אמרתם "קנאת פין"? קבלו את "קנאת רחם"
זהו, תודות למדע המודרני, הנשים לא צריכות יותר גברים, רק קצת זרע. הן לומדות, עובדות ומביאות ילדים לעולם בהיעדר בן זוג קבוע, ממש אחרית הימים. אבל אם זה המצב, מה יהיה על אוכלוסיית "הרווקים הקשישים"? מי תיקח אותם?
הפסיכולוגיה מדברת על "קנאת פין": תקופה בחייה של ילדה המתחילה ברגע בו היא מגלה שבניגוד לאביה, חסר לה איבר פאלי. מאותו הרגע, טוענים הפסיכולוגים, מפנה הילדה עורף לאמה, ובתוך תוכה מאשימה אותה בהיעדרו של הצינור הקטן. לימים גדלה הילדה ומגלה שלמעט היכולת להשתין בעמידה אין לה כל כך במה לקנא: יש לה מספיק צרות בהשוואת גודל החזה שלה עם חברותיה גם בלי להוסיף עוד איבר למשוואה. היא לא צריכה לדאוג שאיבר מינה ייתפס ברוכסן של המכנסיים, ואם היא מתחרמנת למראה חתיך מהמם ברחוב - זה נשאר בינה לבין עצמה, אלא אם כן תבחר להסגיר את התרגשותה.
שנים רבות תלתה החברה את כל טענות הנשים בקנאת הפין: את רוצה להיות טייסת? ראש ממשלה? מנכ"לית של חברה ציבורית? את מקנאה! את מתה להיות גבר. את רוצה זין גדול לנפנף בו, ואם אפשר - גם זוג אשכים.
קריאת תגובות בערוץ היחסים מלמדת שלגברים, תאמינו או לא, יש "קנאת רחם". אני לא בטוחה שהם היו ממש רוצים לחוות את תשעת חודשי ההריון, את העייפות, ההקאות, ההשמנה, הדליות והטחורים הנלווים לפעמים לתהליך. אני גם לא יודעת אם הם מקנאים בבסיס, כלומר ביכולת להביא לעולם חיים חדשים. מקריאת התגובות בערוץ ניתן להבין שהקנאה היא על כך שאשה רק צריכה להפסיק להשתמש באמצעי מניעה, או לחילופין לרכוש מבחנה קטנה מבנק הזרע, בעוד שגבר החפץ בצאצא צריך למצוא בת זוג, או לעבור תהליך מתיש של אימוץ.
האם זה פחד? האם אלה רגשות טינה?
אבל גם כאן הקנאה אינה מובנת מאליה. האם זו באמת קנאה ביכולתן של הנשים להביא ילד בלי גבר, או קנאה ביכולתן לשרוד בלבד בלי גבר? האם זה פחד? האם אלה רגשות טינה?
רגשות טינה על שום מה? על שום היותה של האשה רווקה. לא מעט אנשים סבורים שאשה שהגיעה לגיל מסוים ללא טבעת על אצבעה היא אשה דחויה. כלומר, על אף נסיונותיה המרובים היא כשלה במציאת בן זוג. ולמה כשלה? אולי היא מכוערת, אולי היא לא נחמדה, אולי היא טיפשה. לא משנה מהי הסיבה המדויקת, ברור לאותם אנשים שלרווקה "הקשישה" פגם יסודי שלא הצליחה לחפות עליו, הדוחה את אוכלוסיית הגברים בכללותה. לחילופין, בצעירותה היא היתה בררנית, שיחקה ברגשות גברים ונזכרה בגיל מאוחר מדי שהיא רוצה להתחתן. אותם אנשים סבורים שבנק הזרע הוא דרך לעקוף את העונש על פגמיה של האשה או התנהגותה, שהרי אם פגם במראך או באישיותך הם עבירה, הרי שהעונש ההולם הוא בדידות וערירות, למען יראו וייראו יתר הרווקות מה קורה לבחורה שבגיל 25 לא מוכנה לצאת עם כל אחד.
והנה, "הרווקה הקשישה" מצאה דרך לעקוף את מערכת השיטור והענישה המתוחכמת של עולם הפו"פ – היא עדיין מסוגלת להביא ילד. ויודע כל עו"ד (וכולנו עורכי דין כשזה מגיע לדייטים) שמערכת משפט לא מסוגלת לתפקד מקום בו הפושע לא משלם על פשעו.
