא, נכד, נכדה, או אפוטרופוס שמונה כדין. כל מי שלא נכלל בהגדרה זו לא ייחשב לבן משפחה מבחינת תקנות שירותי הסעד, או במילים אחרות ייקרא ערירי".
לדבריהם, "כיוון שבמקרה שלפנינו, מדובר באשה המטופלת על-ידי שירותי הרווחה באשדוד, במשך כ-20 שנה, ובכל השנים הללו לא התקיים כל קשר עם קרוב משפחה כלשהו (למעט מקרה חד-פעמי), הרי שעל פי הגדרת החוק מדובר באישה ערירית".
במשפחתה של מרי בן הרוש מכחישים את טענות העירייה. מרסל דיין, אחייניתה של בן הרוש: "היינו בקשר איתה, היא הגיעה אלינו בחגים, כל השכנים שלי הכירו אותה. העובדת הסוציאלית הכירה אותי, ואפילו כשדיברתי איתה לאחר מותה של מרי היא אמרה שהודיעה לפקידת הסעד שיש למרי משפחה בירושלים, אבל בגלל שהיה ערב חג היא לא יכלה להגיע למשרד ולטפל בזה בעצמה ולכן נפלה הטעות".
