מי אמר שתיק חייב לעלות הון?

ראיתם כמה אנשים מסתובבים ברחובות כשהם עדויים בתיק הירוק של הסופר? לא הסטייליסטים שבינינו, בעלי הטעם האנין והפריט שאין לאיש כדוגמתו. לא מוצאי המציאות באי-ביי או בחנויות היד השנייה שעוד לא עברו מפה לאוזן. אנשים, מאסה אנושית, אלפי ואולי עשרות אלפי אנשים, שהופכים את היצור הירקרק הזה לאייקון – אם לא אופנתי, אז לפחות פרקטי. ואין לזה קשר לאג'נדה ירוקה. זה פשוט כמו אחת-שתיים-שלוש: 3.99 שקלים הופכים אותך לבעל תיק. לאדונו של מכל בעל שתי ידיות, עם פרופורציות הגיוניות, שתפור בצורה סבירה כל עוד לא מעמיסים עליו 5 ק"ג תפוזים ומצליח להישאר על הכתף מבלי להחליק (אם הוא לא ריק, זאת אומרת).

אני די מתחברת למי שהולך עם תיק כזה. לא באמירה האופנתית, כמובן, אלא

 מתוך עמדה שתיק לא צריך להיות הדבר הזה שמשקיעים בו מאות או אלפי שקלים. מעולם לא הייתי בעלים של תיק יקר. למעשה, אני בקושי זוכרת את עצמי בעליו של תיק שעשוי מעור אמיתי. אף פעם לא זכיתי לומר: זה של גוצ'י, בלנסיאגה, פנדי או פראדה. ואני מעריכה דברים יפים. הם רק לא חייבים להיות שלי. למען הדיוק: אני לא רוצה אותם אם הם כאלה יקרים. ולא, זה לא מקרה של דיסוננס קוגניטיבי, באמת יוצא לי החשק.

אז אם נניח את התיק הירוק בצד, נוכל ליטול את זה של "חצי חינם", שהוא בצבע כחול נייבי. סתם, התכוונתי להגיד שיש עוד המון תיקים רב פעמיים שמאוד משתדלים על עיצובם, אם זה מעצבים צעירים שרוצים להביע את עצמם בדרך נוספת מעבר לבגד, רשתות שרוצות להרוויח עוד מעט חשיפה בעזרתם, ואחרים שמתלבשים על המודעות לאיכות הסביבה, למיחזור ולרצון שלנו להיות בסדר. צאו לעולם ודוגו לכם את התיק שלכם.

שני טרנדים שאולי כדאי להגיד להם די

אוברסייזד: בעיניי זה כבר אאוט. אחרי כמה עונות בהן בחנו את קייט מוס ומרי

 קייט אולסן שבירות הזרועות שוקעות תחת משא של תיק גדול, זה כבר לא נראה בטעם טוב. תהיו בטוחים שהתיקים האלה, בעלי הגדילים ושאר השמונצעס, שעשויים מעור אמיתי ואיכותי, כבדים עד מאוד. חוצמזה, כולנו יודעות שתיקים כאלה הם בור ללא תחתית לכל מה שאנחנו רוצות למצוא בשלוף. שילוב של חיטוט אינסופי וכתפיים שפופות אינו אסתטי במיוחד.

קלאץ': גם פה אני מרגישה מיצוי מסוים. להחזיק ביד תיקונצ'יק כשאת יוצאת בערב, גם זו פנטזיה שטופחה באדיבות הסלבס באירועי השטיח האדום. האם אנחנו באמת רוצות להסתובב כל הערב בידיים תפוסות? הפנטזיה שלי היא שהארנק-הנייד-הגלוס-הטישו-מנקה המשקפיים-המפתחות יהיו מאוחסנים בצורה יעילה כך שלא ארגיש אותם. אני יודעת שאני מעדיפה להיכנס למקום כלשהו עם ידיים בכיסים (לשמלות המנצחות יש גם כיסים). הפתרון שלי: מה שיכול נשאר בתא הכפפות באוטו וכל השאר בכיסים של בן זוגי.

האחיות אולסן לא מקשיבות למרב. מימין: מרי קייט בתיק אוברסייזד ואשלי עם קלאץ' (צילום: Getyimages Imagebank)

נ.ב. תודה לכל התיקים שלי שעזרו לי בהכנת הכתבה: תיק הבד הקטן שבעלי קנה לפני 20 שנה בסנגל, תיק ה"באגט" של דיזל עם ציור בסגנון ורמייר (בן כשש שנים), תיק הקווילט החדש מניילון בצבע ורוד בזוקה של דיזל (הם עושים תיקים ממש יפים), ותודה מיוחדת לתיק הדוורים של "ג'ורג', ג'ינה ולוסי", ששימש אותי נאמנה בשנתיים האחרונות ונמאס עליי (זה לא אתה, זה אני).

ובגיליון השבוע

בעבור הבנות ששוברות את הראש מה ללבוש לנשף הסיום ועוד לא החליטו, יש לנו חבילה מנצחת: 20 שמלות מקסימות מ-140 שקל ומעלה, מראות איפור מנצחים מפסטיבל קאן והפקת אופנה יפהפייה, שאם מסתכלים בה טוב, אפשר לצאת עם כמה טיפים מעולים לערב חד פעמי.