איזה טיפול החזיר את הזקפה של דניאל?

דניאל (שם בדוי) הגיע אלי למרפאה לפני כשמונה חודשים. בן 29, גבוה, נאה מאוד, גר בלב תל אביב, נוסע בג'יפ, מחובר לכל הטרנדים החדשים. ממש היאפי הקלאסי. בניגוד לחזותו החיצונית המאופקת הוא נשמע נרגש. מתיקו הוציא דפים שהכין לקראת הפגישה, ספק התנצל: "רציתי שתקבל תמונה מלאה".

הוא סיפר שגדל במשפחה שדחפה אותו להישגים מגיל צעיר והחדירה בו שאפתנות ושאיפה למצוינות. בתיכון היה תלמיד מצטיין ושחקן נבחרת כדורסל. הורי לא היססו להעסיק למענו מורה פרטי במקצוע שציוניו לא היו לשביעות רצונם. "כשחזרתי הביתה עם ציון 80, השאלה הקלאסית הייתה: מה קרה?" הוא סיפר. בצבא שירת ביחידה מובחרת. הוא לא המשיך לקצונה כי הוריו טענו שחבל על הזמן, ובמקום שנת קבע כדאי שיתחיל ללמוד. וכך עשה.

עננה של לחץ

ההצטיינות נמשכה גם באוניברסיטה, אבל היה לזה מחיר. "הלימודים היו קשים לי", סיפר. "הייתי במתח: לסיים עבודות, ללמוד למבחנים". הוא המשיך ללימודי תואר שני במינהל עסקים ובהמשך התקבל לעבודה במוסד פיננסי מכובד. "מהרגע הראשון הייתי סופר משקיען. נהגתי להגיע לפני כולם וללכת אחרון. הראש שלי עסק בעבודה גם בסופי שבוע ובחגים. כל מילת ביקורת גרמה לי לנפילה קשה".

גם בקרב בנות המין היפה הוא קצר הצלחה למרות שהיה בררן: הוא רצה את הכי יפה, הכי מיוחדת, הכי אינטליגנטית. הוא ניהל מערכות יחסים ממושכות. השקיע בקשר, חיזר, היה רומנטי. גם במיטה השתדל להיות המאהב המושלם. אם הרגיש ולו ברמז שהפידבק מצדה היה מינורי, זה היה כמעט סוף העולם.

הראש עובד בלי הפסקה, אין שקט ואין שלווה (צילום: אינדקס אופן) 

כחצי שנה לפני שהגיע אלי הוא חלה במחלת הנשיקה (Infectious Mononucleosis), מצב הדומה לשפעת ארוכה: במשך כחודשיים הוא סבל מחום עד 38 מעלות, חולשה, עייפות, חוסר אנרגיה, נפיחות של בלוטות הלימפה, הגדלת הטחול, אפטות בפה, ובעקבות זאת ירידה בתיאבון ואף ירידה במשקל.

רופא המשפחה שלח אותו לבדיקות סרולוגיה (חקר נסיוב הדם ומרכיביו) שאימתו שמדובר בווירוס פעיל של EBV (וירוס הגורם למחלת הנשיקה). נאמר לו שהטיפול היחיד הוא מנוחה, שתייה מרובה ולאפשר למערכת החיסון להתגבר על הנגיף. "הייתי מדוכדך מאוד באותה התקופה", סיפר. "כמובן שהמשכתי ללכת לעבודה, אך נושא המין לא עניין אותי".

בהמשך, כשהתאושש מעט, הכירו לו בחורה איכותית כלבבו. הם יצאו לשלושה דייטים. הייתה כימיה מיידית. "בדייט הרביעי נכנסנו למיטה", הוא שחזר. "קרה לי משהו שלא קרה לי מעולם. לא הצלחתי להגיע לזקפה. למרות שהיא הייתה מקסימה וייחסה זאת לאלכוהול ששתינו, הייתי הרוס. לא הייתי מסוגל להתקשר אליה שוב".

טסטים לזקפה

מאותו הרגע השתנו חייו. ראשו עבד שעות נוספות סביב נושא יכולתו המינית: האם היא נפגעה בעקבות המחלה? האם נהפך לאימפוטנט? שני אורולוגים שהגיע אליהם טענו שהכל אצלו כשורה, ולכל גבר קורה שיש תקלה טכנית פה ושם. אלא שדניאל, שהתקשה להתמודד עם כישלון נוסף, נמנע מלחזור לעולם הדייטים. הוא היה נוהג לעשות לעצמו "טסטים": לבדוק זקפת בוקר, לבדוק זקפה באוננות. מסקנתו: איכות הזקפה ירדה.

הוא פנה לסקסולוגית ידועה שטענה שהבעיה שלו נעוצה בקשרים עם נשים ושלחה אותו לטיפול פסיכותרפויטי ארוך טווח. הוא ניסה ליטול גם תרופת ויאגרה, אך כשזה לא הביא לשינוי המיוחל, הוא שוכנע שהמחלה פגעה בו באופן בלתי הפיך.

