האם הפסיכיאטרים באמת שומעים את הקולות?

הקולות שנשמעו בכנס איגוד הפסיכיאטריה התלת-שנתי שהתקיים החודש בתל-אביב, לא רק שלא הביאו עמם בשורות בנושא הרפורמה בבריאות הנפש, אלא נדמה שהרוחות שריחפו באוויר מאיימות להחזיר אותנו עשר שנים אחורה לפחות. ארגוני נפגעי הנפש שפעלו כקואליציה למען קידום הרפורמה בבריאות הנפש בכנסת הקודמת, זקוקים לנשימה ארוכה במיוחד, כדי להתחיל הכל מחדש: לשדל, להסביר, לסנגר ולהביא לשינוי החקיקה הנדרש כדי לקדם את זכויותיהם של פגועי הנפש בארץ.

בין שלל הנושאים שהועלו בכנס כמעט שלא באו לידי ביטוי שיח סביב חוסר יכולתם של הפסיכיאטרים להיפרד מהסטיגמה של המטופלים שלהם, ולא עלו לדיון רציני מערך השיקום בבריאות הנפש וחשיבות השיקום. השאלות העולות מכך מטרידות במיוחד: שהרי על המערך הטיפולי ועל המערך השיקומי ללכת יד ביד, ולא להוות שתי מערכות תומכות נפרדות.

היכן טמון זרע הפורענות שממנו צומחת הסטיגמה? האם למערך הפסיכיאטרי יש בו חלק? האם הפסיכיאטר באמת

דואג בראש ובראשונה לטובתו האישית הכוללת של המטופל שלו, או שלמעשה הפסיכיאטריים, בהתעלמם ממערך השיקום מביעים את חוסר האמון שלהם ביכולתם של המטופלים ובסיכויי ההחלמה, שלהם אחראים לא פחות מהאזרח הפשוט לחותם הסטיגמה שדבקה בפגועי הנפש?

מה יעדיף הפסיכיאטר - לייצב את המטופל שלו עכשיו ומיד, להישמע להוראות קופת החולים ולהתוות את התרופה הזולה, הלא מתקדמת, זו שיש לה תופעות לוואי, על זו היקרה מהדור החדש, המאפשרת למטופל דרך קלה יותר בתהליך השיקום והשילוב בקהילה? האם הפסיכיאטר מסוגל להיפרד מהסטיגמה או מונחה על ידה?

חוק שיקום נכי נפש בקהילה, שחוקק בשנת 2000, הצעיד קדימה את שיקום נפגעי הנפש בקהילה. מספר המאושפזים בבתי החולים ירד מ- 7,000 ל- 3,100 מאושפזים. החוק מהווה תשתית חברתית חשובה למימוש העצמי של המתמודדים ולהשתלבותם בחברה. עם זאת, הרפורמה בבריאות הנפש שהייתה אמורה להתממש כבר לפני מספר שנים, עדיין לא יצאה לפועל בשל ניגודי האינטרסים השולטים במשחק.

בסנוזלן של אנוש. צילום: דורון טיברג

חירותו וכבודו של אדם אינם יכולים להיות מוגבלים תקציבית. במסגרת הרפורמה בבריאות הנפש יקבלו קופות החולים תוספת של למעלה ממיליארד שקלים לשירותי בריאות הנפש, תוך העברת האחריות ממשרד הבריאות לקופות, לשם הרחבת השירותים בכל הארץ שתוביל להפחתה במספר האשפוזים הפסיכיאטריים לטובת שילוב וטיפול בקהילה.

הרפורמה בבריאות הנפש אמורה לשפר את הנגישות לשירותי בריאות הנפש. במסגרת הרפורמה יועדף הטיפול בקהילה על פני אשפוזים פסיכיאטריים ובתוך כך תשופר הנגישות לקבלת טיפול באמצעות פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים בכל הארץ. רק השלמת חקיקת הרפורמה תעגן את זכותם של תושבי ישראל לקבל שירותי בריאות הנפש, ורק היא שתעגן את חובת המדינה להעניקם.

רק במסגרת הרפורמה יוענקו שירותי בריאות הנפש על פי החוק לכל תושבי המדינה, כמו

כל שירותי הבריאות הניתנים כיום בידי קופות החולים. רק במסגרתה תהא חובה לתת לאזרח את השירות המקצועי לו הוא זקוק בנגישות, זמינות ואיכות סבירים, ולאדם תהיה זכות לתבוע את קופת החולים בגין הפרת זכותו, ותעוגן זכותו של מבוטח לסל שירותים מרפאתיים, בהתאם למצבו. כל עוד לא מושלם תהליך חקיקת הרפורמה, ימצאו השירותים תמיד בסכנת צמצום ופגיעה בהיקפם ובאיכותם.

אני קוראת לשים קץ לקיפוח ארוך השנים, שהיה מנת חלקם של המתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית ולהוציאם אחת ולתמיד משולי החצר האחורית של החברה הישראלית. כל המצוין לעיל מצביע על כך שהרפורמה בבריאות הנפש חיונית כדי להקנות למתמודדים עם מגבלה נפשית חיים בכבוד, שוויון והשתלבות מלאה בחברה לאחר שנים של הדרה, קיפוח ונידוי.

• הכותבת ד"ר הילה הדס, היא מנכ"ל עמותת אנוש - העמותה הישראלית לבריאות הנפש.
  

•  מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם? שלחו לדוא"ל hevra@y-i.co.il  וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
  

• לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן .