הצילו, זו החתונה השלישית שלי החודש
לפני החתונה בני הזוג כמעט תלשו זה לזה את השערות בניסיון להסכים ביניהם על דיג'יי וצלם. בעקבות משבר הקייטרינג הם לא החליפו מילה ביניהם. מובן שהם חזרו לדבר אחרי פתיחת המעטפות, כדי להשמיץ את האורחים הקמצנים של הצד השני
שוב הוזמנתם לחתונה. אחרי שתי חתונות ובר מצווה אחת בחודש, בא לכם לצעוק געוואלד.
הפעם החתן המאושר הוא בן דוד של אחותה החורגת של השכן של הבוס שלכם. חתן מאושר אמרתי? זה אחרי שהיא איימה עליו שתעזוב יחד על הכלב, ואחרי שדודה ברוניה ודוד יענקל'ה הבטיחו להזכיר אותו בצוואה, או לחילופין לדאוג לו לקטטר אם לא ייקח את אחייניתם המזדקנת לאשה. איך אני יודעת? מניה, העוזרת שלי, היא בת דודה של המאהבת של יענקל'ה.
לפני החתונה בני הזוג כמעט תלשו זה לזה את השערות בניסיון להסכים ביניהם על דיג'יי וצלם. האפשרות לבחור קייטרינג לא ניתנה להם, על כך התכסחו נציגים של שתי המשפחות בדמות אמא ודודה מצד אחד ושלוש אחיות רווקות בהנהגת סבתא חירשת, מהצד השני. בעקבות משבר הקייטרינג הם לא החליפו מילה ביניהם שבועות לפני החתונה ותקשרו בעזרת כרטיסי ביקור של חברות הקייטרינג העומדות לדיון. מובן שהם חזרו לדבר אחרי פתיחת המעטפות, רק כדי להשמיץ את אורחיו הקמצנים של הצד השני.
הזוג הזה חילק את ההזמנות כמו שמחלקים פליירים של "קפה חינם בקניית זוג סנדלים שלישי" בפינת רוטשילד-הרצל. מובן שלא היתה להם ברירה, הרי הם חייבים לכסות את העלויות. ולכן אסור שיהיו פחות מ-400 איש. לרשימת המוזמנים, אם כן, הוכנסו כל בעלי המלאכה שבאו עימם במגע מאז שעברו לדירתם החדשה בפאתי עג'מי לפני חמש שנים. זה כולל את האינסטלטור עם משפחתו, בעל הקיוסק שממול, מדביר חרקים שבא כל קיץ והספר של הכלב שכבר הוזכר. זה לא עזר להם, אגב, שכן רוב המוזמנים לא מיהרו להיפרד ממיטב כספם עבור ערב אבוד ואוכל שלא היה מתגאה בו אפילו בית חולים השרון. בכל זאת שיגידו תודה שהרוב הביאו צ'קים ולא את הסרוויס שסבתא-רבא קיבלה ועוד חסרה בו צלוחית.
בואו נדבר רגע על העלויות. האוהל הזה שהם פרשו בשדה קוצים מזכיר את הסרטים ההוליוודיים על התפרצות המגפות. לאנשים המסתובבים שם יש אותו מבט אבוד בעיניים, ששואל "למה אני כאן? מתי ישחררו אותי?". בנוסף יש את השירותים הכימיים שמנגנים לך מוזיקת מעליות תוך כדי השתנה, כדי שלא תשמע את בעבוע הכימיקלים המעכלים מתחתיך. ואני לא צריכה להסביר לכם למה תמיד האור שם כל כך קלוש.
ריבוע לחם יבש שמרוח עליו תחליף לוף
עוד מבט:
"את נראית זוועה", לחשה גב' לוי לכלתה לעתיד
אלינוריגבי
כך הלך ונרקם לו הפרוייקט הגדול ביותר שידעו משפחת לוי ומשפחת כהן מימיהן. מידי פעם ניסה אחד מבני הזוג הצעיר להשמיע את קולו, אך ההורים האוהבים פסלו על הסף כל יוזמה שבאה מכיוונם. "גם ככה אנחנו נקרעים בשביל כל שקל שהחתונה הזאת עולה... אתם רק תשבו ותשתקו!" סיפור
והאוכל! הקציצה התפלה שנעוצה על הקיסם וריבוע לחם יבש שמרוח עליו תחליף לוף, מדברים בעד עצמם. לוחשים, בעצם. אל תיגע, נסה במקום זה את סלט הקינואה הדלוח. רק הסקרנות לגבי המחיר המופרז של המנה, שהודלף באלגנטיות ע"י המשפחה שמשלמת פחות, גורמת לך לנסות להכניס משהו לפה ולהצטער על כך כל הלילה. אין שום הסבר אחר לכך שתמיד יש תור לקינוחים בטעם צמר גפן ולעמדת קפה שחור שאתם לא נוגעים בו בשאר ימות השנה.
בשלב מסוים של האירוע מבט אחד על הפנים של הכלה, הקשות לזיהוי תחת שכבת האיפור, מספיק לכם להעריך את עומקו של הסבל. הוא נעוץ בנעליים הלבנות על פלטפורמה מדיקט, שיצאו מאופנה עוד בימי האינקוויזיציה. חוץ מזה, אחרי שעל השמלה החד-פעמית שולם סכום רב-תשלומי שיכול היה לממן את עו"ד הגירושים לעתיד, היא מפחדת לנשום בה, לבל יתפוצץ הריצ'רץ' ויתפזרו כל הפנינים המלאכותיות שנתפרו בידי עשרות סינים תמורת פחות מדולר ליום, ולכולם יהיה ברור שהשמלה קטנה בשלוש מידות (כאילו שזה לא היה ברור ממילא).
אל תחשבו אפילו להתקרב לבר
אם צלחתם את הארוחה ואתם מנסים לנענע את ישבנכם לצלילים המוכרים של אירוויזיון 1980, ומתקשים להבין מה מיוחד בדיג'יי הנבחר, אל תחשבו אפילו להתקרב לבר. האלכוהול הזול שימזגו לכם שם לא יאפשר לכם להימלט בקרוב מהזירה, שכן את האוהל שלהם הם תקעו בשדה בין שני שטחי אש, שגם במצב פיכח לא הייתם מצליחים לנהוג החוצה ממנו. וזה עוד כלום לעומת ההלם שתקבלו למראה פרצופכם המבוהל על המגנט האופנתי שיחלקו לכם ביציאה.
למחרת, כשתקבלו סמס קבוצתי שמודה על מתנתכם הנדיבה, אחרי שהזוג הטרי לא ישן כל הלילה, וקילל את האורחים הקמצנים (של הצד השני), תחשבו שהייתם צריכים לתת פחות. אחרי הכל, לא תהיה להם הזדמנות להחזיר.
והם, כשייצאו לירח דבש לשלושה ימים בתורכיה במקום לשיט במלדיבים המתוכנן, יבטיחו לעצמם שאת הברית הם כבר יעשו בבית. של הדודה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
