חוק צנזורת אתרים נפל? אסור לנוח על הזרים
למרות שחוק סינון האינטרנט (892) נפל אתמול בוועדת השרים לחקיקה, אסור לתומכי האינטרנט החופשי לקפוא על שמריהם. אם לא נתחיל עכשיו בפעולות חינוכיות שיוכיחו שהרשת יכולה להיות בטוחה גם ללא סינון גורף, החוק הזה עוד יחזור אלינו כמו בומרנג
זהו. אפשר לנשום לרווחה. הצעת חוק סינון האתרים למבוגרים (שזכתה גם לכינוי 892), שדרשה מספקיות האינטרנט לסנן את האינטרנט מאתרים "לא ראויים", אלא אם לקוח ביקש באופן יזום לקבל אינטרנט לא מסוננת, נפלה אתמול בוועדת השרים לחקיקה. הוועדה החליטה לא להחיל עליה את דין הרציפות ובכך, למעשה, להוריד אותה מסדר היום של הכנסת הנוכחית (לפחות עד שתצוץ מחדש בהצעת חוק חדשה).
המשמעות משמחת: סינון אינטרנט נהוג בעיקר במדינות בעלות משטרים חשוכים. כשניסו לערוך סינון גורף כזה במדינות מערביות, כדוגמת אוסטרליה, הוא זכה לביקורת ציבורית רבה - טכנולוגית ומוסרית. הנקודות העיקריות בביקורת כנגד הסינון: הוא מפר את חופש הביטוי, לא אפשרי מבחינה טכנולוגית ואף מעלה חששות לגבי צנזורה רעיונית. מסנן שסינן אתר פורנו במערכה הראשונה, יסנן גם ביקורת פוליטית במערכה השלישית.
גם הנוסח המרוכך בארץ, שהציע לגולשים לקבל רשת חופשית אם ירשמו, יצר דאגה רבה: לא הרבה גולשים יסכימו להכנס לרשימת לקוחות שביקשו באופן מפורש לגלוש לאתרים בעלי אופי פורנוגרפי, ורבים מהם היו מוותרים על האפשרות הזו, על מנת לשמור על הפרטיות שלהם ושל הרגלי הגלישה שלהם.
החוק נפל - אסור לנוח
זהו. אפשר לנשום לרווחה. לפחות לחמש שניות. כי למרות שהאינטרנט הישראלי, לפחות בזמן הקרוב, לא יהיה נתון לסינון בברירת המחדל שלו, אסור לשכוח שכדי למנוע מהצעות חוק כאלה לחזור על עצמן, יש להתחיל בפעולות מניעה - כאלה שגם יוכלו להפוך את הרשת למקום בטוח יותר לילדים שלנו, ונעים יותר בשבילנו.
מה אפשר לעשות? אפשר, למשל, לחייב בחוק את ספקיות האינטרנט לספק כלי סינון במחירים זולים או אפילו בחינם, אותם הם יספקו במודל ה-Opt In - רק מי שיבקש סינון, יוכל לקבל זאת בצורה פשוטה, נוחה ואפשרית כלכלית (הצעה ברוח זו כבר הייתה על שולחן הכנסת ונפלה). יש לציין לטובה כי רוב הספקיות כיום אכן מציעות אמצעים כאלה במחירים נוחים, וגם נציגי המכירות בדרך כלל מציעים את הסינון ללקוחות.
מכאן, אם כן, יש לגעת בנקודה החשובה ביותר: החינוך. אמצעי הסינון כבר קיימים, ואין שום מניעה שלקוחות ישתמשו בהם. כדי שזה יקרה, יש צורך להסביר מה זה סינון רשת, ומי צריך אותו, גם לילדים וגם להורים.
חוק חינוך חובה
ההורים צריכים להבין מה הסכנות הטמונות ברשת, אך בצורה פרופורציונלית. סינון גורף, כפי שהציע חוק 892, היה בעיקר זורע פאניקה בציבור, והיה מפספס את המסר החינוכי.
כשההורים ידעו איך האינטרנט יכול לפגוע בילדים שלהם, מעבר לססמאות ה"אפשר למצוא שם פורנו בקלות!" (כי פורנו ניתן למצוא גם בספריות וידאו ודוכני עיתונים, ואותם אף אחד לא חושב לסגור), הם יוכלו להסביר ולפקח טוב יותר על הילדים שלהם. גם עם תוכנות סינון, אם הם ימצאו לנכון, אבל גם עם הסברים וקביעת חוקים כללים לגלישה בטוחה.
הסינון, בסופו של דבר, הוא אמצעי בלבד, ולא המטרה. מתנגדי החוק אף פעם לא רצו שילדים קטנים יחשפו לתכנים שלא ראויים להם, אלא רק רצו להבהיר שהדרך המוצעת, סינון, היא לא הדרך הנכונה לפעול. עכשיו, כשהצעת הסינון הוסרה, הגיע הזמן להראות לכולם מה היא הדרך הנכונה, ולהפיץ אותה בצורה רחבה וחכמה.
אחרת לא רחוק היום בו יקום גורם נוסף שירצה לסנן לנו את הרשת, ובפעם הבאה לא בטוח שהממשלה תחכים ותפסול אותו.
הצינור לא יצונזר. בינתיים
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
