לפהק עם קיציס

יש הרבה דברים שמותר לתכנית לילה להיות: מותר לה להיות מטופשת, מגוחכת, וולגרית, שלוחת רסן, מעליבה, דבילית, אינפנטילית, אנרכיסטית וכ'ו. אבל יש דבר אחד שאסור לה להיות וזה – משמימה. אין בכוונתי לפגוע ברגשותיהם של החברים קיציס ופרידמן שמעלליהם לרוב חביבים עלי מאוד, אבל הפעם, בספיישל חנוכה עם השניים ששודר אמש בערוץ 2, זה פשוט לא קרה.

ראשית, אם זכרוני אינו מטעה אותי, אי שם בטווח שלושת השנים האחרונות נעשה ספיישל של טל ברמן, מתחרה העבר, על אותו נושא ופחות או יותר באותה מתכונת – בחירות של הגבר של המדינה, נושא נפלא וחשוב כשלעצמו. בחייכם, טל ברמן אמנם כבר לא איתנו, אבל הצופים, מה לעשות, הם כנראה אותם צופים ובמחשבה טיפה יותר מאומצת אפשר היה להימנע מחקיינות מובהקת כל כך, או שמא היה זה ציטוט פוסט מודרני על טקסט קלאסי?

קצת כבוד

יש לציין שהמועדים לתואר הנכסף היו בהחלט ראויים למועמדותם: אשר טייץ (שם עט), שזכה לתהילה על כך שנהג להופיע בכל המסיבות ברחבי הארץ לבוש בטייץ, האופנוען בני בייקר – אה יידישע הל אנג'על, כפיל רזה, אומלל ומרוט במיוחד של אלוויס ואקדוחן מזדקן, ששמו, יסלחו לי הקוראים, פרח מזיכרוני.

השופטות שהובאו לצורך ההכרעה הגורלית ראויות להשתתף בתחרות מקבילה לנשים לא פחות מהמועמדים הגברים – פנינה רוזנבלום, אפרת רייטן וצופית גרנט. היו רגעים בהם התעוררתי מנמנומי על הספה והלב נחמץ מצער – בעוד רייטן וגרנט הפגינו מודעות למינוני הדביליות הגבוהים של התוכנית, היתה פנינה מזועזעת עד עמקי נשמתה. אמנם בחורה שפניה לעניינים ברומו של עולם כקוסמטיקה ופוליטיקה לא יכולה להרשות לעצמה להיות בררנית בבחירת התוכנית במוכנות לארח אותה, ובכל זאת - מה זה היה צריך להיות? נכון הוא שאחת ממגמות התוכנית הזאת (כמו רוב תכניות האירוח) היא לייבא אזרחים עקומים, פיסחים, גידמים ועילגים אך תאווי פרסום, ולנצל את תאוותם הבלתי נשלטת לשעשוע ההמונים, אבל קצת כבוד לאושיית תרבות כרוזנבלום זה לא מה שיקבור לכם את הרייטינג!

פיהוק מתמשך

האשה ישבה זקופה ממש כפי שלימדו אותה מן הסתם בקורס לטיפוח החן של קארין דונסקי ונאלצה להישמר פן תיפול עליה פיאתו המטופשת של פרידמן בתפקיד יהודה המכבי/שמשון הגיבור או, מה שגרוע אלפי מונים, שלא יכנסו יחד איתה לפריים אשכיו העטויים תחתוני כותנה, אותם לא פסק מלחשוף תחת הטוניקה התקופתית שלו. היא נשמה לרווחה רק כשלאולפן פרץ מוטי גלעדי, בלוויית רקדניות בבגדי גוף נוצצים, כנראה למטרת יחסי ציבור למופע שלו. ממש כמו פנינה, גם גלעדי, מוגן בתמימותו נוסח הסבנטיז, לא לגמרי עמד על טיבו של קן הצפעונים השינקינאי אליו נקלע, ונאלץ לבצע משהו דמוי דואט עם פרידמן, שזייף בפאלצטו גועלי ובכלל התנהג נורא ואיום.

אך אלה הם ההיי לייטס של האירוע הטלוויזיוני הזה. לרוב התנהל הכל בעצלתיים וקיציס, שנראה לחוץ מדי ונרגש לא פחות, כנראה מגודל המעמד, בכל זאת – ספיישל חנוכה, לא הצליח להתרומם באמצעות החן הרגיל שלו מעל השיממון הכללי. גם אורכה החגיגי של התכנית לא היטיב איתה, כך שרגעי השיא, בהם זכה אשר טייץ בתואר הנכסף ושאר המועמדים נגררו מוכי יגון אל מאחורי הקלעים, נבלעו עמוק בתוך הפיהוק האחרון לערב זה. בקיצור, בפעם הבאה תשתדלו יותר לפני שישלפו עליכם מהנפטלין את ברמן ואז ביי ביי טלוויזיה ותתחילו להיטלטל ברחבי הארץ להופעות מכורות לוועדי עובדים ולקיבוצים. חג שמח.