שתף קטע נבחר

אני יוצאת למסע של חיי: לעשות ילד לבדי

תמיד קיוויתי שאקים משפחה לפי המודל הפשוט: אמא, אבא וילד. פגשתי את אהבת חיי, נישאתי לו והאמנתי שמה שיש בינינו יימשך לנצח. במובנים רבים האהבה שלנו לא גוועה מעולם, אבל האהוב שלי מת. לא רציתי אהבה חדשה, אבל רציתי להיות אמא

אני יוצאת למסע שיש לו מטרה ותכלית, אבל בעיקר - יש בו תקווה. תקווה לחיים חדשים, לאהבה ללא תנאים, לילד משלי.

 

המסע הזה מלווה בהמון התלבטויות ושאלות. אין לי תשובה לכולן, מה שמניע אותי הוא הידיעה שאני אדם אמיץ ושעמדתי בפני נסיונות לא פשוטים ויכולתי להם. אני בוחרת בדרך לא פשוטה, שיום אחד אולי תעורר לא מעט תהיות, אבל אני מאמינה בדרך הזאת. זו הדרך הכי נכונה בשבילי.

 

תמיד קיוויתי שאקים משפחה לפי המודל הפשוט: אמא, אבא וילד. היו שנים שהיה כמעט בטוח שכך יהיה: פגשתי את אהבת חיי, נישאתי לו והאמנתי שמה שיש בינינו יימשך לנצח. במובנים רבים האהבה שלנו לא גוועה מעולם, אבל האהוב שלי מת. הוא מת בזרועותיי, והמילים האחרונות שלו היו "אני כל כך אוהב אותך". אין מילים שיתארו את כאב האובדן, אין שעון שיכול למדוד את כל הרגעים שהתגעגעתי ושקיוויתי שיקרה איזה נס ואתעורר אל החיבוק שלו. רציתי להיאחז בו בכל דרך אפשרית, חי או מת.

 

כשחזרה אליי יכולת הדיבור אחרי ההודעה הרשמית על מותו, ביקשתי לשמר את זרעו, כדי שיום אחד אוכל ללדת את הילד שכל כך רציתי. הייתי חייבת להיאחז בתקווה הזאת, רציתי זיכרון חי לאהבה הגדולה שאבדה לי. אבל כשנפגשתי עם הרופא שביצע את הפעולה, הסתבר לי שהסיכויים שאצליח להרות ממנו קלושים. אז איבדתי אותו שוב.

  

כל מה שרציתי היה למות ולהצטרף אליו

בבת אחת קרסו כל התקוות שלי לנחמה. כל מה שרציתי היה למות ולהצטרף אליו, הייתי מוכנה לעשות כל דבר, ובלבד שאראה אותו שוב. בהתחלה עוד ראיתי אותו בחלומות, אבל מרגע שניסיתי להגיע אליו, הוא הלך והתרחק. מעולם לא הרגשתי כל כך נטושה, כל כך תלושה מהעולם. זה היה כאילו עפתי לעולם אחר לגמרי, ובכל זאת התהלכתי גם בעולם הזה.

 

כל אשה או גבר עם תינוק, כל אשה בהריון, כל זוג אוהבים הזכירו לי את האובדן שלי. לא יכולתי לשאת את הגעגוע הזה, את הכמיהה למה שהיה יכול להיות לי. לא רציתי בן זוג חדש, לא רציתי אהבה חדשה, לא רציתי לחכות יותר, אבל רציתי להיות אמא. ויום אחד, כשהייתי בדרך לחתונה של קרובים, פתאום החלטתי. בבת אחת משהו התברר לי - אני הולכת להיות אמא, לא משנה באיזו דרך.

 

התלבטתי המון האם בכל זאת לנסות להרות מתוך זרעו של בן זוגי, או לוותר ולהיעזר בתורם. ניסיתי ללמוד את הנושא מכל כיוון אפשרי, לשקול את כל הנסיבות. לכל אחת מהבחירות היו מחירים שהייתי צריכה לשלם, לכל בחירה היו מחירים שהילד שיוולד לי ייאלץ לשלם. החלטתי לתת לגורל לבחור בשבילי.

