יחסים מסוכנים

אנחנו לא מתחילות את היום בלי לקרוא את הידיעות שלהם, ולא מסיימות את השבוע בלי שיחת רכילות טובה סביב שולחן השבת. אז לא הגיע הזמן שניתן את הכבוד הראוי לאנשים העוסקים במלאכה?

"אנשים נוטים לזלזל ברכילות וברכילאים, אבל שוכחים שזה הדבר הראשון שקוראים אותו בעיתון", אומרת העיתונאית אדוה מלמד, בעלת הטור "שליחות קטלנית" במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות". "פעם פנה אליי פוליטיקאי בכיר מאוד, אדם שמופיע כל יום בעמודים הראשונים של החדשות, אחרי שפרסמתי עליו אייטם קטנטן ברכילות. הוא סיפר לי שהוא כבר הרבה שנים בפוליטיקה, אבל כמות הטלפונים שהוא קיבל בעקבות הידיעה שלי הייתה מטורפת".

את מרגישה שלפעמים מזלזלים בך כי את רכילאית?

"לא נתקלתי בתגובות כאלה, לפחות לא בפניי. בגדול רכילות זו עיתונות לכל דבר. אם כתב חדשות צריך להתעסק בשלושה־ארבעה אייטמים בשבוע, כתב רכילות טוב צריך לתפור 25 ידיעות בשבוע, לכתוב אותן, להצליב מקורות ולקבל תגובה. זו עיתונות לשמה".

מי מחשיב אותם כשיא אישי? בר וליאו (ספלאש)

עם חברים כאלה...

תכניות הריאליטי, המציצנות הטלוויזיונית, הזמינות של המצלמות בכל מכשיר דור שלישי ובעיקר תחושת חוסר הדיסטנס בין עם ישראל לסלבריטאיו, הפכו את מדורי הרכילות בעיתונות המודפסת ובאינטרנט למדורים הכי נקראים בעיתון, והתחרות על אייטמים מעדכנת את כלליה על בסיס יומי.

הזמינות של כוכבי האינסטנט, ההדלפות של "מקורבים" ובעיקר הדרישה מקהל הקוראים לעוד ועוד מהצהוב־צהוב הזה, הביאו להתפתחות של תעשיית רכילות המאיימת לגבור על מה שנחשב כ"עיתונות רצינית" ואף להתערבב בה. כיום כל עיתון כלכלי, מוסף יומי או חינמון שמחולק בתחנות הרכבת מתבקש לספק לקוראיו את ליטרת הבשר, ובליווי תמונות חושפניות אם אפשר. גם העוסקים במלאכה - כתבים וצלמים - נאלצים להתאים את עצמם לביקוש וליצור מדורים שנונים, עוקצניים וחושפניים יותר. הם גם מנהלים מערכת יחסים אמביוולנטית עם מושאי הסיקור שלהם, שמקללים את עבודתם מעל דפי העיתון ואז רצים להתחנף בסלולרי ולבקש להכניס תמונה שלהם פלוס אייטם, כטובה בין חברים.

"יש לי חברים סלבריטאים", אומר שי פרץ, כתב החברה של המגזין "פנאי פלוס", "אבל גם יש לי בעיה עם ההגדרה של חברים במקצוע הזה. אני יודע שמעצם תפקידי אני נמצא בעמדת כוח, שמושכת אליה הרבה בעלי אינטרסים ואנשים שרוצים בטובתי. אבל אני גם מודע לעובדה שאם יבוא יום שבו אצטרך או ארצה להחליף תפקיד, הרבה מהחברים האלה ימצאו את דרכם החוצה ממערכת ה'חברים' שלי, כך שלא צריך לקחת את זה כל האינטראקציה הזו ברצינות מדי".

ובכל זאת, זה לא מחמיא לאגו שמפורסמים רוצים בטובתך? מתקשרים להתחנף?

