שתף קטע נבחר

למצוא את הכוח בפינה באוש

בעקבות מותה של הכוריאוגרפית הרדיקאלית, פינה באוש, יקרין השבוע פסטיבל הסרטים בירושלים את הסרט "יום אחד שאלה אותי פינה" של שנטל אקרמן

רבים ניסו לחקות את שפת הבמה הייחודית של פינה באוש, אך אף אחד לא הצליח לשכפל אותה. את סוד הקסם החד פעמי של הכוריאוגרפית הגרמנייה ביקשה הבמאית האקספרימנטאלית הבלגית, שנטל אקרמן, לפענח ולתרגם לשפת הקולנוע.

 

אחרי חמישה שבועות של צילומים במילאנו, ונציה ואביניון, שנערכו בתחילת שנות ה-80 כחלק מסדרת טלוויזיה אירופית על המחול המודרני, נולד סרט נפלא שמעבר לתיעוד, מציע מסע אל נבכי עולמה של אחת מאמניות הבמה החשובות והמשפיעות בעולם.


פינה באוש (צילום: גדי דגון)

 

כמחווה לזכרה של באוש, שנפטרה לפני כשבועיים במפתיע ממחלת הסרטן, יוקרן ביום חמישי, 16 ביולי, בסינמטק ירושלים הסרט "יום אחד שאלה פינה" של אקרמן. הקרנת הסרט מבקשת להיפרד מהיוצרת לשלום ולהצדיע לה, כפי שעשו בחודש שעבר קולגות, מקורבים וגם התקשורת העולמית.

 

בוחן את מהות התנועה

הסרט של אקרמן מתעד חזרות של הלהקה והופעות בפני קהל, תוך ניסיון לבחון את מהות התנועה, לחשוף את תהליך העבודה, ובד בבד להעניק לצופה מבט אינטימי על היוצרת והרקדנית הנפלאה הזו. הסרט, שנחשב לאחד מסרטי התעודה הנצפים ביותר בתחום המחול, זכה עד כה לחשיפה מינימלית בישראל.


באוש רוקדת ומרחפת (צילום: anne maniglier/agenceculturelle) 

 

אקרמן הרשתה לעצמה בסרט להתבונן מבלי להפריע. ההתבוננות השקטה במתרחש אל מול המצלמה, גם ברגעים המבוימים, בונה אווירה מלנכולית ומסתורית. המצלמה, שניצבת מחוץ לדלת או מעברו השני של החלון, מבקשת ברגעים שונים לחדור אל העולם הפלאי, הרוחש והיצרי שלפניה. התחושה המלווה את הצופה לכל אורך הסרט היא של הצצה על טקסים פרטיים ורגעים של אינטימיות.

 

גם בעבודותיה של באוש המוצגות בסרט יש התעסקות מרובה בריטואלים; ברבות מן העבודות כובלים הטקסים, המסורות והקודים ההתנהגותיים את האדם בפחדיו ומקבעים קונבנציות. האופן שבו אקרמן מצלמת את עולמה של באוש מציג גם את הבמה וגם את מאחורי הקלעים כהתרחשות טקסית.

 

היא מצלמת את שתיקות הרקדנים, ההתכנסות העצמית, חדרי האיפור, התנועה על הבמה ומחוצה. באוש נהגה לומר שהיא אינה חזקה בדיבור. "זו הסיבה שאני עושה את מה שאני עושה, כדי שפשוט לא אצטרך לדבר", אמרה. גם בסרט היא אינה מדברת. כמעט.

 

למצוא את הכוח

בסוף שואלת הבמאית את באוש מה היתה רוצה לאחל לעצמה בעתיד. המצלמה שולחת ZOOM אל הפנים הצנומות של הכוריאוגרפית, אשר מצדה מושכת כתפיים כאילו כובד העולם מונח על כתפיה. בסופו של דבר היא אומרת: "כוח, הייתי רוצה למצוא את הכוח".

 

שנים לאחר מכן, כשנשאלה את אותה השאלה בדיוק, הרחיבה באוש ואמרה: "כולנו זקוקים להרבה כוח כדי

להמשיך, לעשות ולא להרים ידיים. התשוקה שלנו לבנות, ליצור, להתחבר אינה עוצרת". בין היתר בזכות סרטים כמו זה של שנטל אקרמן חיי יצירותיה של באוש אינם עוצרים עם לכתה.

 

הודות לסרט ולרפרטואר העבודות של באוש שהוא מציג, יכול הקהל להתרווח בכסא ולעצור את הזמן. אם אתם מחובבי הז'אנר הדוקומנטרי האינפורמטיבי, ספק אם הסרט הזה ידבר אליכם. אם יצירתה של באוש והתעסקות בשאלות אקזיסטנציאליסטיות מעניינות אתכם - את הסרט הזה אתם ממש רוצים לראות.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יום אחד פינה שאלה. שנטל אקרמן
צילום: AFP
לאתר ההטבות
מומלצים