ואולי לא מדובר בקנאה כי אם בפחד, בחשש עמוק מהידלדלות אוכלוסיית הרווקות הזקוקות לגבר לצידן. בקליפ ההזוי והמקסים של טראויס Flowers in the Window מגיעה הלהקה לעיירה שכוחת אל, בה כל הנשים, צעירות ומבוגרות כאחת, בהריון. הן משחקות בכדור, רוקדות ועובדות בעבודות פיזיות, כשבכל אותה עת כרסיהן בין שיניהן. ואם לא די בכך, גם הבובות בחלונות הראווה בעיירה בהריון. אלא מה? בכל העיר לא נמצא גבר לרפואה שיסביר את התופעה.
נשים לא צריכות גבר, רק את הזרע שלו
מפחיד נכון? מזכיר תסריטי מדע בדיוני? אבל מזמן לא מדובר במדע בדיוני, כי אם במדע טהור. נשים לא צריכות גבר, רק את הזרע שלו. ואם בעבר ניתן היה לומר שאם היית בררן בצעירותך, עונשך יהיה להתחתן עם רווקה מבוגרת (או לחילופין, אם אתה מיליארדר, להתחתן עם דוגמנית הלבשה תחתונה), הרי שהיום גם אוכלוסיית הרווקות הקשישות עשויה לסגור את שעריה בפניך. זהו. הנשים לא צריכות יותר גברים, הן לומדות, עובדות ומביאות ילדים לעולם בהיעדר בן זוג קבוע, ממש אחרית הימים, אפוקליפסה עכשיו. אם זה המצב, מה יהיה על אוכלוסיית "הרווקים הקשישים"? מי תיקח אותם? האם נגזר עליהם להישאר ערירים, לנצח לסעוד על שולחנם של חברים נשואים ולתהות אם הילד שחלף על פניהם ברחוב הוא שלהם?
אולי באמת מדובר בקנאה. נגיד שלא אכפת לכם ש"רווקות קשישות" יביאו ילדים לעולם. שיהיה להן בכיף, למה לא? אבל גם אתם רוצים! גם אתם רוצים להביא ילד ולא להיות תלויים באם פונדקאית שעלולה להתחרט ברגע האחרון ולא למסור אותו לידיכם. גם אתם רוצים להביא ילד לעולם מבלי להזדקק להסדרי ראייה. גם אתם רוצים, וזה מובן, כי יש בכם אהבה שאתם מסוגלים ורוצים לתת לאחר ויש לכם רצון להמשכיות, כמו לכולנו. הבעיה היא שבעוד שהחוק מתיר לאשה להשתמש בזרע של גבר למטרות ילודה, אין מקבילה מתאימה לגברים. שכן גם אם ניתן היה להקים בנק ביציות, מישהי עדיין היתה צריכה לשאת אותן - ואת זה לא ניתן לחייב בחוק.
אז מה עושים? מה חשוב לנו יותר? שיהיה שוויון בין המינים, במובן זה שאם פספסת את רכבת הזוגיות תימנע ממך הזכות להביא ילדים לעולם, בין אם אתה גבר בין אם את אשה? כלומר, להתיר רק לזוגות חד מיניים או לזוגות נשואים עם בעיות פריון לעשות שימוש בבנק הזרע ולמנוע מ"סתם רווקות" את השימוש בו? האם חשובה לנו יותר ההמשכיות? שאם כן, נקבל בלית ברירה את אי השוויון כלפי אוכלוסיית "הרווקים הקשישים" ונתיר לכל אשה את השימוש בבנק הזרע.
נשמע לא הוגן, נכון? הפילוסוף ג'ון רולס הציע בזמנו ניסוי מחשבתי בשם "מסך הבערות". מאחורי מסך הבערות אתה לא יודע מהו מצבך האישי בעולם האמיתי: אתה לא יודע אם אתה גבר או אשה, עשיר או עני, חילוני או דתי וכן הלאה. במצב זה של בערות אתה מתבקש לבחור את כללי החברה בה תרצה לחיות. אם היית יודע שבעולם האמיתי אתה רווק, ייתכן שהיית בוחר להגביל את אפשרות השימוש בבנק הזרע. אבל כאמור, מאחורי המסך אתה לא יודע מה מצבך, ואתה צריך לקחת בחשבון שכאשר יורם המסך תגלה שאתה אשה, רווקה, בת 35, ושפיזית נותר לך זמן מוגבל להביא ילדים לעולם. במצב של בערות סביר להניח שהיית בוחר להתיר את השימוש בבנק הזרע לכולן, מחשש שכאשר יורם המסך תמצא עצמך בנעליה של זו שאתה לועג לה היום.
אם כך, בין אם טינה, בין אם פחד ובין אם קנאה, בנק הזרע הוא הפתרון הנכון ל"רווקות הקשישות". זה אולי לא הפתרון האידיאלי מנקודת מבטך, אבל אין לך מה לעשות, רק להמתין שהמדע ימצא פתרון גם עבורך.
פורסם לראשונה 01.05.09, 11:33
של מי הבטן הזאת?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
