"רבי, רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות?", נשאל רבי יוסי בן קסמא במסכת אבות. התשובה שנתן מפגישה אותנו בצורה ברורה עם סדר העדיפויות היהודי שצריך להיות בעולם: רוחניות המלווה בחומריות אפשרית, אך עיסוק בחומריות בלבד מסיח את לבנו.
העונה השנייה של סדרת הטלוויזיה "מסודרים"
מוקרנת החל מהשבוע בערוץ 2, וזו סיבה ראויה לבחון שוב את מקומם של החומריות והרוחניות, והדרך לגשר בינהם בעולם הזה. מה שברור הוא שב"מסודרים" אין ממש ניסיון כזה - הרצון לעושר ורכוש חומרי, כפי שמופיע בסדרה, מציג עולם תאוותני, ייצרי ובעייתי.
הסדרה היא דרמה-קומית ישראלית המספרת את סיפורם של ארבעה חברים שמוכרים את הסטארט-אפ שלהם, "ג'ימלאיה", לתאגיד אמריקאי בסכום של 217 מיליון דולר. העלילה מבוססת על סיפור מכירת חברת מיראביליס הישראלית, ממציאת תוכנת ה-ICQ, לחברה האמריקנית AOL בשנת 1998. במהלך הסדרה מצליחים הארבעה להגשים את הפנטזיות החומריות שלהם - מרכישות נדל"ן וקניית מכוניות יוקרה, ועד תענוגות האלפיון העליון, אך עדיין נאבקים בדרכם אל האושר בחיים.
החיפוש אחרי האושר מתמקד בסדרה בהיבטים חומריים בלבד: כסף, דיור ורכב. אף החיפוש המתמיד אחרי נשים ממקד אותנו, הצופים, בהבנה כי כמעט כולן מהוות סוג של רכוש לארבעת החברים ושבסיס הקשרים ביניהם לנשים ולילדים שבחייהן הוא לא בהכרח אנושי וחם.
סצינה מהעונה הקודמת (פרק 10) תמחיש עניין זה במדויק. ברלד עושה טובה לתומר ושומר על יהונתן, ילד צעיר. השניים יושבים במסעדה ומשנדרשים לשלם על מה שאכלו מסתבר כי יש לשלם רק במזומן ולא בכרטיס אשראי. ברלד מציע להשאיר ערבון לבעל המסעדה כדי שיוכל ללכת להוציא כסף בכספומט הקרוב. הדו-שיח בין בעל המסעדה וברלד מבטא נאמנה את הזהות המוחלטת בין ילד וכסף, לפי גישתו של ברלד ושל הסדרה כולה. הוא אינו יכול להשאיר את כרטיס האשראי כערבון, כיון שהוא זקוק לו כדי להוציא כסף מזומן, ולכן הוא מציע להשאיר את הילד כערבון. ילד=כסף. רצף העניינים משכיח את הילד במסעדה והוא מצלצל לאמו בעזרת בעל המסעדה הערבי שגורם לאמו לחשוב שהילד חטוף...
הסדרה מציגה את החלום האמריקני, שבו הצלחה משמעותה הצלחה כלכלית, והשתקפותו בחברה הישראלית. הקשרים האנושיים מתנקזים למשפך חומרי בלבד, ונשפטים על פי אמת מידה זו. רף הריגוש עולה בכל פעם לרמה גבוהה יותר ואם נשפוט על פי הפרומו שרץ כבר עכשיו לקראת העונה השנייה, מכוניות פאר הן כבר 'פאסה' ומסוקים ויכטות הן החלומות הנכספים והממומשים.
נחזור לרגע לסיפורו של רב יוסי בן קסמא (מסכת אבות, פרק ו' משנה ט'), שהיה מגדולי דורו של רבי חנינא והרביץ תורה בקסירין שבצפון הארץ, וקיבל הצעה לבוא לדור בעיר שבה אין תלמידי חכמים - כדי לחיות שם וללמד תמורת כסף רב. והוא השיב: "בני, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה, לפי שבשעת פטירתו של אדם- אין מְלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא
תורה ומעשים טובים בלבד".
אם מערבים שיקולים נוספים, אז ייתכן שהיה צריך רבי יוסי ללכת למקום המבוקש ללא הכסף - כיוון שמישהו צריך ללמד גם שם, אך המשנה מעמידה את הנושא המרכזי סביב הפיתוי של כסף, זהב ואבנים טובות מול מקום של תורה.
אם יש סממן ישראלי בסדרה, להבדיל מהחלום האמריקאי הממומש, הוא השחצנות והסחבקיות הישראלית מטובלות בהרבה הומור, דבר הגורם להרבה מאוד אנשים לאהוב את הסדרה ולהתחבר אליה. הדמויות, שלכל אחת מהן איפיון קבוע, יכולות להיות ה"שכן ממול" ולכן כל אחד מתחבר לזה. אך אל לנו להיסחף בשאיפה להיות מסודרים בחיים במובן הכלכלי, כאשר במובן הערכי אנו עלולים למצוא עצמנו "מסודרים" ללא תקנה.
- ציפי קלר, מרצה לחינוך ולתקשורת במכללת הרצוג - גוש עציון, תרצה מחר (יום ב') על חינוך לצפייה ביקורתית בכנס עמדו"ת בנשוא התקשורת והציבור הדתי.
