אפשר לאחסן את נאומי ההספד לממשלת נתניהו השנייה: ההצבעה על הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל, שהפכה לפארסה
במהלך יום האתמול (ד'), לא תפיל את הממשלה. בסופו של דבר- החוק עבור יעבור.
מהצגת התכלית המביכה של הקואליציה במליאת הכנסת ישארו רק החוויות,
הזיכרונות והתמיהות לגבי כמות התקלות בהתנהלות שראש ממשלה אחד יכול לצבור בקצת יותר ממאה ימים. לנתניהו, לעומת זאת, תישאר קואליציה לא ממושמעת, וטעם מר בפה מיום משפיל אחד בכנסת. "השפלהו", כינה מישהו במערכת הפוליטית את המחזה המביך שהתרחש במליאה.
אז כיצד קרה שדווקא בהצבעה על החוק החשוב ביותר לראש הממשלה, דווקא ברגעים הקריטיים של ה"בייבי" שלו – הכל קרס? איך שוב הצליח נתניהו
לנווט את עצמו אל הפינה החשוכה ביותר במערכת הפוליטית - אל עמדת יובל המבולבל? לא לגמרי ברור. מה שברור, זה שבקואליציה של נתניהו שורר ברדק עם פוטנציאל נפיץ - וכל ממזר מלך. איש הישר בעיניו יעשה.
המבוכה במליאה. מרים ידיים? (צילום: ערוץ הכנסת)
נתגלה גם חוסר היכולת של ראש הממשלה לקרוא את המפה הפוליטית ולהבין את צרכי בני האנוש המקיפים והסובבים אותו בממשלה. לו היה קשוב יותר למתרחש, לו היה מוקף במספיק אנשים מתאימים שינהלו לו את העניינים הפוליטיים - ספק אם היה מעלה את החוק להצבעה. בנקל ניתן היה לחסוך את המבוכה, את האיומים המשפילים על חברי כנסת ושרים ואת התחמושת המשובחת לאופוזיציה.
אהוד ברק, השוהה בחופשה פרטית באירופה, ניסה למנוע את ההשפלה. חכה עוד שבוע, ביקש אתמול מנתניהו בשיחת טלפון לילית. לא בוער. תן לי לחזור לארץ. אני יודע עם מי יש לי עסק בסיעה שלי. זה לא יילך כשאני לא שם. ברק, שאין לו בעיה אמיתית להצביע בעד החוק - צדק, אך נתניהו לא רצה לשמוע. הוא רצה להעביר את החוק, לכופף את כולם, למרות שידע שגם בעבודה, גם בבית היהודי וגם במפלגתו שלו יש מי שמעקם את האף בגלל כמה סעיפים, ובראשם סעיף רגיש שהופך את החכירה למכירה, או להיפך.
כששואלים את שרי העבודה מדוע בעצם נעדרו מן המליאה בזמן ההצבעה, למרות השינויים שהוכנסו לבקשתם ברפורמה, הם מציגים רשימה מסודרת של תירוצים: לא הקשיבו לנו, לא קיימנו דיון מעמיק בסיעה, לא הספקנו לישון על זה, היו לנו סיורים מוקדמים, יצאנו לחופשה והמרק התקרר. כל זה אולי נכון, אך האמת קצת יותר פשוטה – ובחלקה אפילו אנושית. במשך כמה שבועות, זכו שרי העבודה למקלחות צוננות מקבוצות לחץ מאורגנות היטב שהתייצבו מול עיניהם כמעט מידי יום, וקראו להם שלא להפקיר את קרקעות המדינה בידי העשירים.
חלק מהשרים לקחו ללב, אחרים פשוט לא אהבו את החיצים שנורו לעברם. וכשראו את אהוד ברק ואת שלום שמחון, שניהל את המו"מ על השינויים ברפורמה, מתעופפים להם לחופשות בחו"ל, החליטו להתאייד מהמליאה. למה שיספגו לבד את חיצי הביקורת כשהמנהיג שהתקזז מבעוד מועד יושב רגל על רגל על כוס קפוצ'ינו באירופה?
הבעיה עם ההתנהלות הזו היא שאחרי שלושה חודשים, הקואליציה של נתניהו נראית כאילו עברו עליה שלוש שנים קשות: מזכיר הממשלה ויועץ התקשורת בקושי ישנים, היועצים מותשים ומסתובבים טרוטי עיניים בחפשם אחר ציפי חוטובלי או דני דנון או בוגי יעלון – שמחליטים להיעלם לפני ההצבעה,
ולהשאיר את ראש הממשלה עם קואליציה מדולדלת. ואם כבר יעלון, אז הנה עוד סימפטום לבעייתיות: אם המשנה לראש הממשלה מצפצף על ראש הממשלה – מה יגידו יושבי הספסלים האחוריים?
"הקואליציה הזו מדדה ממשבר למשבר", אומר שר בכיר בליכוד המקורב לנתניהו. "הבעיה היא שאין לראש הממשלה אף אדם שהוא לא מורד פוטנציאלי – מאורלי לוי וציפי חוטובלי, ועד המשנה לראש הממשלה יעלון. זה מצב הזוי". ומה שעוד יותר הזוי, אומרים בכירים בליכוד, שהתמרמרו על המהלכים הפוליטיים של נתניהו לפני הבחירות הכלליות, זה שהמורדים באים דווקא מקרב הכוכבים של ביבי: מירי רגב, חוטובלי, יעלון. נתניהו טרח אישית להכניס כל אחד ואחת מהם לכנסת. כעת, הם מסובבים לו את הסכין בגב. רק אחרי שלושה חודשים.
