סיפורו של בור ללא תחתית

מי בלוד לא מכיר את "הבור". יש בעיר לא מעט בעיות סביבתיות, אך "הבור" מוכר לכולם. הסיפור שלו יכול ללמד אותנו לא מעט על כוחו של היזם לעומת חולשת הרשויות, על הלחץ שמופעל על מוסדות התכנון ומנהל מקרקעי ישראל, ועל הצורך ברפורמה אמיתית בגופים הללו - ולא הרפורמה שהממשלה מתכננת עבורנו, וצפויה לעלות להצבעה בכנסת היום.

הסיפור של "הבור" החל לפני 16 שנה, עת נחתם חוזה הפיתוח בין מנהל מקרקעי ישראל ליזם להקמת מרכז מסחרי יחד עם יחידות דיור למגורים בעיר. בתום חתימת החוזה הזדרז היזם לכרות בור רחב מימדים, אך אז נעצר על ידי עיריית לוד בטענה שהבנייה נעשתה ללא היתר.

הבנייה הופסקה אך תושבי לוד קיבלו במתנה בור עמוק וגדול באתר בניה נטוש, עם משטחי בטון ללא מעקה וברזלים חלודים. לא רק סכנה בטיחותית נשקפה מהבור. בחורף הוא היה מתמלא בגשם ובאביב המים שהצטברו היו מדגרה ליתושים ומזיקים. גם ערך הדירות באזור ירד, ומאחר שהמחסור בשטחי ציבור בשכונה נותר בעינו, הפך הבור לאבן שואבת לפסולת, עזובה ועבריינות.

"הבור" בלוד (צילומים: ליאה שטיינברג)

במדינת חוק יכול הגוף האחראי על הקרקעות להפקיע את הקרקע מהיזם בכל שלב ולבטל את ההסכם שנחתם, מאחר שהצד האחר עבר לכאורה על החוק ולא משתמש בקרקע למטרה שלשמה קיבל אותה. אבל במדינת ישראל, מנהל מקרקעי ישראל נמנע מלעשות זאת. השנים חלפו ונדמה היה שהבור קיבל חזקה על השטח.

בשלב מסוים נטלה עיריית לוד יוזמה והחליטה לכסות את הבור. היזם, שככל הנראה נקלע בינתיים לקשיים כלכליים, לא הסכים לוותר על האפשרות לבנות שם ביום מן הימים, והתנגד לכיסוי. המאבק בין הצדדים התנהל בין כתלי בית המשפט אך בחוף נותר הבור, פצע אילם וקבוע בנוף, שהחוזה עם מנהל מקרקעי ישראל כובל אותו למקום.

בפברואר השנה אמר בית המשפט את דברו: הוא דחה את עתירת היזם ואפשר לעירייה לסתום את הגולל על הבור. כעת יכולים סוף סוף תושבי לוד לחזור לשגרה. תם, אך לא נשלם.

היכונו לעוד "בורות"

לא רק בלוד - בכל הארץ - יכולים תושבים להתעורר עם בור שכזה. האופן הכושל והמסורבל בו מתנהל מנהל מקרקעי ישראל הוא נטל על הציבור, אך כעת רוצים להחליפו במנגנון שיווק, שספק אם יוכל להגן על האינטרס הציבורי אל מול בעלי ההון וכורי הבורות.

הביקורת הציבורית נגד המהלך לא הצליחה לחדור לחברי הממשלה. הם הבינו את הצורך לערוך רפורמה במנהל לטובת הציבור, ולהעביר את ניהול משאבי הקרקע לאפיקים נכונים יותר, אך כעת עלולים להיות שותפים למציאות שבה יזמים יקבלו בעלות על קרקעות ויעשו בהן כבשלהם, ומולם תעמוד רשות מקרקעין "לחיצה".

על פי הרפורמה החדשה, בעלי ההון יוכלו לקבל בעלות מלאה על הקרקע במקום חכירתה כפי שנעשה כיום. מרגע שהקרקע בבעלותם, הם יהיו בעלי מוטיבציה מוגברת להטיל את מלוא כובד משקלם על מוסדות התכנון והרשות, לטובת אינטרסים נדל"ניים וכלכליים המנחים אותם, ועל חשבון האינטרס הציבורי.

הממשלה מתכננת למכור כך חלק לא מבוטל מקרקעות המדינה במכירת חיסול לכל המרבה במחיר, באמצעות אותו גוף – רשות המקרקעין. מי שינהל אותה, יעשה זאת בכפוף לרצון הממשלה, ולא תחת ניהול מקצועי ושימור עתודות קרקע שהן משאב לאומי יקר ערך ומוגבל.

יש לומר זאת באופן גלוי וברור: אישור המכירה של 800 אלף דונם מקרקעות המדינה על ידי רשות שמורכבת מנציגי ממשלה היא התנערות של המדינה מאחריותה לניהול הקרקע עבור התושבים, והעברתה לגורמים פרטיים בעלי אינטרס. קרקעות שהציבור זקוק להן למגורים ותעסוקה, כמו גם אזורי חוף כמו בפלמחים או בקעת תמנע, תהפוכנה לשטח פרטי של אילי הון, ופלטפורמה לספירת מזומנים. מי שיכולים לעצור זאת הם רק חברי הכנסת, היום במליאה.