באוטובוס המתנהל לאטו בפיתולי שער הגיא, יושב מימיני נוסע ומעיין בגליון של הג'רוסלם פוסט. מול עיניו זועקת אחת הכותרות הצבעוניות והעסיסיות ביותר שניתן להעלות על הדעת: "חברתו הישראלית ההרה של פעיל הקו קלוקס קלאן היא שהסגירה אותו למשטרה". האותיות KKK ענקיות, לוכדות את העיניים שמסרבות להרפות מהן: הרשע המוחלט הוא שנלכד כאן, ועוד בידי היהודיה אותה ניצל ובעל.
מדובר כמובן בפרשת מעצרו של מיקי לואיס מיון,
אזרח אמריקני שלכדו אנשי יחידת "עוז" החדשה של מנהלת ההגירה במשרד הפנים, שגורש מישראל אתמול. בראשית השבוע שעבר הופיעה לראשונה בכלי התקשורת ידיעה על "מעצר מפתיע" של היחידה. על-פיה, מיון היה אחד מ-100 הפושעים המבוקשים ביותר בארה"ב. מלבד בחברות בקלאן, הואשם בן ה-33 גם ב"פשעים חמורים נגד יהודים", בהצתת מכוניות וכיוצא בזה.
לאחר מספר ימים כבר שללה התקשורת את הפרסומים שלה עצמה. מיון לא היה חבר בקו קלוקס קלאן, אף כי התרועע עם חברים בארגוני "עליונות לבנה" אחרים. הוא אינו נמנה עם מאת המבוקשים המרכזיים של הממשל הפדראלי וכפי הנראה מבוקש רק על ידי משטרת פנסילבניה. מיון, כך נמסר, הצית את מכוניתו של שופט שטרח על תיק פריצה שלו, ובעקבות המעשה נמלט מארה"ב.
בעל האכסניה בה שהה מיון הביעה תמיהה על ההאשמות שפוזרו יום קודם לכן בעיתונים. אחרים אמרו שהופתעו מאוד לקרוא על חברותו בארגון שורפי הצלבים, מאחר שכל חבריו בארץ היו ישראלים. אף אחד לא רמז על ספין, ואם רמז, הדבר לא צויין.
נשאלת השאלה: האם אין לגוף בעייתי להפליא כמו יחידת עוז אינטרס להציג את עצמו כהרואי? יחידת עוז, חלופתה של הממשלה הנוכחית למשטרת ההגירה, עסוקה בפריעת זכויות אדם שהציבור באופן טבעי אמור להגיב עליהן בתרעומת: היא מגרשת ילדים דוברי עברית מן הארץ, מרחיקה פליטים חסרי כל ממקורות עבודה כדי להשאיר את גוש דן לבן ומצוחצח. היא מאורגנת בשיטה אחרת מזו של קודמתה, בהיותה מקושרת למשרד הפנים, ולא חלות עליה מגבלות אתיות המגבילות את פעילותו של כוח משטרה. היא ראויה להררים של תקשורת עויינת.
הדרך להמנע מהם: שזירת סיפור מצוד הרואי אחר ארכי-קרימינל ניאו נאצי. כולם הרי אוהבים את ג'יימס בונד. לכידת מיון, עבריין אמריקני בעל חוש חברתי מפוקפק, הוא אוצר עבור גוף כיחידת עוז. כל שצריך הוא לנפח מעט את הפרטים, גם במחיר השמדת תדמיתו של העציר. עיתונאים בין כה יחששו לבדוק, פן יתגלה שמדובר בסיפור בינוני ומכווץ כותרת.
מה שהוטבע בתודעה, לא בקלות יחלץ ממנה. מישהו טמן בתודעתנו האשמות חמורות מאוד, כפי הנראה חמורות מן הראוי, והן נותרו שם. אני אינני מכיר את מיקי לואיס מיון או את חבריו, אין לי גישה לתיקי האינטרפול או האף.בי.איי, אבל חוטם יש לי, והוא חש בצחנה.
מחבר המאמר בפוסט, שהרחיק לכת וכינה את מיון "בכיר בקו קלוקס קלאן" ציטט רק מקור אחד למידע אודות פשעיו: "מקור ביחידת עוז". אם חוסר ההרמוניה התקשורתי הוא תוצאה של בלבול ותו לא, ניחא, אבל אם מדובר בנסיון התהדרות של יחידת עוז שמחירו הוא האמת, אנחנו בצרות. הרי הנסיון מוצלח למדי: גם אני הרמתי גבה עם קריאת הידיעה המקורית וחשבתי: "אולי בכל זאת יש בהם תועלת, בחבר'ה האלה".
יובל בן עמי, סופר ועיתונאי