 

תשעה חודשים של התלבטויות התנקזו אל היום שבו החלטתי להיות אמא ויהי מה. קבעתי תור לרופא פיריון.

 

בהתחלה הרגשתי אבודה בין כל הרופאים

לא קל להגיע לבד למרפאות פיריון, לבדיקות, לאבחונים, לוועדות בירוקרטיות. כשיש בעיות פוריות אצל בני זוג, העובדה שבן הזוג שלך נמצא איתך שם, יכולה להרגיע, להקל על החששות, אחרי הכל, תמיד קל יותר בשניים. אבל החלטתי לדבוק בתקוות שלי גם ללא שותפי גורל. בהתחלה הרגשתי אבודה בין כל הרופאים שהייתי אמורה ללכת אליהם, לכל אחד דעה משלו, שיטות טיפול משלו ובעיקר - אבחנות משלו.

 

כשהכל תקין אצלך, את הולכת לפי המלצות ואינטואציה. אבל כשדברים מסתבכים, כשיש קשיים לא צפויים, זה מבלבל,  ואת מתחילה לחפש רופא שיידע בעיקר לספק תשובות שירגיעו אותך.

 

יש גם רגעים מצחיקים: בבנק הזרע התבקשתי לבחור תורם על פי צבע עור, שיער ועיניים, על פי גובה, מוצא, השכלה ולפעמים מציינים בפנייך גם תחביבים. כולנו רוצות ילד עם אייקיו של מהנדס טילים ושיראה כמו כוכב קולנוע. קצת קשה לצפות את אלה מתוך רשימה כל כך מצומצמת של תכונות, אבל משהו בסופו של דבר התחבר אליי. זה רגע מרגש. זה מוזר, כי מסבירים לך שבסך הכל מדובר ב-23 כרומוזומים שאת מקבלת כתרומה, וכל השאר נתון בידייך. זו סיטואציה כל כך טכנית, כמו לבחור מכונת כביסה או מקרר, אבל זה הולך להיות הילד שלי. כשאת בוחרת בתורם, את בוחרת באבי ילדייך. זו בחירה מרגשת, פתאום זה מתחיל לקרות.

 

סוף סוף בחרתי רופא, בחרתי מרפאה, עשיתי את כל הבדיקות ונקבעה לי תוכנית טיפול. עד אז קראתי כל מה שאפשר, חקרתי את כל מי שאני מכירה וחשבתי שאני יודעת הכל, שאני מוכנה.

 

ביום המיועד התחלתי לספור שבועות, עשיתי רשימת קניות, מצאתי את עצמי מתלבטת באיזה צבע לצבוע את הקירות כך שיתאים לשני המינים. מבחינתי, אני יוצאת מבית החולים בהריון. לא משנה כמה הכינו אותי שנדרשת כאן המון סבלנות, שזה לוקח זמן ולעתים יש אכזבות, החלטתי שבאותו יום יתרחש הריון.

 

אבל רגע לפני שעליתי על הכסא, הבנתי. פתאום כל המחטים והצילומים והמבחנות מקבלים צורה של תינוק. זה רגע מפחיד, זה לא משהו שחושבים עליו כשמנסים להרות בדרך הטבעית. בדרך הטבעית אין שבועיים של המתנה מורטת עצבים, אלא סקס בימים הנכונים. להרות מתרומת זרע זה הדבר הכי לא סקסי שיש, זה הליך רפואי. יש רגעים שזה הופך אותך קהה, את מנסה לא לזכור שילד זה בדרך כלל פרי של שני אנשים אוהבים. אי אפשר להתאהב ב-23 כרומוזומים.

 

האימייל של אלה


 

 

* שם בדוי, הסיפור אמיתי. הכותבת אלמנה טרייה, בת 35.
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
כמו לבחור מכונת כביסה או מקרר
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים