23 "חוות בודדים" נבנו מאפס על אדמת הנגב הצחיחה לפני יותר מעשור, אך החוואים חוששים כי הם כבר לא יהיו כאן ליהנות מפרי עמלם בעשור הבא. הם טוענים כי מחלוקת ביורוקרטית עם מנהל מקרקעי ישראל מאיימת להביא לפינויים, ואילו המדינה טוענת כי מדובר בפורעי חוק שעשו ניצול בלתי חוקי באדמות. לגבי אחד ממובילי המאבק אף נטען כי סיפח לעצמו שטח הגדול פי 20 מזה שהוקצה לו.
מנהל מקרקעי ישראל הגיש השבוע באמצעות הפרקליטות תביעה נגד שבע חוות בדרישה לפנותן. לטענת המִנהל, בעלי החוות הפרו במהלך השנים את התנאים שבהם הוקצו להם החוות ועשו בהן שימושים מסחריים ותיירותיים, חרף העובדה שהקרקעות הוקצו לחקלאות ולמרעה. לעיתים הם אף פלשו לשטחים נוספים שלא הוקצו כלל.
החוואים שקיבלו את ברכת המדינה תחת מיזם "דרך היין" לפני יותר מעשור, טוענים כי הם חשים ב"טעם חמוץ של בגידה". עם זאת, הם מדגישים כי אין בכוונתם להיכנע ולוותר על האדמות שאותן עיבדו ועל הכרמים שנטעו והדירים והרפתות שהקימו. הם הולכים להילחם.
ראשיתו של פרויקט " דרך היין" בשנות ה-90, אז ממשלת ישראל אישרה ויזמה את הקמת 23 החוות החקלאיות. החזון היה "להפריח את השממה" ולבנות רצף של חוות חקלאיות ותיירותיות בדרך לאילת. בתקופה זו, האזור השומם לא היווה מוקד משיכה לחוואים רבים ולכן 23 החוות ניתנו ללא מכרז ובעלות חכירה נמוכה. במשרד המשפטים אומרים כי בשלב זה קיבלו החוואים היתר לעסוק במרעה ובחקלאות בלבד בשטחים המדוברים.
רק בשנת 2006 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה תכנית מתאר מחוזית המשנה את ייעוד הקרקעות שבתחומה לשימושים תיירותיים וחקלאיים. הוחלט לאשר עד 30 חוות תיירותיות, תוך דרישת אישור תוכנית מתאר לכל חווה, הקצאת הקרקע בהליך של מכרז וביצוע הליכי אכיפה נגד בעלי החוות הפועלים שלא כדין. בפרקליטות מסרו כי נכון למועד זה טרם אושרה אף תוכנית מקומית, כנדרש לפי תכנית המתאר המחוזית.
החוואים, מצדם, טוענים כי המיזם מלכתחילה הוקם למטרות תיירות ולכן הטענות מפתיעות. יתרה מזאת, הם אומרים כי מנהל מקרקעי ישראל ידע לכל אורך הדרך מה נעשה בשטח, לרבות בניית אתרי תיירות, אך הוא לא נקף אצבע. אולם כשהפרויקט כולו החלו להתרומם ולהוות מוקד משיכה למבקרים – אז נזכרו במִנהל לנקוט צעדים משפטיים.
חבר הכנסת ישראל חסון (קדימה), מיוזמי חוק "שי דרומי",
הגיע אתמול (יום ד') לחוות הבודדים "כרמי עבדת" כדי להיפגש עם החוואים הזועמים. אלה תולים תקוות גדולות בהצעת החוק של חסון, שנועדה להסדיר את מצב החוות ואשר אמורה לעלות לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה ביום ראשון הקרוב.
הצעת החוק אמורה לפתור את המחלוקת הביורוקרטית שהתגלעה בין החוואים למדינה וכן את הקשיים בהקמת מיזמים תיירותיים בחוות. לפי הצעת חסון, הרשות לפיתוח הנגב תוסמך לקבוע כללים ואמות מידה להכרה במיזמים חקלאיים באזור המדובר. חבר הכנסת הציע בנוסף לקבוע הוראות מיוחדות לחוות שכבר קיימות על מנת לאפשר את המשך קיומן.
חסון ביקר בחמ"ל המאולתר של אחד החוואים, אייל יזרעאל, וביחד הם תכננו את פעילות השידול שלהם מול חברי ועדת השרים. יזרעאל חי בחוותו זה 11 שנה. "היינו בטוחים שהעסק מתקדם לקראת הסדר", הוא מסביר. "הייתה תחושה שהמִנהל הולך לקראתנו. נשקיע את כל מה שאין לנו כדי להילחם בתביעות האלה. אסור שהממשלה תיתן יד לפינוי הנגב. אנחנו מקווים שמישהו בממשלה יתעשת ויבין לאיזה מקום הפרקליטות מובילה את המדינה".
אולם בפרקליטות סבורים כי יזרעאל כלל אינו שה תמים. בתביעה שהוגשה נגדו נטען כי יזרעאל קיבל היתר לעבד 21 דונמים על מנת לנטוע כרם יין, אך הוא ניצל את ההזדמנות כדי לנכס לעצמו קרקעות סמוכות בהיקף של 425 דונם - פי 20 מהגודל שניתן לו.
הפרקליטות מציגה תמונה שונה לגמרי של חוות הבודדים מזו שמציגים החוואים עצמם. לטענתם, תביעות הפינוי הן תוצאה ישירה של הפרות חוק ברורות מצד החוואים. כמו כן, המהלך נועד לסלול את הקרקע ליוזמת הממשל לעודד תיירות בנגב באופן שוויוני - באמצעות מכרז הוגן שיאפשר לכל אדם להתמודד - ולא דרך שימוש לא חוקי בקרקעות שניתנו מהמדינה.
במשרד המשפטים מסבירים כי המצב בשטח הוא בלתי חוקי ובלתי ראוי, מאחר שקומץ אזרחים "קיבלו לידיהם שטחים בתמורה כמעט אפסית לצורך מרעה וחקלאות", אולם במקום לפעול בדרך שנקבעה מראש, הם "מפעילים באותם שטחים צימרים, מסעדות, בתי מסחר ומגורים" - בניגוד לחוק.
יתר על כן, כמה מהחוואים אף חתמו על תצהירים שבהם הם הכריזו כי ידוע להם שנאסר להקים בשטח מבנה שאינו חקלאי. לכן, אין לחוואים הללו "כל טענה בדבר זכות לאייש את המקום אם תאושר תוכנית 'דרך היין'".
לילך בר-משולם מחוות "מתנת המדבר" אמרה ל-ynet כי היא כלל לא ציפתה שהיא וחבריה יאלצו להיאבק על האדמה שהם עיבדו, טיפחו והשקיעו בה את כל חייהם. "אנחנו אנשים שהגענו לפה מתוך ציונות. אנחנו אנשים שאוהבים את הנגב והארץ. הצעת החוק תעזור לנו - היא התקווה היחידה שלנו".
