נחשו מי ירוויח מהתוכנית הכלכלית

במסגרת הדיונים על התקציב הצליחו שר האוצר וראש הממשלה לחרוג ממסגרת הגרעון ב-1.7 אחוז בלבד, מבלי לחרוג כהוא זה מעקרונות הניאו-ליברליזם. צמצום החריגה ממסגרת הגירעון, כמו גם הקיצוץ הרוחבי בתקציב, מאותתים כי המשבר הכלכלי הוא רק הזדמנות נוספת לקידום עקרונות ישנים.

בהציגו את תוכנית החירום הכלכלית, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו ש"חשוב שיש טייס במטוס, וחשוב שיש לו כיוון", אבל ברור שלא כולם מוזמנים לטיסה. שטייניץ ונתניהו ומדגישים כי תהליך היציאה מהמשבר הכלכלי מחייב מאמץ משותף, אבל יש כאלה שמשתתפים במאמץ הרבה יותר: עניים, קשישים, נכים, חולים ומקבלי קצבאות נוספים, שהקיצוץ הרוחבי מכוון עמוק לכיסיהם הריקים ממילא.

שטייניץ ונתניהו מצפים כי אזרחי ישראל יעבדו בכל מחיר – גם כשהשכר אינו מאפשר חיים בכבוד. אי לכך הציג בפנינו שטייניץ את המאבק ב"עבודה הזרה". הביטוי הטעון הזה משמש את שר האוצר על מנת לקדם את הרעיון לפיו אוייביהם של העובדים העניים בישראל הם מהגרי העבודה. הוא מבטיח להיאבק בתופעה על ידי גירוש אותם זרים, ומזכיר למעסיקים כי "מובטלי עירך קודמים".

אך לשר האוצר אין שום בעיה עם תנאי העבודה המחפירים והשכר הנמוך של העניים העובדים. חלק משמעותי מבלימת האבטלה ייעשה לדידו תוך הפיכת תוכנית וויסקונסין לארצית וקבועה. התוכנית, שלדברי השר "עולה כסף, אך שווה זהב", מהותה הפקרת גורלם של אזרחי ישראל ורשת הביטחון האמורה להגן עליהם נתונה בידי חברות פרטיות שמונעות משיקולי רווח. האזרחים, מנגד, הופכים לעובדים עניים, שנדחפים באלימות לשוק עבודה פוגעני. כשהופעלה התוכנית לכלל אוכלוסיית הזכאים להבטחת הכנסה והשלמת הכנסה בשלב הניסוי, נרשמה עלייה ממוצעת של 61 שקלים בלבד בהכנסתם החודשית. כמובן שלא דובר כלל על אכיפת חוקי עבודה כשכר מינימום, או על אמצעים אחרים לשיפור תנאי עבודתם ושכרם של אותם עובדים עניים.

ישראל ידעה לייצר במהלך השנים עשירים מופלגים. אבן הנגף בדרכם של עשירים אלה הייתה, כפי ששמענו שוב ושוב, נטל המס הגבוה, שהוא ורק הוא מנע מהם להשקיע עוד ולחלוק עימנו את מזלם הטוב. ולמרבה המזל, גם התוכנית הנוכחית כוללת הורדות נוספות במסים. המס על חברות אמור לרדת כבר השנה ל-25%, ולהגיע לשפל של 18% עד 2016. המס על יחידים יחל לרדת ב- 2010, ויגיע ל-39% בסופו של התהליך.

כך, במסווה של דאגה למעמד הבינוני, מתעלמים שרי האוצר מהעובדה כי "צמיחה" אינה מטרה מוסכמת של חברה, ואינה מבטיחה שיפור באיכות החיים. השגת צמיחה על ידי הפחתות מיסים לא שיפרה עד היום את חייהם של מרבית אזרחי המדינה, ואף תרמה להרחבת הפערים ולקיבועם.

פעולות אלה הגבירו, אולי, את אטרקטיביות המשק הישראלי, אך זאת במחיר של הפקרת שוק העבודה והשירותים החברתיים. הדבר הביא לכך שכיום העבודה אינה משתלמת, שירותי החינוך והבריאות לעניים הפכו ירודים, ורשת הביטחון אינה מספקת עוד כל הגנה מפני פגעי החיים. בנוסף, ועל מנת לעודד עוד את המשקיעים, מבטיחים שרי האוצר להגדיל את זמינות האשראי העומד לרשות החברות במשק בכ-15 מיליארד שקל.

אולי אם יפתחו ראש הממשלה ושר האוצר את ארון הספרים היהודי, ילמדו גם הם כי כל בני האדם נבראו בצלם אלוקים, וכי חובה עלינו לדאוג זה לזה. הם יכולים לקרוא גם בספר דברים את הציווי "לֹא-תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן, מֵאַחֶיךָ, אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא-תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עָנִי הוּא, וְאֵלָיו, הוּא נֹשֵׂא אֶת-נַפְשׁוֹ; (דברים כד, טו). ואז, אולי, הם יציעו תוכנית שתיטיב עם מי שנושא על גבו את עול המדינה. 

אם אלה שנושאים בגאון את דגל הקפיטליזם בצבעי כחול ולבן ייזכרו בערכים האמיתיים שלנו – נוכל לבנות כאן בניין שלם.

ניצן תנעמי, "שומרי משפט - רבנים למען זכויות אדם"