מבחינתה אני לא ממש בעלה, אני האיש שלה
אשתי רשמה בפרופיל שלה בג'יידייט שהיא "רפורמית", בעיקר מטעמים פמיניסטיים, אבל לדעתי היא עונה פחות או יותר על ההגדרה "מסורתית סטייל עדות המזרח", היא רק קצת מחפפת בעניין של ההליכה למשחקי הכדורגל בשבת
בפרופיל של אשתי בג'יידייט (שעדיין קיים, אגב), כתוב שהיא רפורמית. איך אתם מדמיינים רפורמית? עם טלית וכיפה וקרניים, נכון? אז זהו, שלא.
למעשה, אני חושב שאשתי היא יותר מסורתית סטייל עדות המזרח מאשר רפורמית. איך מזהים מסורתי עדות סטייל עדות המזרח? פשוט מאוד: שומר כשרות (לא חייב תעודת כשרות, ובחו"ל אפשר גם לחפף את השחיטה הכשרה), עושה קידוש או מדליק נרות שבת, הולך לבית כנסת בחגים (בעיקר בחגי תשרי), צם ביום כיפור, נוסע בשבת, והכי חשוב - הולך למשחקי כדורגל בשבת.
אז אשתי עונה פחות או יותר על ההגדרה. רק קצת מחפפת בעניין של ההליכה למשחקי הכדורגל בשבת.
אז למה רפורמית? כי היא היתה בשליחות מטעם הסוכנות. אתם חייבים להבין, בחו"ל זה בסדר להיות רפורמי. בחו"ל יש אפילו מקומות שבהם הרפורמים הם רוב בקרב הקהילה היהודית. יצא שדווקא דרך הרפורמיות אשתי הכירה בפעם הראשונה את הטקסים היהודיים (היא מבית חילוני במקור). דבר הוביל לדבר, ויום אחד היא החליטה שהיא רפורמית.
אם תשאלו אותה במה מתבטאת הרפורמיות, היא תגיד בוודאי – "ברצון שלי לחיות אורח חיים יהודי, אבל לא לפי התנאים של ההלכה". ובפועל יש כמה עניינים פמיניסטיים, אחד מהם הוא שהיא משתמשת ב"אישי" ולא ב"בעלי" כשהיא מדברת עלי. היא לא תתקן מישהו שקורא לי "בעלהּ", אבל היא קוראת לי "אישהּ". ומה אני חושב על זה? שקודם כל אני גבר ולא אשה. ושזה לא אישי, פשוט "אישי" לא כל כך מתגלגל לי על הלשון.
שנייה אחר כך אני חושב לעצמי שבעקרון אני דווקא בעד הרעיון של אישי, האמת היא שגם לי "בעלי" קצת צורם. כנראה יש פה הרבה עניין של הרגל.
אבל בלי קשר לאמונות ודעות, יש לי תחושה (ואולי צריך להתייעץ עם רוביק רוזנטל בעניין הזה) שהמילים האלה - אישי, אישה, אישך - לא כל כך תופסות. ויש לי תחושה שזה גם לא כל כך יתפוס. אף אחד לא משתמש בזה, לפחות בחוגים שבהם אני מסתובב, ואם כבר משתמשים - זה כדי ללעוג לפמיניסטיות.
אולי צריך לחשוב על מילה אחרת.
תגידו (בעיקר תגדנה) שזה לא תופס בגלל שוביניזם. אני לא חושב שזה כך. לדעתי, כל העניין הזה של לשנות את השפה המדוברת מתוך תקווה שזה ישנה משהו במציאות הוא קצת לא הגיוני. הרי מה קודם למה, המציאות או השפה? בפעם האחרונה שבדקתי השפה אמורה לתאר את המציאות, לא לייצר אותה.
או במילים אחרות: אם נהיה יותר פמיניסטיים, השפה כבר תתאים את עצמה.
אז אני שואל - למה להתאמץ? ואני אני עונה לעצמי שאולי בכל זאת אתאמץ לא לעשות פרצוף כשאשתי קוראת לי "אישי". למה? כי זה חשוב לה. ולדעתי זו כבר סיבה יותר טובה להתאמץ.
בעל ובעלתו?
צילום: Jupiter
מומלצים
