צעצוע של סיפור

יש מבוגרים שאוספים מכוניות עתיקות ויש כאלה שאוספים צעצועים. אבל גם אספני הצעצועים מתחלקים לסוגים. יש כאלה שאוספים רובוטים ישנים, בובות חרסינה או פרווה וכאלה שאוספים צעצועי מעצבים. בניגוד לצעצועים רגילים צעצועי המעצבים, או בשם המקצועי ה-Art Toys, נחשבים לפרטי אספנות המעוצבים על ידי אמנים שונים וניצבים בחרדת קודש על המדף. טרנד הארט טויז הגיע לישראל בשנה האחרונה אמנם, אבל בחוץ לארץ הוא החל כבר בעשור האחרון. אחד האנשים שאחראים לכך באופן ישיר הוא בחור אמריקאי בשם פול בודניץ.  

בודניץ לבוש בבגדי "קיד רובוט" (צילום: גטי אימג')

קשה לעכל מה הספיק לעשות בודניץ בחייו המקצועיים. הילד הגאון שגדל בברקלי קליפורניה עיצב, לאחר שסיים תיכון,  משחקי מחשב עבור "קומדור 64" ועבד בניתוח תוכנות מחשב המיועדות לתחנות כח גרעיניות. הוא למד באוניברסיטת "ייל", פתח חברה לייצור טי-שירטס, החל לעבוד כמפיק ואיש קריאייטיב בסרטים, פתח עוד חברה לביגוד קלאסי ואז חזר למחשוב ואלקטרוניקה, ונהייה לאחד המייבאים הגדולים בעולם של מכשיר המיני דיסק מיפן, פתח עסק נוסף והחל לגלגל מיליונים. כל זה זה קרה ובודניץ, ש"גדל בבית כשר", רק בן 35.

אבל אז חובב האמנות הגדול פיתח רומן עם מספר צעצועים מיוחדים שכנראה ישנו את חייו לנצח. לפני כשבע שנים הקים בודניץ את "קיד רובוט", חברה המייצרת ארט טויז, בגדים, ספרים, פרטי אספנות במהדורות מוגבלות ובאחרונה החלה לעסוק גם באנימציה. אם אינכם בקיאים בעולם הצעצועים המודרני, בונדיץ אחראי היום לאחד מהטירופים ומכרות הזהב הגדולים ביותר בשוק. הזאטוטים הקטנים שלו הפכו ללהיט בקרב חובבי צעצועי הויניל, האופנה או האספנים באשר הם, כשהם חוטפים אותם מחנויות "קיד רובוט" שנפתחו ברחבי העולם או מאתרי הקניות ברשת במחירים שנעים בין 5 דולרים ל-20 אלף דולר.

אז מה הסיפור עם הצעצועים האלה? נראה שמשהו ברעיונות העיצוביים של בונדיץ ושל האמנים שמשתפים איתו פעולה, כובש את הקהל בזכות השילוב החדשני, הצבעוני ומלא היצירתיות שבין אמנות למוצרים תעשייתים, בין רצינות לילדותיות, בין העתיד לעבר נוסטלגי. בנוסף את חלק מהצעצועים יכולים הרוכשים לעצב בעצמם.

מעבר לפן העיצובי, ובודניץ ינסח זאת בצורה הטובה ביותר בהמשך, נדמה שחפצי הפלסטיק הם הרבה יותר מבובות לשים על המדף, לפעמים נראה כאילו יש להם רגשות של ממש. גם האנשים שיושבים במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק (MOMA) חשבו כך ולפני כשנתיים רכשו 13 בובות של "קיד רובוט" להצגה במוזיאון.

מהמפעל בסין למוזיאון בניו יורק

ראיון למגזין אמריקני שנערך באחרונה עם בודניץ, נפתח כך: "פול בודניץ הוא יוצר סרטים, אנימטור, צייר, פסל, מעצב אופנה, יזם אינטרנט, חנון מחשבים ואובססיבי לאכילת קורנפלקס". בודניץ, בראיון מיוחד ל-ynet, מתפקע מצחוק כשהוא שומע את ההגדרות האלה, "הכל נכון חוץ מהפסל", הוא אומר וממשיך לצחוק. אבל מסתבר שמאחורי הצחוק יש גם דרך מאוד קשה והסיבה שבזכותה זכה בכל ההגדרות האלה נובעת מכך שבשנים קודמות הוא היה מאוד חסר ביטחון בכישרונותיו וקינא באחרים.

