תקציב המדינה: צעק גלעד, צעק

כשנודע לאחרונה לשר החינוך גדעון סער על הכוונה לקצץ בתקציב משרדו הוא קם והחל לצעוק. עוד לא ברור כמה זה עזר לו, אבל הוא בוודאי שלא שתק כשהרגיש שנוטלים ממנו את היכולת למלא את תפקידו.

צעקות לא טובות בדרך כלל לבריאות, וגם גורמות לרעש מטריד, אבל אני בטוח ששוחרי הסביבה יסכימו לסבול קצת אם גלעד ארדן יחליט שגם הוא צועק לפני שחלוקת התקציב שוב תשאיר אותו עם הפרוסה הקטנה ביותר בעוגה.

אך נטל ההוכחה מוטל לא רק על ארדן; המאבק סביב התקציב יהיה גם מבחנה האמיתי הראשון של ממשלת נתניהו. נוכח הקואלציה שגיבש סביבו, השאלה אינה האם התקציב יעבור או לא יעבור, וגם סוגיות של סחטנות פוליטית אינן הבוערות ביותר. המבחן יהיה באופן חלוקת התקציב בין משרדי הממשלה השונים ובין התחומים הרבים והמגוונים שהמדינה צריכה לטפל בהם.

כבר עתה, כמו בריטואל קבוע, עולים הדי המאבק בין הביטחוניסטים לחברתיים, המרכז והפריפריה, החינוך והבריאות. חבל שאף ציוץ לא נשמע בקשר לנושא הסביבתי - כאילו שכולם כבר התרגלו שהמשרד להגנת הסביבה הוא הקטן וה"זול" ביותר במדינה, ושתקציבו אינו גדל אלא קטן משנה לשנה. פלא שאף אחד לא ממש רצה להיות השר להגנת הסביבה.

זה ישתלם בעתיד

באופן פרדוקסלי, ההשקעות האמיתיות בקידום איכות הסביבה מתעלמות מהמציאות המזוהמת. במבט מהצד ברור שיהיה זול יותר לחזק את תקציב המשרד להגנת הסביבה, מאשר להמשיך ולממן את תיקון הנזקים הסביבתיים שרק מתרבים ומתייקרים. קחו לדוגמא את הוצאות הבריאות שמקורן בזיהום אוויר או בטיפול לקוי בשפכים; לחילופין, קחו את ההשקעות הרבות שדרושות כדי לנקות ולשקם קרקעות שזוהמו עקב הזנחה רבת שנים ואי אכיפה של החוק בנושא פסולת רעילה. האם לא היה זול יותר לממן עוד פקחים ומשפטנים ולמנוע את הזיהום מלכתחילה?

אבל לפני שמדברים על הוצאות - בואו נדבר לרגע על הכנסות. תקציב המדינה, יש לזכור, מבוסס על ההכנסות ממסים, קנסות והיטלים. בשנה האחרונה נחקקו שורה של חוקים סביבתיים, אבל מנגנוני האכיפה לא חוזקו בהתאם בגלל סדר עדיפות תקציבי שגוי. חוסר האכיפה לא רק פוגע בסביבה - הוא מונע מקופת המדינה הכנסות של מיליונים מדי שנה.

תקציב המדינה מושפע גם מהשקעות מקומיות וזרות, וגם כאן בא לידי ביטוי הנושא הסביבתי. כדי לייצא סחורות לחו"ל צריכים מפעלים לעמוד בתקני סביבה מחמירים. אם לא יושקעו הכספים בעמידה בתקנים הללו, קופת המדינה תינזק פעמיים: פעם אחת בהפחתת היצוא ופעם שניה בהעדפה של משקיעים לשם את הכסף שלהם בשווקים מבטיחים יותר.

התקציב הוא ספר ההפעלה של המדינה. הוא נגזר מסדר העדיפיות שלה והוא הכלי המרכזי להשגת החזון והיעדים שלה. אם מטרת שרי הממשלה וחברי הכנסת היא להצעיד את ישראל קדימה, עליהם להבין ששיקלול של ההיבט הסביבתי לא רק משתלם אלא הוא כורח המציאות.

ברור שזה עולה הרבה כסף בשלב הראשון, אבל ההשקעה הזו תניב פירות בעתיד הלא-רחוק: הכנסות ישירות ועקיפות לקופת המדינה, הקטנה ההוצאות על שיקום נזקים ובריאות הציבור וגם מנוף אמיתי לצמיחה.

תקציב המשרד להגנת הסביבה אינו גדול ממילא וזה בדיוק הזמן לשנות זאת. לכן צריך ארדן להכין לעצמו כוס תה חם, לכחכח בגרונו ולהתחיל לצעוק.