"היו כמה אנשים שהפתיעו אותי בעסק הזה לטובה והתחברתי אליהם ברמה האישית, אבל אי אפשר להיות חברים של כולם ואני גם לא רוצה. יש לי מספיק חברים טובים מהבית, תודה. חייבים להבין שלפעמים אנשים יבקשו לנצל את הקשר שלהם איתך: 'אל תכתוב את זה', 'תגנוז את הסיפור ההוא'. אם הייתי חבר של כל מי שרוצה להיות חבר שלי, לא הייתי יכול לעשות את המדור".

גם צחי קומה, כתב הבידור והחברה של "ידיעות אחרונות", מספר על יחסים קרובים עם מפורסמים בגבולות המקצוע: "מתוקף תפקידי אני לוקח חלק נרחב בעמודי החדשות ובפרויקטים של העיתון. זה משליך על כך שאני מחויב לשמור על קשרים נורמליים עם המפורסמים של ארצנו".

חברים קרובים יקבלו אצלך יחס מועדף בעיתון?

"חס וחלילה. אני לא מטפח קשרים עם אף אחד מהם. אמנם אני חבר קרוב של חלקם, אבל יש גבול דק. אני קורא להם 'כפרה' ו'נשמה', אבל אני לא אצא למסיבה פרטית שלהם. אלא אם כן הם היו חברים שלי עוד לפני שהייתי כתב, ויש כאלה, כמו מרינה קבישר, מיכל ינאי ונדב אבוקסיס שאני יודע שהם היו איתי לפני התפקיד ויהיו אחרי התפקיד".

החתן לכלה שם טבעת. עינב בובליל ואלי בנישתי (צילום: רועי חביב באדיבות "פנאי פלוס")

סקופים לארוחת הבוקר

למרות התדמית החלקלקה שיש לרכילאים, המוכשרים שביניהם באמת גאים בתפקידם ובעיקר בסקופים שהשיגו וחשפו לפני המתחרים. נכון שלא מדובר במדיניות הגרעין האיראנית, אבל בעולם שבו אסקפיזם הוא המלצה רפואית, כל ידיעה ראשונית זוכה להערכת הקולגות.

"אני חשפתי את החתונה של עינב בובליל", אומר קומה, "וגם את זה שקרן פלס מתחתנת ושאורנה בנאי הוסיפה לחיק המשפחה עוד ילדה, את שיפוץ השיניים של ציפי לבני ואת החבר החדש של לימור לבנת. גם כל ההריונות שהיו פה לאחרונה הופיעו לראשונה אצלי".

ומה בנוגע לקווים אדומים? קומה מוסיף: "אני לא אפרסם טיפולי הפריה של זוגות וניסיונות להביא ילדים לעולם. היו מקרים כאלה שידעתי עליהם, ובחרתי לא לפרסם עד שזה יהיה ודאי. בכל זאת, צנעת הפרט חשובה לי. גם לא אכתוב על ילדים של מפורסמים בלי אישור המפורסם".

גם לפרץ יש תיבת שרצים מכובדת, כמו החזרה של אקי וסנדי מהוליווד והפרסום הראשוני שבר רפאלי ולאונרדו דיקפריו ביחד - "מה שאני מחשיב לשיא אישי", הוא אומר.

איך מגלים דברים כאלה? איך משיגים את המקורות?

"יש לי רשת מקורות ענפה ונזילה עם הרבה אינטרסים. יש הרבה מקורות שהם של סגירת חשבונות. 'שכנים של' שמתקשרים לספר איך הסלב חתך אותם בחניה או עקף בתור. היה איזה שכן שגר ליד סלבריטאית מאוד מפורסמת שעשתה לו חיים קשים. הוא היה מתקשר אליי היסטרי שהיא חוגגת כל הלילה, שהיא דיווה, שהיא מקללת אותו. יש לי גם מקורות שהם אנשים בכירים בחייהם של הסלבס – עורכי דין, רופאים".

מה האינטרס שלהם להדליף אייטמים?

