תתעוררו, הנדבות נגמרו

הידיעה כי מוקד ער"ן מפסיק את פעולתו הלילית עקב קשיים תקציביים, היא עוד סימן לתוצאות החמורות של הפרטת מדינת הרווחה. מוקד ער"ן המעניק סיוע נפשי ראשוני לאנשים במצוקה, מתבסס באופן ניכר על תרומות. אך המשבר הכלכלי מצמצם את האדיבות הפילנתרופית של בעלי הון ואת יכולתם של אנשי המעמד הבינוני לתרום למטרות נעלות כאלו ואחרות. אך התפיסה שהמדינה לא צריכה להעניק שירותים מהותיים כעזרה נפשית ראשונית בעצמה, עומדת לגבות מהחברה בישראל מחיר יקר.

כבר 30 שנה שישראל נתונה בתהליך של הפרטת השירותים החברתיים. יותר ויותר צרכים של האוכלוסייה כבר לא נמצאים כיום באחריות ובמימון המדינה, ועלינו ניחתות השכם והערב קלישאות וסיסמאות על "עוצמתו הבריאה של השוק החופשי", ועל כך שלא המדינה אמורה לשאת באחריות לחלק הולך וגדל של צרכיו הבסיסיים של האזרח.

בה בעת, יוצאת ממשרד האוצר בשורת הורדת המסים, שאמורה להותיר יותר כסף בכיסי האזרחים. אך בפועל, בעוד שמיעוט זניח של בעלי הון גורף עוד ועוד ממון לכיסיו, יותר ויותר אזרחים שבמקרה הטוב נותרים בכיסם בסוף כל חודש כמה עשרות שקלים, נאלצים לשלם מאות שקלים עבור שירותים שבעבר המדינה דווקא סיפקה: מטיפות חלב שמועברות לקופות החולים, דרך קניית אוכל לילדים בבתי הספר ומימון מסגרות פרטיות של חוגי העשרה וצהרונים. כך מכבידים את הנטל על שמונת העשירונים התחתונים בישראל.

עד המשבר האחרון, לפחות לחלק מהנטל היה מענה באמצעות פילנתרופיה, אולם כיום יש פחות תורמים ויותר נזקקים. המדינה שמחסלת באופן רצוני ומודע את יכולתה לממן או להעניק את השירותים החברתיים הבסיסיים באמצע, מוותרת באמצעות הורדת המס שהיא מעניקה לבעלי האמצעים, על כל אפשרות של הגדלת מקורות הכנסתה. כך היא מחסלת את יכולתה להעניק שירותים בסיסיים לאזרח.

כבר כמה עשרות שנים מותירה המדינה במודע את הדאגה לחלשים בידיים פרטיות. תרומות של יהודים מכל העולם מימנו את פעולתם של קרנות וארגונים כמו קרן רש"י, הסוכנות והג'וינט מפעילים מועדונים לקשישים חסרי יכולת או מחלקים ארוחות חמות בבתי ספר. ללא תרומות אלו שהצטמצמו באופן ניכר לא ניתן יהיה לצמצם את הפערים ההולכים וגדלים בין צרכי האוכלוסייה מצד אחד, והירידה בהוצאה הציבורית לנפש מצד שני.

כבר היום הולכים וגוברים הפערים בין ישראל והעולם המפותח בשירותי הרווחה, הבריאות, הסיעוד, התרבות והחינוך. נקודת הכשל של השיטה שאיפשרה לעשירים לשלם פחות מסים ולמדינה לשאת בפחות אחריות תוך התבססות על תרומות - נחשפה.

פחות מסים שווים פחות יכולת של המדינה לדאוג לאזרחיה. ישראל צריכה להעניק בעצמה את השירותים הבסיסיים לאזרח, מאחזקתם של מעונות יום לילדים, דרך מתן שירותי סיוע נפשי למי שנמצאים במצוקה ועד אחזקתם של בתי חולים גריאטריים. הפרטה ועידוד הסתמכות על תרומות פוגעים ברובה המוחלט של האוכלוסייה. 

מוקד ער"ן הוא רק אחד ממאות עמותות וארגונים שהמימון שלהם אבד. בשורה התחתונה, המשבר חשף את התרמית של השיטה הניאו-ליברלית: בסופו של יום לא ניתן לקצץ במקורות ההכנסה של המדינה בלי שהשירותים לאזרח, רמת חייו וברוב המקרים גם צרכיו הבסיסיים ייפגעו.

הגיע הזמן להתעורר, ולהבין שלא ניתן לקיים חברה במדינה שדאגתה היחידה היא רווחת עשיריה. לא ראוי שמדינה שמתיימרת להיות מפותחת ומתקדמת, תתבסס על שנור.

המדינה זקוקה לעוד הכנסות כדי לממן עוד שירותים. הורדות מיסים, הפרטות נכסי ציבור והמשך קיומם של מקלטי מס לבעלי הון מאיימים על עצם קיומה.

גלעד נתן, דוקטורנט במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית