מי אני? קורין סולומון, בת 28, ממודיעין. סטודנטית באוניברסיטה לווטרינריה שבקושיצה, סלובקיה.
איפה אני גרה? בקושיצה (Košice), העיר השנייה בגודלה בסלובקיה. ממוקמת בחלק המזרחי של המדינה.
נעים להכיר, קורין. (צילומים: קורין סולומון)
מה אני עושה בחו"ל? מתגעגעת לארץ, לומדת וטרינריה ואוספת כמה שיותר חוויות מהתקופה היפה הזאת בחיי.
מתי ואיך הגעתי לכאן? הגעתי בספטמבר 2007 כדי ללמוד וטרינריה.
מה גורם לי להרגיש ישראלית? בכל יום אני מרגישה את היותי ישראלית. החל מהדברים הגדולים כמו להתעדכן באינטרנט על מה שקורה בארץ, המצב הבטחוני,
לשמש כשגרירה לא רשמית של הארץ ולהסביר על העימות, לחגוג את החגים שלנו עם עוד סטודנטים ישראלים ולהדליק נרות שבת בכל שישי. ועד לדברים הקטנים כמו לדבר על הישרדות למרות שנשבעתי שלא אתמכר, לאכול בורקס, פלאפל ולנגב חומוס במסעדה ישראלית שנמצאת בקושיצה. לנסות ולהסביר לסטודנטים זרים את הסלנג שלנו ולהבין שזה אבוד אם אתה לא ישראלי (לך תסביר "סבבה אגוזים"), לקבל עדכונים מהחברים בארץ על כל מה שחדש בתחום הבידור והמוסיקה, לדאוג למלאי קבוע של מוצרי טיפוח מהארץ ולאספקה של סבונים מ"סבון של פעם", רק כדי להיזכר בניחוחות מהבית. עד שלא גרים בארץ זרה, לא ניתן להבין עד כמה חשובים הפרטים הקטנים שמזכירים את הארץ.
סיטואציה מצחיקה שקרתה לי בחו"ל בתור ישראלית: הלכתי עם חברה ברחוב ותוך כדי שאנחנו משוחחות ניגשות אלינו שתי בחורות מקומיות עם חיוך רחב וממלמלות לנו משהו בסלובקית, אחרי שהסברתי להן שאינני מבינה סלובקית ופתחתי אופציה לאנגלית, אחת מהן השיבה באנגלית תוך כדי חיוך: "God loves you", הדחף הראשוני שלי להשיב היה : "God loves you and Jesus loves you too" לאחר ההלם הראשוני בחרתי להגיב בתודה ואלוהים אוהב אתכן גם כן. סיטואציה הזויה אבל סביר להניח שהן שמעו את העברית שלנו והתרגשו לשמוע את שפת התנ"ך, ומאותה סיבה בבתי הספר היסודיים מלמדים את המקומיים כמה מילים בעברית וכמובן איך לא, את השיר "הבאנו שלום עליכם".
סיטואציה עוד יותר מצחיקה הייתה לשמוע בחור מקומי ברחוב שואל אותי בעברית "מה השעה?" וכשלא הגבתי כי הייתי בטוחה שאני הוזה עברית מהגעגועים ארצה, הוא עבר לאנגלית ווידא שאני ישראלית. כשהשבתי בחיוב הוא התרגש נורא ואמר לי "אתם בני המלך דוד, אלוהים מגן ושומר עליכם". הוא הפגין ידע בעברית ואפילו שר את השיר של החברים של נטאשה "אני לא רוקד כשעצוב".
חלבנה. רחוב אירופאי טיפוסי
למה אני הכי מתגעגעת? למשפחה ולחברים, לתחושה של שישי אחר הצהריים, לחום הישראלי גם מבחינת האנשים וגם מבחינת מזג האוויר. לחוף הים, למוכר הארטיקים על החוף שלכל טעם יש לו משפט מתחרז ולקול המטקות ברקע.
מה הייתי לוקחת איתי מכאן ומביאה לישראל? את האוניברסיטה לווטרינריה, כדי שיותר ישראלים יוכלו ללמוד וטרינריה בארץ ואולי אנחנו נהיה אלה שמקבלים זרים אלינו ולא להיפך. ומשהו קצת יותר ריאלי, את הנימוס והסבלנות של המקומיים, אבל גם לא יותר מידי כי כשהסבלנות שלהם הופכת לאדישות זה כבר יכול לעלות על העצבים. לא הייתי מתנגדת גם למוסיקה הקצבית שהם משמיעים בבנקים לעומת מוסיקת המעליות בבנקים שלנו, ולסירנת האמבולנס האירופאית המנומסת יותר והפחות מלחיצה מהסירנה שלנו שבעצמה עלולה לגרום להתקף לב.
1. ארכיטקטורה: חלבנה (Hlavna) הוא הרחוב הראשי של קושיצה. רחוב אירופאי טיפוסי, בו ניתן לראות מבנים עתיקים וקתדרלה ענקית מדהימה ביופיה (St. Elizabeth's Cathedral). לאורך הרחוב ניתן לראות מסילות ברזל שאינן פעילות, זכר לימים בהם לא הייתה רכבת חשמלית והשתמשו בסוסים על מנת לסחוב את קרון הרכבת לאורך כל הרחוב. בקיץ, לעיתים המסילה חוזרת לחיים ועליה ניצבים קרון וסוס כאטרקציה לתיירים. בחלבנה ניתן למצוא את בנין התיאטרון העתיק בו מתקיים טקס הסיום וקבלת התעודות לווטרינרים. בין בניין התיאטרון לקתדרלה ישנו גן פורח עם מזרקה ומערכת פעמונים גדולה הממוקמת בין העצים. בקיץ, בכל שעה עגולה הפעמונים מצלצלים לצליליו של שיר מוכר ואליהם מתלווים מי המזרקה בקצב התואם את המנגינה ועוד כמה מקומיים ששתו קצת יותר מידי.
קתדרלת סנט. אליזבת
2. בילוי בפארק: קושיצה נמצאת בעמק נהר ההורנד (Hornád). תצפית טובה על הנהר היא מהפארק הנמצא קרוב לאוניברסיטה. בקיץ המון מטיילים יוצאים אל הפארק עם אופניים, כלבים, עגלות וילדים. ואני? לוקחת את התוכי שלי ויורדת אל שפת הנהר שם יותר שקט, על מנת להירגע, לשתות בירה ולזלול צ'יפס (כי כשלא רואים אותי אז הקלוריות לא נספרות) וגם כדי לשנות אווירה וללמוד.
נהר ההורנד
3. צרפתית בקושיצה: לה קולוניאל (La Colonial) – מסעדה צרפתית הממוקמת ברחוב טימונובה המתחבר לרחוב הראשי - חלבנה. המסעדה הזאת היא אחת המועדפות עליי בקושיצה. תפריט מגוון בו כל אחד יכול למצוא משהו, או יותר נכון כל מיני דברים לאכול, עם מחירים סבירים יחסית. אני חייבת להודות שניסיתי את רוב המנות שלהם וכמובן שחזרתי להתעדכן כשהם הוציאו תפריט חדש ונהנתי מכל מנה ומכל ביס. רגלי צפרדעים לא חיפשתי שם ועם כל הכבוד למנות הטעימות להפליא, גם לי יש את הגבולות שלי. באופן כללי לא חסרות בקושיצה מסעדות טובות, מעוצבות ומפתיעות, המגוון רחב והמחירים עדיין נמוכים יחסית.
4. טבע בעיר: בשכונת נד יאזרום (Nad Jazerom Košice) – שכונה מכוערת למדי אך מאחוריה תגלו אגם גדול המשתרע בין צמחיה ירוקה. בחלק מהאגם יש אפשרות לעשות סקי מים ומסביב לו יש כמה מסעדות וברים לשבת ולנוח לפני הסקי או לשבת רטובים ומבוישים ולהתבונן בקנאה על אלו שעושים סקי ולא נופלים.
האגם Nad Jazerom
5. עיתוי טוב: הזמן הכי טוב לבקר מבחינת מזג האוויר הוא בסביבות מאי עד ספטמבר. המעלות עולות, השמש יוצאת, הסלובקיות שוכחות להתלבש לפני שהן יוצאות מהבית והצמחיה כאן פורחת בצבעים וצורות מדהימות. עוד זמן טוב להגיע זה בדיוק שנגמרת לי האספקה של מוצרים ומזון מהארץ ולהביא לי על הדרך משלוח קטן.
- גם אתם גרים בחו"ל ורוצים לשתף אותנו בחוויה? כתבו לנו
!