"היצר המגלומני שטמון בכל אחד מאיתנו: לראות בעיתון ידיעה שאנחנו תרמנו לה, שעשינו משהו, שהשפענו. לפעמים זה סוג של פרסומת למקומות או לאנשים, תשומת לב. כל אחד והמניע שלו".

מה הקווים האדומים שלך?

"אני לא עושה אאוטינג (הוצאה מהארון – ה"ר) לאף אחד, זה לא המקום שלנו לבוא ולהצהיר הצהרות, בייחוד אם זה נעשה בחדרי חדרים. אם מישהו הלך עם בן הזוג שלו במקום ציבורי וכמה אנשים ראו אותו, זה כבר סוג של הצהרה מצדו ואז אפרסם. אני גם לא כותב על שימוש בסמים או ג'וינטים שמישהו עישן באיזו מסיבה. לא אכתוב שום דבר שיהרוס למישהו את החיים. פה זה לא הוליווד, אני לא מקבל מיליון דולר על כל אייטם, ולא שווה לי להחריב למישהו את כל מה שהוא בנה רק בשביל עוד כמה שורות בעיתון".

מי הראשון שגילה על החתונה? קרן פלס והחבר (ענת מוסברג) 

מלמד, שחשפה את הגירושין של מיכל ואסף אמדורסקי ושל רבקה מיכאלי ובעלה, את הפרידה של קובי אוז מאשתו ואת הדייטים הראשונים של רן דנקר ונינט טייב ושל אייל גולן ואילנית לוי, מסכימה שבניגוד לשמועות – לרוב הרכילאים יש מצפון מפותח: "לכל אחד מאיתנו יש קווים אדומים משלו, שהוא מפתח במהלך הקריירה. אני לא אכתוב על בגידות אלא אם כן זה מהודק מכל הצדדים, ולא אוציא אנשים מהארון. היו מקרים שידעתי דברים אבל ביקשו ממני לא לפרסם, ולא פרסמתי. לא אכתוב משהו שיהרוס למישהו במקום העבודה שלו או משהו שיוביל לגירושין".

נתקלת פעם באיומים בתביעות?

"כולנו נתקלים בזה, אבל צריך לדעת איך לעבוד. אם תעבוד על ידיעה טוב ותאטום אותה מכל הכיוונים כמו שצריך לעשות – תיקח תגובות מכל הנוגעים בדבר ותנקוט משנה זהירות – לא תהיה שום סיבה לתבוע אותך".

אוי א-ברוך: איומים, תביעות וקללות בטלפון

למרות הגב המשפטי הרחב שמערכות העיתונים מעניקות לכתבי החברה שלהם, לעתים קרובות הם מוצאים את עצמם בעין הסערה כשמושא של אייטם מסוים מאיים לארגן להם את הפרצוף מחדש או לתבוע אותם מכל רכושם, כולל תעודת העיתונאי שלהם.

"יש איומים", מודה קומה, "יש איומים לפנות לפסים משטרתיים, ויש טלפונים ממספרים חסויים ששואלים אותי איך אני ישן בלילה. אבל אני ישן מצוין. אני כתב שכותב בין השאר רכילות, ובחיים לא אכתוב משהו שיפגע באנשים. חשוב להזכיר שהרוב לא מגיעים למצב כזה. בדרך כלל זה קשר סימביוטי בהחלט שכולם נהנים ממנו. כמו שהפרה רוצה להיניק העגל רוצה לינוק, וכל השאר נהנים מהחלב".

יש אייטמים שאתה מתחרט שכתבת?

"לפני שנתיים כתבתי על אמן־זמר מאוד מצליח שעישן סמים במהלך צילומים של ערוץ הילדים. כמה ימים אחר כך ביטלו לו את כל הצילומים לערוץ, והוא איבד את הפרויקט הזה. אני מצטער על האייטם הזה עד היום. התנצלתי בפניו, אבל הוא סירב לקבל את התנצלותי".

