קולות האוהדים: צהוב נגד ירוק, ראש בראש

הערב נדע מי תהיה אלופת המדינה לעונת 2008/09. כולם ציפו לסופר קלאסיקו בין מכבי תל אביב להפועל ירושלים, כמעט קיבלנו גמר בין מכבי חיפה לגלבוע/גליל - ובסופו של דבר יעלו הצהובים מתל אביב והירוקים מחיפה לקרב על התואר. ביצעים ינסו 11 אלף אוהדים לדחוף את קבוצותיהם לפודיום. הנה מה שיש להם לומר, רגע לפני שהכל מתחיל.

פיינל פור 2009 ב-ynet

• על ספסל הניתוחים: בחזרה לגבולות 66'?
• מכבי ת"א בזירת הפשע: מסיבת סיוט?  
• גרין: "רעבים לאליפות", קוז'יקרו: "רוצים עונה חלומית"
• הלחץ של מכבי, הדיקסון של חיפה / מוטי דניאל
• ירושלים - גליל: קרב מדכא על הכרטיס ליורוקאפ 

Be Like Derrick / סהר רחמים

357 ימים עברו מאז אותו ערב שבו איבדנו את תואר האליפות, 8,568 שעות שבהן היינו כאחת הקבוצות - בלי שום תואר ובלי המעמד הרם לו זכינו עשרות שנים. פשוט היינו מכבי תל אביב. פתאום כולם 'יצאו מהחורים', כל אותם אנשים שחיכו לרגע הזה ושמחו לאידנו. אנחנו, האוהדים האמיתיים ששמחים בהצלחתנו ולא בכישלונם של האחרים, ממתינים שנה שלמה ליום הזה, שבו תיגמר החגיגה של האחרים והכל ישוב על מקומו בשלום.

אוהדי מכבי ת"א. "חזרנו להיות כאחת הקבוצות" (צילום: AFP)

הגמר לא יוכרעו בהגנה או בהתקפה. הוא יוכרע על פי גודל הלב של כל שחקן ושחקן. אנחנו, האוהדים, ניתן את הקול והכל ביציע ומצפים מהשחקנים שלנו להיות ראשונים לכל כדור, מלאי רצון בהגנה. עליהם להוכיח, אחת ולתמיד, שהיו ראויים ללבוש את החולצה הצהובה. שלט אחד, שייתלה הערב במרומי שער 7, בעצם ילמד את שחקני מכבי מהי התורה כולה על רגל אחת - Be Like Derrick. אז כמו שאמר גור שלף, קחו דוגמה.

אלוהים לובש ירוק / יובל קאופמן

יום שלישי בצהריים. אני מגיע לתחנת הרכבת לכיוון תל אביב ועדיין לא מעכל את מטרת הנסיעה. פוגש אוהדים שעד לא מזמן נחשבו, יחד איתי, למשוגעים לדבר הנקרא כדורסל בחיפה - ועכשיו כולנו ארוזים עם מיטב האביזרים בדרך לפיינל פור. אפילו אנחנו צריכים עוד להתרגל לציוות בין המילים 'מכבי חיפה' ל'פיינל פור'.

כשנכנסנו להר הגעש בנוקיה, עדיין ניסינו לעכל את גודל המאורע. נזכרנו שרק לפני כמה שנים עוד הכרחנו את עצמנו לצעוק 'ירוק עולה' לקבוצה מוזרה לבושה בכחול בשם מ.כ. חיפה, שנודעה בעיקר בירידות הליגה התכופות שלה. הרי רק לפני שנתיים קפצנו כמו משוגעים באולם הכדורסל בקרית אליעזר בקרבות איתנים מול הפועל גבעתיים והפועל בית אליעזר. רק לפני שנה שוטטנו בתחתית הליגה השנייה ובפוטו פיניש מדהים עקצנו את אליצור נתניה.

ועכשיו? עכשיו אנחנו מסתכלים לצלחת האליפות בגובה העיניים. אתה מגיע לכל משחק לאורך כל השנה, רואה את הנצחונות הדרמטיים ואת המשחק ההגנתי וחורק שיניים, חוזר עם דמעות אחרי הפוקס של בריאן טולברט ואחרי אובדן הגביע.

אוהדי מכבי חיפה. "אפילו אנחנו עוד צריכים להתרגל" (צילום: אלי אלגרט)

יממה אחרי הניצחון הגדול על הפועל תל אביב בכדורגל, הר הגעש בירוק מתפרץ

ביד אליהו. כמו לבה שפורצת בסערה, היא משאירה אבק לירושלמים ההמומים - שעם כל הניסיון שלהם לא מבינים מאין הגיע הסופה הירוקה. גם כאשר הם הראו ניצוצות של חזרה, ידענו עמוק בלב שזו רק חולשה רגעית ירוקה ולא יכולת אדומה מזהירה. השיוויון וההארכה הראו מה לב ירוק, גדול, פועם ונושם מסוגל לעשות.

את מכבי תל אביב ראינו רק לפני שנתיים בטלוויזיה ופינטזנו על מפגש איתה ברוממה, ופתאום הצהובים כבר לא נראים כל כך מפחידים. השבוע הוכחנו לתל אביבית אחרת, זו האדומה מהכדורגל, מי זו מכבי חיפה - עכשיו בואו נוכיח לתל

אביבית הצהובה והשנואה שהשנה אלוהים לובש ירוק. את הדאבל נשלים כבר בשבת.