מכל עבר באות נשים יפות בשלל צורות וצבעים
איך אפשר לבחור רק משמש, למשל, כשבחוץ יש סלט פירות מרנין? עפעפיי המכווצים ושלל היופי מסחררים את ראשי. נעים להתמכר לתל אביב, לשפע שלה. הרהור קייצי בנופך מיתולוגי
מלצרים רצים וטבחים רוקדים, שני נמלים וחוף מציצים. פארק הירקון, לונה פארק אחד גדול ורכבת הרים. בדרום, במרכז ובצפון "יפות יפות שבא לבכות" (ניסים אלוני). בכל צבע וגיל נשים יפות מציפות את בירת השפע. מסיבות מסביב לשעון, עיר לבנה ועיר אפורה. אנשים לא עובדים ולא נחים, חיים מסביב לשעון. שרים בכיכר ודופקים את הראש בבר. אוכלים, שותים, מעשנים, מסניפים, בולעים ומזדיינים. המסיבה בעיצומה.
ימים של קיץ תל אביבי צבעוני עוברים עלי. נכנסתי לתקופת בזל השנייה של חיי. מתחם בזל בתל אביב הוא מקום מלבב ומופלא. אני אוהב את בזל. כזה אני, ציוני. אם תכווץ את עפעפיך ידמה מתחם בזל לכיכר אירופית ציורית. עצום את עיניך לגמרי ולא תוכל להבדיל בין מתחם בזל לבין רחובותיה הציוריים של פירנצה. למעשה אם תעצמו את עינכם תוכלו לדמיין שמבנה מגן דוד אדום שמקשט את המתחם הוא ממש קתדרלת סנטה מריה דל פיורה שבפירנצה. תשוטטו בעיניים עצומות עוד כמה דקות ותוכלו גם ליהנות משירותיו של אותו סניף.
למתחם האירופי שנמצא ממש בתל אביב התנקזה כמות בלתי נתפשת של נשים יפות מפז ואציליות כאיילות. לא פלא שאני מעט מסוחרר בימים האחרונים. אני אומר לכם, עזבו הכל וסעו לבזל. לא צריך דרכון ולא צ'ק אין. בזל זה כאן.
אני מדמיין את ילדינו הזהובים ואת ביתנו החם
אתה פוסע לתומך ברחוב, כשמולך צועדת פלא בריאה של ממש. שיערה הזהוב נע בתנועות עדינות ברוח ושמלתה רוקדת סמבה. היא מתקרבת, וליבי רוקד הורה. היא שולחת חיוך אלי, אני מחייך אליה בחזרה. אני עוצם את עיניי ומדמיין את ילדינו הזהובים ואת ביתנו החם ומתחיל ללכת בעקבותיה, כשלפתע מחייכת אלי עלמה בעלת מראה שובב ושקית משמשים בידה. אני אוהב משמשים. שיערה הכתום ורגליה השזופות קוראים לי לפסוע בעקבותיה. אני מריח כבר את פאי המשמשים של שישי, כשלפתע מתנגשת בי בחורה שטינית בעיניים עצומות.
"אם בא לך להמשיך לעצום עיניים, כדאי שתחזיקי לי את היד", אני אומר.
"זה היה יכול להיות נחמד, אבל יש לי חבר", אומרת השטינית.
"מה זה קשור? לי יש הרבה חברים".
היא צוחקת. "לי יש רק אחד, וזה מספיק לי".
"חבר אחד... קונספט מעניין. ולו יש רק אותך?"
"ברור. אכילס שלי רוצה רק אותי".
" אף אחד לא מושלם. טוב, לא בא לי להסתבך עם אכילס. אני קצת חלוד בקרב חרבות. חוץ מזה, מה, אני לא אכילס? מה אני, אגממנון?"
"אני לא ממש מכירה אותך אבל סטטיסטית, רוב הרווקים התל אביבים הם אגממנון".
"יש בזה משהו. אני אחשוב על זה ואחזור אלייך".
אכילס לא היה מסתדר בתל אביב, אני חושב לעצמי. על מה הוא חשב כשאגממנון הציע לו שלל נשים טרויאניות, כנהוג, והוא התעקש רק על בריסייאיס? יכול להיות שהריבוי האנונימי לא עניין אותו?
אכילס למרבה הפלא מצהיר בפני אגממנון והאנושות על עקרון חדש: בחירה אחת ייחודית ואישית, לא ריבוי אנונימי חסר זהות. אין ספק שמדובר בקונספט מעניין.
אני ממשיך, שפוף משהו. אני יכול להיות אכילס אם אני רוצה. או שלא. מכל עבר באות והולכות נשים יפות בשלל צורות וצבעים. איך אפשר לבחור משמש, כשבחוץ יש סלט פירות מרנין? עפעפיי המכווצים ושלל היופי מסחררים את ראשי. נעים להתמכר לתל אביב.
נשים יפות ממשיכות לבצבץ בסמטאות. המסיבה בעיצומה. חיים מסביב לשעון, שרים בכיכר ודופקים את הראש בבר. אוכלים, שותים, מעשנים, מסניפים, בולעים ומזדיינים. הולכים במעגלים וחוזרים לאותה נקודה.
לפנייה לכתב/ת 