הוא היה מיואש וזה מה שהביאו אלי. "נכנסת למעגל חרדתי אובססיבי־קומפולסיבי", אמרתי לו. "האיכויות שגרמו לך להצליח עד כה הן אלה שעומדות לך עכשיו לרועץ. היית רגיל להיות קונטרול פריק, פרפקציוניסט וטוטאלי, ופתאום נכנסת למצב שלכאורה אין לך עליו שליטה וכתוצאה מכך התחיל כדור השלג להתגלגל במדרון. הטריגר היה האירוע שבו התקשית לראשונה לשלוט ביכולתך המינית. ייתכן שזה היה שריד ממחלת הנשיקה או כתוצאה מהתרגשות מהבחורה המוצלחת. בהמשך החל הראש שלך להיות מוצף במחשבות אובססיביות סביב נושא המין, שגרמו לך לחרדה ולמצוקה קשות, לתחושות אין אונות ולהיעדר שליטה, מה שהביא אותך לאיסוף ידע עצמי ולביקור אצל מומחים שונים".

אתה קוסם

"אז מה עושים עכשיו?" הוא שאל. הצעתי להתחיל בטיפול ברמרון (Remeron), תכשיר נוגד דיכאון־חרדה־אובססיה, היחיד בשוק שאין לו שום השפעה שלילית על נושא המין. הסברתי לו שבהתחלה הוא יסבול מתופעות לוואי כמו עייפות וסחרחורות שיחלפו לחלוטין בהמשך. יעברו 4־6 שבועות עד שהטיפול יתחיל להשפיע. "אל תבצע 'טסטים' בחודש הקרוב", אמרתי. "בעוד חודש תחזור לצאת עם בנות, וכ־20 דקות לפני סיטואציה מינית תיקח תרופת לוויטרה (Levitra) . תכשיר זה עובד מהר יותר מוויאגרה (מתחיל להשפיע בתוך כ־20 דקות) והשפעתו אינה מופרעת על ידי אלכוהול ו/או ארוחה שומנית. תשתמש בלוויטרה ב־3־4 אפיזודות מיניות ראשונות ואחר כך אני מבטיח לך שהביטחון המיני יחזור אליך ולא תהיה זקוק לתכשיר".

אחרי חודש קיבלתי ממנו הודעת טקסט: "תודה, אתה קוסם! אנו ממשיכים להיפגש". דניאל ממשיך ליטול רמרון שמסייע לו להוריד לחץ בעבודה, לשלוט במחשבותיו, להיות פחות רובוטי ומתוכנת ויותר גמיש וספונטני ולהבין שהישגים הם אמצעי ולא מטרה. זה ארבעה חודשים הוא חי עם בת זוג ואפילו יש דיבורים על חתונה.

• הכותב הוא רופא פסיכיאטר מומחה ופסיכותראפיסט, מנהל מרכז טיפולי רב־תחומי "יואב" ברמת גן
• הערה: אין להסיק מסקנות אישיות מסיפור המקרה. כל מקרה טעון התייעצות רפואית/שימוש בתרופות ובמינון שיקבע הרופא במקרה הנתון.

לחץ ומחשבות אובססיביות

הפרעה טורדנית־כפייתית

Obsessive Compulsive Disorders - OCD

תת־סוג של הפרעת חרדה (Anxiety Dis). בעבר נטען שכשלושה אחוזים מהאוכלוסייה סובלים ממנה, אך כיום הנטייה לחשוב שמדובר באחוזים גבוהים יותר.

מהם המאפיינים?

1. לחץ ומחשבות אובססיביות המעלות חרדה: הראש עובד בלי הפסקה, אין שקט ואין שלווה, "פול גז בניוטרל". כשלאדם אין אפשרויות ויסות ושליטה על מחשבותיו, בדרך כלל המחשבות הלא נוחות שלו יתגברו ברגע שיהיה פנוי מעיסוק (למשל, לפני שינה).

2. שאיפה למושלמות ובעקבותיה צורך בשליטה, קושי להאציל סמכויות, כל פעולה הופכת לפרויקט וכתוצאה מכך האדם נע בין פרויקטים לדחיינות כרונית.

3. קומפולסיות: מעשים או טקסים המרגיעים את החרדה. למשל, בדיקות חוזרות של גז־דלת־דוד שמש; ניקיון כפייתי־רחיצות ידיים חוזרות; הגעה חוזרת לרופאים מומחים־חזרה על בדיקות (דם, צילומים ועוד); ביצוע רשימת מטלות עם סימון "וי" על מטלה שבוצעה; אגירה כפייתית של דברים; וורקוהליזם; אכילה כפייתית; ביצוע מחשבות חיוביות מתקנות על מחשבות שליליות; חיפוש רמזים במיסטיקה, אסטרולוגיה וכו' כדי לדעת איך צריך לנהוג; אוננות כפייתית־חיפוש אחר ריגושים מיניים אינסופיים; קריאה חוזרת של קטע שוב ושוב; עיסוק בסימטריה ובארגון חפצים לפי גדלים; הליכה ברחוב בחוקיות מסוימת.

איך מטפלים?

1. טיפול פסיכופרמקולוגי: מתן תכשירים במינון גבוה שמעלים את רמת הסרוטונין במוח עם אפשרות שילוב תכשירים שבמקורם הם נוגדי פסיכוזה (כדוגמת ריסטרדל או זיפרקסה במינונים נמוכים).

2. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT - Cognitive Behavioral Treatment): לימוד טכניקות חשיפה הדרגתית ומניעת תגובה, הדחקת מחשבות המעלות חרדה ועוד.