"יש ימים שבהם אתה מגיע במצב רוח קרבי, ציני ומעליב", מוסיף פרץ, "ולפעמים מתפלקת לך מילה לא במקום. אני זוכר שכשרותם אבוהב הייתה בהיריון, כתבתי שהיא נראית כאילו שהיא בתחרות אכילת פחמימות. והיא בהיריון! כאילו, הכי חוסר רגישות מבחינתי. אבל אני משתדל מאוד ומצליח לעמוד בסטנדרטים של עצמי ולא לכתוב אייטמים שאני אתבייש בהם אחר כך".

מי חשף את הגירושין? מיכל ואסף אמדורסקי (ענת מוסברג) 

אתה מקבל בקשות להוריד אייטמים?

"בטח, תמיד. הייתה לי תמונה של סלב שבדיוק נפרד מאשתו עם מישהי חדשה, צעירה, נוצצת ומפורסמת, והוא ביקש לא לפרסם את זה כי יש בתמונה ילדים שעוד לא יודעים שהם נפרדים, והורדתי את זה. הייתה לי גם תמונה של מישהי מאוד מפורסמת עם סיגריה, שהתקשרה והתחננה שלא נכתוב את זה כי אסור שיגלו שהיא מעשנת ושזה עלול לפגוע בקריירה שלה. למרות שהייתה לי תמונה, החלטתי לא לפרסם. אני צריך על המצפון שלי שלא תהיה לה עבודה?".

יש שמועה, לא לגמרי בלתי מבוססת, שסלבריטאים מתקשרים לספר שהם בדיוק יושבים בבית הקפה ומזמינים אתכם לשלוח צלם. זה נכון?

"יש מקומות שהם הולכים אליהם ויודעים שיצלמו אותם שם, כמו ה'קנטינה' או ה'ברסרי'. אם הם רוצה לשמור על הפרטיות שלהם או לסגור פגישות בשקט, לא חסרים מקומות שלא נמצאים בחיוג המהיר של הפפראצי, ויש גם בתי קפה נידחים במדינה. יש זוגות שכביכול לא רוצים להתראיין על הזוגיות שלהם, אז תמונה שלהם שותים ביחד קפה היא דרך אלגנטית לספר לעולם. נורא מעצבן אותי לקרוא בעיתון: 'אוי, צילמו אותי בבגד ים, אני נורא סובלת'. נו, באמת. את חייבת ללכת לחוף הילטון או לחוף גורדון? חצי מישראל היא רצועת חוף, דווקא לשני החופים האלה את חייבת ללכת?".

אז הם מתלוננים ונהנים?

"בהחלט", אומרת רכילאית ותיקה שביקשה להישאר בעילום שם, "למרות שהם לא מפסיקים לעשות מזה שיעור שנה א' במונולוגים: 'הפפראצי שופכים את דמי'. לכל סלבריטאי, דרגה ז' ככל שיהיה, יש אינטרס להופיע במדורי הרכילות ועדיף עם תמונה. זה משאיר אותם בתודעה הציבורית, זה מקפיץ את השם שלהם אצל מלהקים, מביא אנשים להופעות שלהם ומעולה לאגו שלהם, שהוא כידוע מפותח יותר מאשר אצל שאר בני האנוש. הם כמובן מפחדים שיציגו אותם בצורה משפילה או פוגענית, אבל רוב הרכילות בארץ היא מאוד מנומסת, מאוד מתחנפת ומאוד לא חודרנית. כיוון שהסלבריטאים הם גם ככה שכנים, קרובי משפחה או אנשים שהיו איתנו בצבא (אם הם התגייסו, כמובן), אין לנו ריחוק מהם שמאפשר לנו לראות אותם נפגעים באמת, עושים מעשים קיצוניים או סוטים. גם הרכילאים של היום לא מספקים את זה. אתה הרי לא תעליב את הסלב שבשבוע הבא תרצה שייספר לך איך היה במסיבת יום ההולדת שלו, נכון?".