פעם היה זה הג'בל והוואדי, עם כובע הטמבל על הראש והג'ריקן על הגב. בית אל והעי, מכמש וענתות, כרמל ומעון נכבשו זו אחר זו על ידי מטיילים וחופרים, סוקרים וסקרנים. אלה גם אלה נשבו בקסמיהן של נחלות קדומים. טיולים אלה הולידו גילויים ופרשנות חדשה לתנ"ך - אתרים מקראיים זוהו, קרבות פוענחו ודרכים ישנות-חדשות נתגלו ונסללו.
אז איפה הם הג'בלאות ההם, למה כבר לא פוקדים אותם? האם האשם על כתפי מייקרוסופט או גוגל, שבנו אתרים וירטואליים קסומים ומושכים יותר לשיטוט? או שמא ההידרדרות המדינית והביטחונית לאורך השנים היא זו שהרחיקה את המטייל הישראלי מנחלות אבות? ואולי, זוהי דרכה של כל תנועה נוסטלגית, שבחלוף השנים היא מאבדת מזוהרה?
כך או כך, מי שבכל זאת חשקה נפשו לראות את אדמות התנ"ך במו עיניו, יוכל לגייס את מירב העוצמה והמשיכה הקיימים בהתפתחות הטכנולוגיות לטובת העניין. משתמשי אינטרנט רבים נחשפו זה מכבר לתוכנת "גוגל ארץ", המאפשרת גלישה לווינית לכמעט כל מקום בעולם, והמעניקה תחושה אמיתית של השטח תוך כמה שניות. מן הבית הממוזג, כשרק העכבר ביד, יכול הגולש לעבור ביעף מעל אוקיינוסים והרים גבוהים, וללא כל ויזה וביקורת גבולות לחצות גבולות מדיניים.
"קום לך אל נינה העיר הגדולה" (צילום מתוך google earth")
באופן זה ניתן גם לבקר בארצות ערב ולחפש אתרים וערים - ולא לשם פעולות ריגול באתרים צבאיים רגישים - אלא לשם היכרות מעמיקה עם ערים וארצות ששמם נקשר בתולדותיה של האומה הישראלית הקדומה. אוגרית ובבל, רבת עמון ודמשק, נינוה ואשור נמצאים בהישג ידו של כל לומד ומתעניין.
הנה נינוה, העיר העתיקה והמפורסמת. העיר ממוקמת במחוז הצפוני-מערבי של עיראק, המיושב כיום על-ידי הכורדים. מבט בתמונת הלווין על פאתיה המזרחיים של העיר מוסול (מוצול) מאפשר להבחין באזור קירח, שאיננו מיושב, זהו תילה של העיר נינוה, שנחפר במהלך המאה הקודמת. השטח העצום המסומן מלמד על היותה עיר גדולה ביותר. כך נוכל אולי להבין את תיאורה הציורי בספר יונה: "וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלשֶׁת יָמִים" (יונה ג' ג').
נינוה - קרחת בלב הבנייה (צילום מתוך google earth)
נינוה הייתה עיר מיושבת ומרכזית במשך מאות שנים. אולם, אחד ממלכיה השקיע בה באופן מיוחד, הוא ראה בה את עיר בירתו האחת והיחידה, הלא הוא סנחריב (705-681 לפה"ס). סנחריב הקים לעיר חומות, סלל בה דרכים וכרה תעלות. הוא בנה בנינוה את ארמונו, שבגאוותו האופיינית כינהו "הארמון שאין שני לו". הארמון, על קירותיו המצופים אבן ותבליטים, נתגלה בתל קווינג'יק. תיאור הבניה והשיקום של העיר בידי סנחריב מתואר בכתובת קיר, ומזכיר במידה רבה את מפעלו של המלך חזקיהו, בן זמנו של סנחריב שבנה אף הוא ושיקם את העיר ירושלים. גם כאן נותרה כתובת, המפורסמת בשמה כתובת נקבת השילוח.
מעשה הנקבה מתואר גם במקרא: "וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד" (דהי"ב ל"ב ל). אולם דווקא הדמיון בין הכתובות מבליט את השוני המהותי ביניהן - האחת, מפארת את סנחריב כמלך העולם ותבל, שבנה והקים, ואילו האחרת (כתובת השילוח) מתאפיינת בפשטות ובצניעות.
בשנת 701 לפנה"ס, כמה שנים לאחר ששתי הערים נבנו ושוקמו, ניצב סנחריב בסמוך לירושלים, ובגאוותו איים להחריבה כפי שנהג בשאר הבירות של מדינות האזור. אולם בשונה מן המקובל, ובניגוד לכל הציפיות, מאבק זה
הסתיים בהצלתה הפלאית של ירושלים. מאוחר יותר אף זכתה ירושלים לחזות בדעיכתה של המעצמה האשורית, ובחורבנה הטוטאלי של עיר הבירה נינוה (612 לפנה"ס).
במבט העל ממרחק של אלפי השנים והקילומטרים קל להבחין בהתגשמותן של נבואות נחום וצפניה על חורבנה ושיממונה של העיר נינוה: "וְיֵט יָדוֹ עַל צָפוֹן וִיאַבֵּד אֶת אַשּׁוּר וְיָשֵׂם אֶת נִינְוֵה לִשְׁמָמָה צִיָּה כַּמִּדְבָּר... זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה מַרְבֵּץ לַחַיָּה כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ" (צפניה ב' יג-טו). נעצום לרגע את העיניים ונשווה את התמונה המוכרת של ירושלים העכשווית, עמוסת הכבישים והפקקים לתמונת התל העתיק והקירח, נינוה, המתנוסס כעד לחורבן בן אלפי השנים של העיר והמעצמה שלא חזרו להיבנות שוב.
- הרב ד"ר יהושע רייס הוא ראש החוג לתנ"ך במכללת הרצוג-גוש עציון.
את השיעור על קורות סנחריב יעביר בכנס "ימי תנ"ך בגוש עציון", שייפתח מחר. התמונות בכתבה לקוחות ממצגת שנבנתה עבור עמותת אלע"ד - עיר דוד.
