מרס קנינגהם הלך לעולמו

הכוריאוגרף האמריקני מרס קנינגהם, מהיוצרים המשפיעים על אמנות התנועה ותפיסת המחול במאה ה-20, הלך לעולמו כשהוא בן 90 וחתם פרק נוסף בדפי ההיסטוריה של המחול המודרני. מהנהלת הקרן הנושאת את שמו נמסר כי קנינגהם נפטר אמש (א') בשעות הערב בביתו שבמנהטן. "מרס ראה יופי ברגיל, מה שהפך אותו ליוצא מגדר הרגיל", אמר טרבור קרלסון, מנכ"ל קרן קנינגהם למחול. "הוא לא הרשה לקונבנציות להוביל אותו אלא היה אמן אמיתי וישר בכל אשר עשה".

קנינגהם. כיוון אל התנועה הטהורה

במשך שבעה עשורים חקר קנינגהם את מהות התנועה, שבר את גבולותיה והציב בפניה פעם אחר פעם אתגרים חדשים. הוא הפנה את הגב לקהל, שבר את הסנכרון בין המוזיקה לתנועה ובניגוד למרתה גראהם, קנינגהם לא ביקש בשפת התנועה שלו לתרגם תחושות ורגשות למחול. הוא היה למעשה בין ראשוני היוצרים בתחום המחול שניתקו מהנרטיב לטובת התנועה הפוריסטית. "אני מעדיף לגלות משהו חדש מאשר לחזור על דברים ידועים לי", נהג לומר, "אני מעדיף הרפתקה על פני הברור והמוכר".

מחול עם תוכנת מחשב

קנינגהם נחשב כחלוץ לא רק בשפת התנועה הייחודית המזוהה עמו, אלא גם בשילוב מהפכני של טכנולוגיות מתקדמות ביצירה מחולית אוונגרדית. בין השאר השתמש בתוכנת מחשב שמפרקת לניואנסים את תנועות הגוף ובוידאו ארט. "דמויות ממוחשבות אינן כפופות לחוקים ולמיומנויות אנוש", אמר, "אינני חושב שזה יעשה מהפכה בתחום המחול אך זה יכול בהחלט להרחיב את נקודת המבט".

לאורך קריירה ארוכת שנים יצר כ-150 יצירות מחול. מכלול עבודתו הפך אותו לאחד האמנים המרכזיים בתולדות המחול. יצירותיו בוצעו בין היתר גם על ידי להקת הניו יורק סיטי בלט, תיאטרון הבלט האמריקני, בלט ציריך, להקת ראמבר ובלט האופרה של פריז. במשך שנים ארוכות עבד עם שותפו, המלחין ג'ון קייג'. שיתוף פעולה ארוך שנים היה לו גם עם האמנים רוברט ראשונברג וג'ספר ג'ונס. האחרון גם נכח בחודש אפריל השנה בפרמיירה החגיגית שנערכה בניו יורק ליצירתו האחרונה של קנינגהם, "Nearly Ninety", שאורכה כאורך שנות חייו. "אתה חייב לאהוב מחול כדי לדבוק בו", אמר ופרט, "הוא לא נותן לך דבר בתמורה, לא כתבי יד שתוכל לשמר, לא ציורים להציג לראווה על הקיר או לתלות במוזיאון, לא שירים שתוכל להדפיס או למכור, דבר לא יישאר מלבד הרגע החמקמק שבו אתה מרגיש חי. זה לא נועד לנשמות לא יציבות".

עם קרולין ג'ונס ב-1964. יצר כ-150 יצירות מחול (צילום: AP) 

קנינגהם המשיך לרקוד עם להקתו גם כשהיה בשנות השבעים לחייו. במהלך השנים האחרונות התנייע בכסא גלגלים, אך עם זאת המשיך ליצור. לפני שבועות ספורים השיק קרן נאמנות שנועדה להבטיח את עתיד להקתו בשנתיים הקרובות. לאחר מכן עתידה הלהקה להסגר, נכסיה יועברו לקרן הנאמנים שתחזיק בזכויות על יצירותיו ותשמר אותן בפורמט דיגיטאלי לטובת הדורות הבאים של יוצרים, סטודנטים, חוקרי מחול וקהל. "הרעיון שלי היה מאז ומעולם לחקור את התנועה הפיזית האנושית", אמר קנינגהם בחודש שעבר עם השקת הקרן, "הייתי רוצה שהקרן תמשיך לעשות זאת, כיוון שמחול הוא תהליך שלעולם אינו נגמר ולא צריך להיפסק, אלא להישאר חי ורענן".

יש שאומרים שקנינגהם הקדים את זמנו. רבות מעבודותיו עוררו מחלוקת וזכו לתגובות מעורבות, אך גם אלה שהתקשו לעכל אותן, לא יכלו להתעלם מהן. זו אולי הסיבה שאמריקה השמרנית אספה אותו לחיקה רק שנים ארוכות לאחר שיצירתו זכתה לשבחים ולתהילה מעבר לים. בשעה שאירופה חיבקה אותו כקלאסיקון מודרני והכתירה אותו כיורשו של דיאגילב, בארה"ב זכה להכרה בעיקר בקרב יוצרים, אמנים ומומחים בתחום. רבים וטובים עברו בלהקת המחול של קנינגהם בהם בין היתר גם פול טיילור, שהחל את דרכו בלהקה בשנות החמישים. רבים אחרים הושפעו מיצירתו והדיה, בהם טווילה תארפ ומארק מוריס.

לכיוון התנועה הטהורה

קנינגהם נולד בוושינגטון. כילד למד סטפס וריקודים סלוניים ואחר כך המשיך לרקוד בבית ספר לאמנויות בסיאטל. בשנת 1936 עבר לוושינגטון שם נחשף לראשונה ליצירתו של הכוריאוגרף קורט יוס שעוררה את סקרנותו וסללה לו דרך חדשה אל עולם היצירה.

בראיון שהעניק בשנת 1999 סיפר כי למעשה חלם להיות שחקן ולמד מחול כדי לשפר את יכולותיו התיאטרליות.

בשנת 1938 פגש לראשונה בג'ון קייג', המלחין הנודע הפך לבן לוויה נאמן ולשותף ליצירה. שנה לאחר מכן פגש לראשונה במרתה גראהם בקורס קיץ במילס קולג'. גראהם הזמינה אותו להצטרף ללהקתה ויצרה עבורו תפקידים ראשיים רבים. אחרי חמש שנים כסולן בלהקתה של גראהם, החל ליצור באופן עצמאי. בשנת 1945 עזב את הלהקה והחל לחפש את קולו, שהתרחק מהמחול הפסיכולוגיסטי של גראהם וכיוון אל התנועה הטהורה. בשנת 1953 ייסד את להקתו לה יצר עבודות במשך יותר מחמישה עשורים.

"לאורך ההיסטוריה של האמנות, משהו בלתי מוכר הופך לחלק מהחברה שכולם מקבלים", אמר קנינגהם באחד הראיונות האחרונים שהעניק, "מטבע הדברים, האמן ממשיך הלאה. אתה מנסה לגלות מה הבעיה או השאלה הבאה שעליך לפתור או לשאול. זה מה שאמן עושה. מחפש את השאלה הבאה".