מותר לעשות "שלום זכר" בשבת בבוקר?

שאלה:

האם יש מניעה לקיים את מסיבת ה"שלום זכר", בשבת בבוקר? (ברוך, אזור השרון)

הערה: מאחר שבשבתות הקיץ מסתיימת ארוחת ליל שבת בשעה מאוחרת. כאשר מתקיימת לאחר מכן מסיבת "שלום זכר" לרגל הולדת בן, כנהוג, נמנעים רבים מלבוא בגין השעה המאוחרת, ואלו הבאים, עושים זאת בחוסר רצון, וכדי לא לפגוע במארח. 

תשובה:

ברוך שלום,

א. כדי לענות על שאלה זו, יש לעיין במקורות וטעמי המנהג (שהוא רק לעדות האשכנזים). בגמרא מסופר: "רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן, ואמרי לה לבי ישוע הבן" (ב"ק פ, א). כלומר, מספר חכמים הגיעו יחדיו למסיבה הקרויה "שבוע הבן", ויש אומרים שזו הייתה סעודת "ישוע הבן".

נחלקו המפרשים באיזו מסיבה מדובר: רש"י פירש כי "שבוע הבן" הוא "ברית מילה על שם שעברו עליו שבעה ימים", ו"ישוע הבן" הוא "משתה שעושין לפדיון הבן בכור". בעלי התוספות דוחים את פירושו של רש"י לישוע הבן, ומבארים שהכוונה היא "שנולד שם בן, ועל שם שהוולד נושע ונמלט ממעי אמו... נקט לשון ישועה, והיו רגילין לעשות סעודה". כלומר זו סעודת הודיה, על נס הלידה הבריאה. לא מפורש בדבריהם מתי עשו סעודה זאת.

ב. רבי ישראל בן פתחיה איסרליין, מגדולי רבני אשכנז במאה ה 15, מזכיר בספרו (תרומת הדשן, רסט) לראשונה את המנהג של הסעודה בליל שבת: "אנו נוהגים עכשיו לאחר שנולד זכר, נכנסין לשם לטעום בליל שבת הסמוך ללידה, דהיא סעודת מצוה... וקבעה בליל שבת בשעה שהכל מצויין בבתיהם". כלומר - זוהי הסעודה שעליה דיברו בעלי התוספות, ונקבעה בליל שבת משום שזה הזמן הנוח לאנשים.

ג. כדעה זו כותב הרמ"א להלכה: "עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר, נכנסים אצל התינוק לטעום שם, והוא גם כן סעודת מצוה". (יורה דעה סימן רסה, יב) הט"ז מסביר את עיתוי הסעודה בליל שבת: "דאז הכל מצויים בבתיהם וזה ישוע הבן". (שם, ס"ק יג). הוא מביא עוד שני הסברים לסעודה:

הראשון מהמדרש לפיו "ר' לוי אמר, משל למלך, שגזר ואמר: כל אכסנאין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונא תחילה, כך אמר הקב"ה: לא תביאו לפני קורבן עד שתעבור עליו שבת, שאין ז' ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת" (ויק"ר אמור כז). אגב, לפי ההסבר הקודם לא צריך להיות הבדל בין זכר ובין נקבה, ואילו להסבר המדרש, מדובר דווקא על זכר שמלים אותו.

הסבר שמובא על-ידי הט"ז, בשם בעל ה"דרישה": "מה שנוהגים בשבת לבקר אצל התינוק הנולד - שהוא אָבֵל על תורתו ששכח", כוונתו לדברי הגמרא, המתארת את מצב התינוק במעי אמו; "ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו... ומלמדין אותו כל התורה כולה... וכיוון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה" (נדה ל, ב). לטעם זה גם מובן המנהג שאוכלים עדשים (או חומוס "ארבעס") שאלו הם מאכלי אבלים.

ד. טעם נוסף מובא באחד הראשונים, הקושר גם כן סעודה זו לברית המילה, וזו לשונו: "שמי שמל את בנו משלים עם כל שונאיו, וקורא אותם לאכול ולשמוח עמו, כדי שיברכוהו ולא יקללוהו, וגם מתקבצים כל הקהל בליל השבת ובליל השמיני, ואח"כ (בליל השמיני) בא הסנדק ונותן מעות ליולדת, ואחר כך כל אחד, נותן לפי מעלתו, ומנהג זה נהגו כדי ליתן לעניות, שלא תבושנה בלקחן מעות מיד אנשים ונשים". (ארחות חיים ח"ב הלכות מילה).

ה. מכל מקום, לפי כל הטעמים הללו, אין הסבר לקיום הסעודה דווקא בליל שבת, אלא בגלל ש"אז הכל מצויים בבתיהם". ואולם, אחד הפוסקים האחרונים כותב: "ובאמת אין המנהג בסעודה (בליל שבת), רק בטעימת פירות וקורין זה בן זכר, ולמחרת בשבת אחר התפילה

נכנסים אצל היולדת, ליתן מזל טוב, וקורין לזה שלום זכר, ונוהגין שלא לטעום כלום, ואומרים שזהו מתקנת המדינה, לבלי להכביד על הבעל ברית" (ערוך השולחן יורה דעה סימן רסה , לז), משמע שבמקומו היה המנהג לביקור המשפחה, גם בשבת בבוקר.

סיכום: מכל הדיון עולה, שאין סיבה מהותית הקושרת את מנהג ה"שלום זכר" דווקא לערב שבת, אלא העובדה שזה זמן נוח לאנשים, מכיוון שהם מצויים בבתיהם, כך שכולם יוכלו לבוא ולכבד את המזמינים. ממילא, בשבתות הקיץ כאשר סעודת ליל שבת מסתיימת מאוחר, וקשה מאד לבוא בשעה מאוחרת המכבידה על האנשים, וגם מונעת רבים מלבוא - אין מניעה לקיים את המנהג בשבת אחרי התפילה, וכפי שהיה נהוג במקומו של ערוך השולחן.

ומי שירצה יוכל בליל שבת לאכול עם בני ביתו קטניות, ולקיים בזה את המנהג של ימות החורף... (משיב: הרב שמואל שפירא)