סדרת "דוני" של "קיד רובוט". הרבה יותר מצעצועים 

"כשהייתי ילד, ואפילו בזמן שלמדתי אמנות באוניברסיטה, תמיד מאוד קינאתי באנשים שהם מאוד מוכשרים בדבר אחד. אלה שיש להם מומחיות", הוא מסביר, "הרגשתי אז שאני די טוב בהרבה דברים שונים, אבל אני לא באמת שולט באף אחד מהם. התחלתי לחשוב, שאנחנו כבני אדם, מפצים על החולשות שלנו, והדרך שלי לפצות היתה כשבאמת האמנתי שהדבר היחידי שאני באמת טוב בו זו עבודת צוות.

"אני יכול למצוא אנשים מיוחדים לעבודה משותפת, לעבוד איתם וליצור איתם תוצאות יפות. גיליתי את זה עם הרבה לחץ, אבל גם גיליתי שאני יודע לעשות את זה טוב יותר מכל דבר אחר, וזה סיפור שונה לגמרי מזה של אמנים שיושבים בחדר חשוך במשך 20 שעות ומציירים משולש מושלם אחד, או סופרים שעובדים לבדם במשך חמש שנים על רומן".

אבל כשיצאת לדרך עם "קיד רובוט" כן היית לבד. איך הצלחת?

"היה לי הרגל ליצור סרטים עצמאיים ואני חייב להודות שלא הייתי טוב בזה, למרות שזה היה כיף וזה עבד טוב. בעקבות הסרטים, התחלתי להקים חברות קטנות בשביל שאוכל לשלם בעצמי על הסרטים, כך גם יכולתי לאכזב את עצמי במקום שמישהו אחר יעשה את זה. יום אחד, מישהו שעבדתי איתו הביא צעצועים מסין שהוא ראה שם. והם לא היו עשויים עבור ילדים, אלא עבור מבוגרים. הם היו נראים ממש כמו יצירות אמנות. וחשבתי: 'אלוהים, איזה רעיון מצוין'. הייתי אובססיבי במשך כל חיי לספרי קומיקס ולתרבות פופ והצעצועים האלה ממש קסמו לי.

"טסתי לסין והגעתי למפעלי הצעצועים. גיליתי שם שמפעילים מכונות אדירות שמייצרות מיליוני דגמים של צעצועים. כל מכונה מייצרת אותם דגמים, עוד ועוד מהם. אז חשבתי מה אם המכונות האלה יוכלו, במקום צעצועים, לייצר חפצי אמנות. אחרי הרבה תחקיר, מצאתי מישהו שהסכים להפעיל מכונות עבור מהדורה מיוחדת של צעצועים אמנותיים. ייצרנו מאה חתיכות ואז מאתיים ומשם המשכנו".

וכשהיית שם, במפעל בסין, תיארת לעצמך שיום אחד הצעצועים יוצגו במוזיאון לאמנות מודרנית?  

"זה אולי קצת מצחיק אבל אני אענה: 'כן'. פשוט היה אז חלק בתוכי שאמר שאני ממש חושב שהדברים האלה הם פנטסטיים. גם היה כל כך קשה לשכנע אנשים להלוות לי כסף כדי שאוכל להקים את החברה. חוץ מההלוואות הייתי צריך למשכן את הבית שלי וככה 'קיד רובוט' התחילה. בגלל שהכל היה כל כך קיצוני ומוטרף, הרגשתי גם שאין סיכוי שזה לא יעבוד. איכשהו, היתה בי אש גדולה ורצון להמשיך, והיא לא חלפה".

ומה גורם לדעתך למבוגרים לשחק בצעצועים?

"אני פשוט חושב שהם נורא יפים. הם כמו של ילדים אבל הם לא ילדותיים. יש בהם צד תעשייתי מכיוון שהם נוצרים על ידי מכונות, אבל באותו הזמן הם גם חפצי אמנות מאוד מתוחכמים. אחד הדברים שאנחנו אומרים במשרד זה ששום דבר לא יוצא החוצה מבלי שאנחנו מאוד מרוצים ממנו. יקרה הרבה שאני אחסל פרויקטים שקרובים מאוד לתאריך הסופי של היציאה.

"אני פשוט חושב שהם נורא יפים" 

"הצעצועים נוגעים באנשים כי יש בהם התייחסויות לתרבות הפופ והם גם מתוחכמים מבחינה רגשית. אולי הם קצת חמודים, אולי הם קצת מפחידים, אולי הם אפלים או מחוספסים. הרגשות האלה מאוד משקפים את החיים שלנו בעולם המודרני, בשונה מצעצועים של ילדים, שהם בדרך כלל שחור או לבן".

ואיזה אוספים יש לך בבית?

"וואו, יש לי כל כך הרבה דברים. אבל בערך שנה אחרי שהקמנו את החברה הפסקתי לקנות והתחלתי לשמור את מה שאנשים נתנו לי. יש לי מאות על גבי מאות של צעצועים רק במשרד, אבל אני לא ממש מחשיב את עצמי כאספן. אספן הוא זה שמרגיש את הצורך להשיג סדרה שלמה של מוצר מסוים, או אולי אחד מכל אחד, אבל בשבילי, אני שומר דברים שנותנים לי השראה ודברים שאני אוהב. אני מאוד אוהב את הדברים שהם יותר על הקצה, אמנות שיש לה נוכחות. זו הדרך היחידה להגדיר אותה".

והיא זו שנותנת לך השראה.

"כן, האמת שרעיונות חדשים פשוט מגיעים אלי. אני לא קורא מגזינים ולא צופה בטלוויזיה. אני גם כמעט ולא הולך לסרטים היום כי יש לי ילדה קטנה. אבל אני חושב שאיכשהו יש לי הרבה זמן בו אני הולך ברחובות ניו-יורק, מסתובב, נכנס לחנויות, יוצא ממוזיאונים, מסתכל על אנשים ברחוב. במובן מסוים, אופנה ואמנות רחוב הם שני הדברים שהכי מרגשים אותי ובאיזורים האלה אני נמצא כל הזמן. וכמו באופנה, אני מסרב לתת לדברים להיתקע במקום אחד. מפעם אחת לשנייה, אנחנו עושים דברים אחרת לגמרי".

העבודה הטובה ביותר בעולם

את ההשראה הגדולה שלו מהרחובות, בודניץ מעדיף לשתף עם כולם, עוד לפני שהוא מחליט ליצור עוד איזה צעצוע בעקבות גרפיטי שראה ברחוב. מזה מספר שנים שהוא מפעיל בלוג משלו שם הוא לא מרבה לכתוב טקטסים אלא להציג תמונות של נופים כאלה ואחרים שהדליקו לו נורות יצירתיות בראש. "הבלוג הוא מעין יומן מסע", הוא מודה, "במשך שנים פשוט אספתי בו תמונות של אמנות רחוב. לפעמים היה לי איזשהו רעיון אז כתבתי אותו שם. אבל באחרונה זה נמצא שם יותר בשביל תמונות שאני מצלם ברחוב. אם תסתכל על הדברים שם, מבחינה אסטסטית, ארבע או חמישה חודשים אחר כך, תוכל לראות אותם גם ביצירות של 'קיד רובוט'".

אז מה נראה בקרוב?

"בשנה האחרונה באמנות רחוב וגם באופנה יש הרבה השפעה של מוזיקת

פאנק רוק. מין גישה של 'עשה זאת בעצמך'. הכל הרבה פחות נקי. אני מתאר לעצמי שנתחיל לראות את ההשפעה הזו לא רק באופנה שלנו, אלא גם בצעצועים".

עם יד על הלב, אתה לפעמים מרגיש כאילו יש לך את העבודה הטובה ביותר בעולם?

בודניץ צוחק ואומר: "כן, האמת שכן. כי אני יכול להיכנס למשרד ופשוט להמציא דברים כל היום. העבודה שלי היא פשוט להמציא את הכל בצורה הכי לא נורמלית שרק אפשר. חוץ מזה, גם הקפתי את עצמי באנשים המוכשרים ביותר שאי פעם הכרתי, אז יש איתי אמנים מאוד מוכשרים איתם אני עובד, וגם יש לי לצידי אנשים ששומרים עלי שכשאני אגיע עם רעיון הזוי כלשהו, הם יוודאו שהרעיון הזה לא יגרום לחברה שלנו לפשוט את הרגל. רק לפני שלוש שנים הייתי עדיין בחובות של מאות אלפי דולרים. בכל חודש החזקנו את הכל בציפורניים. אני לא מתאר לעצמי עבודה טובה יותר מזו שיש לי, אבל זו היתה דרך ארוכה להגיע אליה".