לא רק חום: לכפר הגלובלי יש שפעת

שפעת החזירים שמתפשטת בעולם ברגעים אלה ממש היא סיפור סביבתי בשידור חי, שמקפל בתוכו את תמצית יחסי הגומלין ומאזן הכוחות בין האדם לטבע - שני כוחות שיכולים לחיות זה לצד זה - או לפגוע ולהילחם זה בזה.

ההתפרצות הפתאומית והמהירה של המגפה - בדומה לרעידת אדמה, סופה גדולה או שיטפון - ממחישה את הכוח הקמאי שטמון בטבע, ואת העובדה שאין באפשרותנו להתעלם או להתחמק ממנו. מרחבי העולם זורמים דיווחים על מספר המתים, הנדבקים והחשודים בהידבקות, ומוכיחים - אם היה עוד צורך בכך - שהכפר הגלובלי שלנו קטן, ושאיש אינו מחוסן מפגיעת הטבע.

ברגע אחד מכה בנו שוב ההבנה שלמרות כל מה שאנחנו מבינים ויודעים, ולמרות כל היכולת שצברה האנושות עם השנים, הטבע לפעמים מקדים אותנו בצעד אחד או יותר. העולם נבהל והמערכות הפוליטיות והכלכליות סופגות זעזועים בגלל שפעת - מחלה שמוכרת לכולנו ושמזמן חשבנו שאנחנו יכולים לה.

אבל מתברר שהטבע אינו שוקט על שמריו נוכח הפעילות האנושית המתגברת והפולשנית - החיידקים משתכללים, הוירוסים מתחסנים ומוטציות חדשות מאתגרות חדשות לבקרים את המומחים.

הפעילות האנושית פוגעת לא פעם במגוון הביולוגי שעל פני כדור הארץ, ומאיצה הכחדה של מינים שונים של צמחים או בעלי חיים. ייתכן שברגעים אלה ממש, בגלל זיהום במים או בקרקע, מתרחשות פעולות שיובילו להיווצרות מחוללי המגיפה הבאה. ייתכן גם שממש עכשיו נעלם מהעולם הצמח שיכול להיות המקור היחיד לתרופה עבור אותה מגיפה עתידית.

ולכן ברור ששמירה על הטבע אינה רק עניין של אידאולוגיה סביבתית, מוסר או צדק. במלים פשוטות - אם אתם שואלים 'מה יוצא לכם מזה?', התשובה היא: המשך קיום האנושות על פני כדור הארץ - וזה כולל אותנו ואת הדורות הבאים.

להשתלב - לא להתערב

יש בוודאי מי שמגחכים כעת, ומצקצקים בלשונם, ופוטרים את הכל בטענה שמדובר בסך הכל בדילול טבעי של האוכלוסיה, כמו שנהג הטבע מקדמת דנא. אז זהו, שגם זה לא ממש מצחיק ואפילו לא טבעי. הויכוח לגבי ההשפעה של ריבוי האוכלוסין על המשבר הסביבתי הולך ומתלהט בעולם בימים אלה, ונדמה שהוא הוא הדבר הגדול הבא שנצטרך לתת עליו את הדעת. הטבע, כך נדמה, מנסה בשארית כוחותיו להשיב מלחמה שערה.

אז מה צריך לעשות עם ההבנות הללו? ראשית צריך לקחת אחריות אישית מתוך תחושה שאף אחד מאיתנו לא חסין, ולאף אחד לא שמורה הפריבילגיה של לשבת מהצד ולומר "אחרי המבול". המורכבות של הטבע מחייבת אותנו לא להקל בשום פגיעה בו - קטנה כגדולה. עלינו להשתלב במחזורי החיים, ולא להתערב בהם. עלינו לשתף פעולה מול כוחות חזקים מאיתנו, ולא לתת לאינטרסים צרים להוביל אותנו להתבצרות.

אולי דווקא בימים אלה שבין עבר לעתיד ובין זיכרון לחזון, כאשר כל מה שאנחנו רוצים זה שקט ושלווה בנחלתנו, אפשר גם לחבר בין המאבק העולמי במגיפה מסוכנת ובין פעולות פשוטות ויומיומיות, ששומרות לא רק על הארץ המדינה ואזרחיה אלא גם על העולם ואלה שחיים בו.