הצבי ישראל על בימותיך

אנו רגילים לשמוע את "קינת דוד" הנקראת ברצינות ובפאתוס בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל - "הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים?" כמעט מוזר, אפשר לומר, שעד היום הטקסט העתיק, הכואב והמרגש הזה לא הפך לשיר הנצחה עם לחן שהפך לנחלת הכלל. לאחרונה, אפרים גולן, בן 51 מקיבוץ סעד שבדרום, הרים את הכפפה.

גולן, אב לשישה, עובד בחברת תקשורת ובמסגרת תפקידו יוצא לנסיעות ארוכות באזור הדרום. במשך שנים היה נוהג ומאזין לרדיו, אבל כמה חודשים לפני ההתנתקות החליט שאינו רוצה לשמוע עוד על התוכנית שקורמת עור וגידים, בניגוד גמור לתפישת עולמו. הוא החליט לכבות את הרדיו, ואת השקט במכונית החליף בזמזום לחנים ושירים.

באחת הנסיעות חשב להמציא לחן חדש ל"שיר המעלות", ותוך כדי הזמזום מצא מנגינה שמצאה חן בעיניו. כמי שאינו יודע תווים או נגינה, הוא ניגש לאמו שתהפוך את הלחן לתווים - אבל למרות שהיא עשתה זאת, משהו היה חסר לו. הוא פנה אל יוני שחם, מוזיקאי מקיבוץ "גבים", שעבד בשנות ה-60 עם "להקת סעד", והשניים החלו בעיבוד השיר. גולן היה כל-כך שבע רצון מהתוצאה, שהוא החליט להלחין שירים נוספים.

מאז הוא כבר המציא כ-25 שירים, רובם לקוחים מן המקורות ומן התפילה כך שלא היתה לו בעיה לזכור את המילים. את הלחן הוא מזמזם לעצמו, ואם הוא זוכר בצהריים את מה שהמציא בבוקר, הרי שמבחינתו מדובר במנגינה קליטה ונעימה, והוא מבקש משחם לכתוב ולעבד אותה. את "הצבי ישראל" הלחין לפני כחודש, כשנסע לעין גדי ונזכר ביום הזיכרון הקרב ובא ובטקסט הזה, שתמיד רצה לשמוע בשיר.

"הצבי ישראל" הוא הסנונית הראשונה מאלבום עתידי של גולן, אותו הוא מקדיש לשלושה מבני משפחתו - בני שלושה דורות שונים: סבו מצד אמו שנספה בשואה, גיסו שנפטר מסרטן לפני כשש שנים, ובנו שמת מחיידק טורף כשהיה בן שלוש שנים בלבד. 

גולן מספר כי הסב, יוסף צבי פינקוהוף, היה רופא ומלחין באירופה, ושנים לאחר שנספה בשואה נמצאו בברגן בלזן תווים שהלחין לשירי ביאליק. השיר היחיד באלבום שאותו לא הלחין גולן הוא "חמה מראש האילנות", שהמנגינה שלו נכתבה הסב ז"ל.

קינת דוד: "הצבי ישראל"

הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל, אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים?/

אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצוֹת אַשְׁקְלוֹן/

פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים/

הֲרֵי בָגִּלְבּוֹעַ אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְּרוּמוֹת/

כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים, מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן/

מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים, קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר/

וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם/

שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם/

וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ/

מִנְשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ/

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה/

הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים/

הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן/

אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה/

יְהוֹנָתָן עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל/

צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִי מְאֹד/

נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים/

אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה?